יפה וגנר
סופרת ישראלית
יפה וגנר (לשעבר פרי יאיר פור), (נולדה ב־1947) היא סופרת, משוררת ואמנית פלסטית ישראלית.
לידה |
1947 (בת 77 בערך) אהוואז, איראן |
---|---|
שם לידה | פרי יאיר פור |
מדינה | ישראל |
שפות היצירה | עברית |
סוגה | שירה |
ביוגרפיה
עריכהיפה וגנר נולדה בעיר אהוואז שבפרס למשפחה עיראקית. היא עלתה לישראל ב-1950 למעברת 'שער העלייה'.
לאחר מכן עברה לרמת גן[1] שם עברו עליה שנות ילדותה, היא למדה מקצועות אופנה בבית ספר התיכון – ויצו צרפת, לאחר מכן סיימה סמינר למקצועות האופנה ובנוסף ציור, ציור אופנה, תולדות הלבוש ותולדות האמנות וגם למדה ציור בבצלאל.
תערוכות של ציוריה הוצגו בתל אביב ובירושלים. במשך עשרים שנה התפרנסה מהוראה, לאחר מכן למדה תכנות ועבדה כאשת חומרה וכמעצבת שבבים ובמספר חברות הייטק כמו סיסקו, סילקון ווליו, דיגיטל ועוד.
לאחר פרישתה החליטה להשלים חומרי שירה ופרוזה שכתבה במשך השנים. שיריה התפרסמו גם בירחוני ספרות. היא מתגוררת בירושלים ומפעילה משם את גלריית "בית נעימה"[2]
ספריה
עריכה- כאב הבית – (שירה), הוצאת כרמל
- כתמים על הצחוק – (שירה), הוצאת כרמל
- הצפייה הצהובה של החרצית – (שירה) הוצאת צבעונים
- ריח של כחול כביסה ושום – (סיפורים קצרים), הוצאת כתב
- דמעות בגודל החידקל (סיפורים קצרים), הוצאת כתב
- שפת אם – (שירה) בהוצאת כתב
- מטליאה פיסות שקט, (שירה) הוצאת צבעונים 2021
- למים אין צבע, (רומן) הוצאת גמא, 2022
לקריאה נוספת
עריכה- עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה אַהֲבָה / חוֹרֶזֶת זְמַן. 2 שירים מאת יפה וגנר באתר סלונט. 19 באוגוסט 2019
- יחזקאל נפשי, סיפורים של שחוק ודמע. מעריב-ישראל פוסט, 2012
- דודה שמחה. מתוך קובץ הסיפורים "דמעות בגודל החידקל". בכיוון הרוח
- עזיזה, מתוך קובץ הסיפורים "ריח של כחול כביסה ושום", יקום תרבות
קישורים חיצוניים
עריכה- יפה וגנר באתר הספרייה הלאומית
- יפה וגנר באתר סימניה
- יפה וגנר באתר כתב הוצאה לאור
- חמוטל בר-יוסף אחת מירושלים | ומי גר כאן כעת? גם זה סיפור ירושלמי מאד. הארץ, ספרים . 7 בינואר 2020.
- יפה וגנר באתר "תני למילים", מרחב ליצירה נשית
- רויטל שירי הורביץ, ראיון עם יפה וגנר
- ביקורת על ספריה של וגנר באתר נוריתה.
- יפה וגנר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ רויטל שירי הורביץ, ראיון עם הסופרת, המשוררת והציירת יפה וגנר
- ^ חמוטל בר־יוסף, אחת מירושלים | ומי גר כאן כעת? גם זה סיפור ירושלמי מאד, באתר הארץ, 7 בינואר 2020