יצחק ג'אנו
יצחק (איציק) ג'אנו (נולד ב-24 באפריל 1954 בירושלים) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת הבלם בקבוצת בית"ר ירושלים לאורך הקריירה שלו (15 עונות רצופות). ג'אנו היה שותף לזכייה בשני הגביעים הראשונים של המועדון בשנים 1976 ו-1979.
מידע אישי | ||||
---|---|---|---|---|
לידה |
24 באפריל 1954 (בן 70) ירושלים, ישראל | |||
עמדה | בלם | |||
מועדוני נוער | ||||
| ||||
מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
ביוגרפיה
עריכהג'אנו נולד בירושלים, ושיחק במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים מגיל צעיר.
בעונת 1967/1968 כשהוא בגיל שש עשרה, ערך את הופעתו הראשונה בקבוצת הבוגרים של המועדון. שנה אחר כך, החל בהדרגה לקבע את מעמדו כשחקן הרכב במקומו של שמעון צ'רנוחה ששבת באותה עונה. ג'אנו בלט במשחק ראש מצוין ומשחק הגנה אגרסיבי, מה שהקנה לו תדמית מאיימת על חלוצי היריבה, של בלם קשוח ואגרסיבי. העימותים בינו לבין חלוץ היריבה העירונית הפועל ירושלים, אלי בן רימוז' זכורים היטב לאוהדים באותן עונות.
בעונת 1975/1976 היה שותף כשחקן הרכב משמעותי בתואר ההיסטורי הראשון של הקבוצה, גביע המדינה ולאחר מכן בגביע נוסף בעונת 1978/1979.
ג'אנו שימש קפטן בשתי עונות: 1973/1974, ו־1974/1975 כולל במשחק גמר גביע המדינה מול הפועל כפר סבא שהתקיים בעונת 1974/1975. בתום עונת 1982/1983 החליט מאמן בית"ר דאז, אליהו עופר, לוותר עליו לטובת השחקן הצעיר מהנוער חנן אזולאי. החלטה זו הביאה לפרישתו של ג'אנו מכדורגל.[1]. מספר חולצתו לאורך מרבית שנותיו בקבוצה הבוגרת היה 5.
קריירת אימון
עריכהלאחר פרישתו ממשחק עסק באימון, בעונת 1983–1984 אימן את הפועל רעננה מליגה א'[2]. בעונת 1985–1986 אימן את הפועל אשדוד בליגה ב'. בין השאר הקים את מחלקת הנוער של קבוצת בית״ר מעלה אדומים. החל מעונת 2017/2018 מכהן כמנהל מחלקת הנוער של מועדון הכדורגל בית"ר נורדיה ירושלים.
תארים
עריכהכשחקן
עריכה- גביע המדינה (2): 1975/1976, 1978/1979
- אלוף האלופים (1): 1975/1976
קישורים חיצוניים
עריכה- גביע המדינה 1975/6 באתר האוהדים של בית"ר ירושלים
- רון עמיקם, כשבגין נכנס, בלומפילד רעד: בחזרה לגמר הגביע 75' בין כפ"ס לבית"ר, באתר nrg, 22 באפריל 2009
הערות שוליים
עריכה- ^ מקור "הספר אני אוהב אותך בית"ר" עמוד 89
- ^ הכדורגלן הזמר צביקה פיק, בעיתון מעריב 3 בינואר 1984