יפת בן נח
יֶפֶת, דמות מקראית, בנו הקטן של נח במקרא, אחיהם של שם ושל חם.
 | |
| איור משנת 1553 | |
| לידה |
2204 לפנה"ס א'תקנ"ו מסופוטמיה |
|---|---|
| פטירה |
האלף ה-2 לפנה"ס מסופוטמיה |
| אב | נח |
| אם | נעמה |
| בת זוג | אשת יפת |
| צאצאים | גומר, מגוג, תירס, יוון, תובל, משך, ומדי |
| מספר צאצאים | 7 |
| תקופה | דור המבול |
על פי רשימת העמים שבבראשית, י', ליפת היו שבעה בנים (כלומר, מיוחסים לו שבעה עמים): גומר, מגוג, תירס, יוון, תובל, משך, ומדי. (משך ותובל מוזכרים מספר פעמים בנבואת יחזקאל, ומהנבואות כמו גם ממקורות אשוריים ויווניים נובע כי שתי האומות שכנו באזור מזרח אסיה הקטנה. גם במקורות האשוריים והיווניים שתי האומות בלתי ניתנות להפרדה).
ובני גומר: אשכנז וריפת ותוגרמה. ובני יוון: אלישה ותרשיש, כתים ודודנים.
יפת ושם אחיו נתברכו על ידי אביהם בשל התנהגותם הנאה בשעת המעשה המגונה של חם: ”יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם”[1] שכוונת הדברים כנראה: ירחיב אלוהים ליפת (נחלתו) ובשכנותו עם שם ישעבדו להם את כנען.[2] בעקבות פסוק זה נוצר הביטוי "יפיותו של יפת באהלי שם" שמשמעו היא להשתמש בתורות ושיטות מודרניות (בעבר, החוכמות היווניות) על מנת לפאר את התורה היהודית (אהלי שם).
יפת בתרבויות שונות
עריכהעם התפשטות התנ"ך באירופה, נתפסה הדמות של יפת על ידי הנוצרים האירופאים כאבי האירופאים. לכן הביטוי "יפתי" נזכר בהקשרם של האירופאים. הביטוי היה שימושי גם בפיהם של סופרים פרה-דרוויניסטים במה שהפך לימים להיות הקבוצה ההודו-אירופית, דוברת השפות ההודו-אירופיות.
יש הסבורים שיפת קשור בדרך כלשהי לטיטאן יאפטוס מן המיתולוגיה היוונית.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
- יפת בן נח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר בראשית, פרק ט', פסוק כ"ז.
- ^ דב קמחי, "אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך", הוצאת יהושע צ'צ'יק, 1969, כרך א', ערך: יפת, עמוד 441–442
- ^ להרחבה ראו: Bob Becking, "Japheth", in Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), ed. Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst, 2nd ed. (Leiden: Brill; Grand Rapids: Eerdmans, 1999), pp. 462–463.