יצחק ג'יבלי
יצחק ג'יבלי (1930 – 18 בנובמבר 2008, כ' בחשוון ה'תשס"ט), היה מלוחמי הפלמ"ח ויחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50. מראשוני סיירת מטכ"ל ומאוחר יותר שירת בשב"כ. ג'יבלי נודע כאשר בשלב הנסיגה בפעולת תגמול מבצע ברוך 1 במחנה עזון דרש מחבריו מגדוד 890, בפיקודם של אהרן דוידי ומאיר הר-ציון, שלא יסכנו את עצמם וינטשו אותו במקום ההיתקלות כשהוא פצוע. ג'יבלי ננטש, ונפל בשבי הירדנים. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז[1].
 | |
| יצחק ג'יבלי | |
| לידה |
1930 מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
18 בנובמבר 2008 (בגיל 78 בערך) |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| מדינה |
ישראל |
| צאצאים |
גיל ג'יבלי |
| השתייכות |
צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סמל |
| תפקידים בשירות | |
| לוחם פלמ"ח, יחידה 101, סיירת מטכ"ל וגדוד 890 | |
| פעולות ומבצעים | |
פעולות התגמול מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
|
עיטור העוז | |
  | |
חייו
עריכהיצחק, בן שרה ואברהם יחיא ג'יבלי[2], נולד בשנת 1930 במצרים ועלה לארץ ישראל בעודו תינוק עם משפחתו, שהתיישבה בצפון תל אביב. מפאת מצוקת המשפחה הוא נשלח לאימוץ במושב תל עדשים. כבן 17 התגייס לפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות. לאחר ששירת בצה"ל כנהגו של רחבעם זאבי[3], הצטרף ליחידה 101 בימיה הראשונים ב-1953. עם מיזוג יחידה 101 עם גדוד 890 של הצנחנים חמישה חודשים לאחר מכן ב-1954, המשיך לשרת במסגרת החדשה שלימים כונתה סיירת מטכ"ל.
בעקבות רצח של חקלאי בשדה ליד כפר סבא הוחלט לערוך פעולת תגמול בשם "ברוך 1" נגד מחנה עזון של הלגיון הירדני על ידי חיילים מגדוד 890. עם ג'יבלי נבחרו למשימה עוד שישה חיילים: אהרן דוידי, מאיר הר-ציון, יורם "ימו" נהרי, עמירם הירשפלד, אלישע בן-צור וגלעד הראל. הכוח יצא עם רדת החשיכה ב-29 ביוני 1954 מקיבוץ אייל. בקרב במחנה נהרגו מספר חיילים ירדניים וג'יבלי נפצע קשה, אך המשיך לתפקד. עם נסיגת הכוח מהיעד ניסו הר ציון ונהרי לפנות את ג'יבלי לשטח ישראל אך התברר כי הפינוי מעכב את הכוח ומסכן אותו בהתקלות בתגבורת ירדנית. הוא דרש מחבריו להשאיר אותו בשטח ולא להסתכן בעבורו[4]. הוא נלקח בשבי ולאחר סיום אשפוזו הועבר לבית כלא בזרקא. במשך זמן רב לא היה ידוע בישראל על גורלו. על התנהגותו במבצע זה הוענק לו עיטור העוז כעשרים שנה לאחר מכן, באפריל 1973[5][6].
חבריו של ג'יבלי ארגנו שלוש פעולות כדי לשבות חיילים ירדנים שיוחלפו תמורתו. הראשונה שבהן נערכה באוגוסט ובגלל החשש שהפעולה לא תאושר, היא נעשתה ללא אישור הרמטכ"ל. הפעולות כונו פעולות גי"ל על בסיס הסיסמה ג'יבלי יצחק לחופש[7]. בעקבות הצלחת הפעולות שוחרר ג'יבלי בעסקת חילופי שבויים בסוף אוקטובר 1954[8].
לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד כחבר אגד, ולאחר מכן בשירות הביטחון הכללי כקצין ביטחון במספר שגרירויות ישראליות וכמאבטח במטוסי אל על ובמוסד כנהג ומאבטח ביחידת המבצעים "קולוסוס" בצרפת. לאחר פרישתו לגמלאות עבד כשומר סף במועדון של רפי שאולי, וכן שימש נהגו ועוזרו האישי של יעקב נמרודי[9]. הוא נפטר בתל אביב והותיר אחריו אישה, שני ילדים ונכדים.
בנו הוא המאייר גיל ג'יבלי. הוא נקרא על שם המבצע שיזמו חבריו של יצחק ג'יבלי לזירוז שחרורו מהשבי הירדני[10].
לקריאה נוספת
עריכה- אורי מילשטיין, ההיסטוריה של הצנחנים – כרך א' יחידה 101, הוצאת שלגי 1985.
- דן מרגלית, יחידת קומנדו 101, 1968.
קישורים חיצוניים
עריכה- יוחאי עופר, אלמנת לוחם 101 יוצאת נגד חבריו ליחידה, באתר nrg, 15 בדצמבר 2013.
- יוסי מלמן, מת "ג'יבלי הקטן", בעל עיטור עוז שנפל בשבי ירדן, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
- על מבצע "ברוך 1" במחנה עזון מתוך אתר הצנחנים בעשור הראשון (כולל סרט תיעודי).
- על פעולות גי"ל מתוך אתר הצנחנים בעשור הראשון.
- יצחק ג'יבלי ופעולות התגמול, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- ג'יבלי מן הצנחנים, העולם הזה, גיליון 1318, 12 בדצמבר 1962, עמ' 19 (המשך בעמ' 21)
הערות שוליים
עריכה- ^ עיטור העוז שהוענק ליצחק ג'יבלי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- ^ הקבר של יצחק ג'יבלי בבית העלמין ירקון, באתר BillionGraves.
- ^ גידי וייץ, ליאת לויאן, הזיכרון הסלקטיבי של המדינה בעניין גנדי, באתר הארץ, 14 במרץ 2012.
- ^ עפר שלח, מי זוכר את ג'יבלי הקטן, באתר nrg, 31 בינואר 2009.
- ^ יוסי מלמן, מת "ג'יבלי הקטן", בעל עיטור עוז שנפל בשבי ירדן, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008.
- ^ סמל יצחק ג'יבלי, באתר הגבורה
- ^ אביבה לורי, מבצע גי"ל -ג'יבלי יצחק לחופש, מעריב, 11 באוגוסט 1989
- ^ הוחזר י. ג'יבלי, זמנים, 31 באוקטובר 1954
- ^ יוחאי עופר, אלמנת לוחם 101 יוצאת נגד חבריו ליחידה, באתר nrg, 15 בדצמבר 2013.
- ^ איילת בכר, צייד הזיכרון, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2002.