יצחק גיטרמן
יצחק גיטרמן (1889–18 בינואר 1943) היה מראשי הג'וינט בפולין וממארגני הסעד בפולין הכבושה, פעיל מחתרת ונאמן הארגון היהודי הלוחם.[1]
 | |
| לידה |
1889 הורנוסטייפל, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1943 (בגיל 54 בערך) גטו ורשה, גנרלגוברנמן |
| פרסים והוקרה |
אביר במסדר פולוניה רסטיטוטה |
  | |
נעוריו
עריכהגיטרמן נולד בהורנוסטייפל שבאוקראינה, שהייתה שייכת לאימפריה הרוסית. הוא נולד כנצר לשתי משפחות חסידיות מפוארות, וגדל בסביבה דתית מסוגרת, אשר ציפתה ממנו להיות ממשיך השושלת החסידית. אך, גיטרמן בחר בלימודים חילוניים, מרד, חבר לסופרים יידים שאינם דתיים ובחר באורח חיים אחר מזה שגדל בו.
פעילותו למען פליטים יהודיים
עריכהבתקופת מלחמת העולם הראשונה סייע גיטרמן בהקמת ארגון EKOPO, הוועדה היהודית לסיוע לקורבנות המלחמה. ארגון זה סייע ליהודי רוסיה במענקי מזון וביגוד, וכן עודד בעלי מקצועות חופשיים רבים בקרב היהודים לקחת חלק פעיל בסיוע ליהודים הפליטים.
לאחר תקופה מסוימת שלח הארגון את גיטרמן לסייע ליהודי גליציה, שם נתפס על ידי הרוסים שכבשו את האזור וכמעט שהוצא להורג בשנת 1920. גיטרמן ניצל בעור שיניו והתיישב בשנת 1921 בוורשה, ובשנת 1926 מונה למנהל סניף הג'וינט שם. בתפקידו זה, היה שותף לשיקום האוכלוסייה היהודית ובהקמת מוסדות רווחה. בוורשה חבר גיטרמן להיסטוריון עמנואל רינגלבלום, וקירב אותו לג'וינט. בשנת 1938 היה רינגלבלום בין החברים הבולטים בג'וינט, בעיקר בזכות גיטרמן.[2]
בין השנים 1936 ל-1939 סייע גיטרמן באמצעות ארגון הג'וינט לרבים מיהודי גרמניה שגורשו לזבונשין[3] ולרבים מיהודי פולין, הן בהגנה פיזית מפוגרומים והתנכלויות, הן בסיוע כלכלי ומתן הלוואות, והן במענקי ביגוד ומזון לזקוקים לכך. הג'וינט ואנשיו גם סייעו במתן השכלה, כלים ולימוד מקצוע ליהודים פולנים שהיו מעוניינים לפתוח עסקים או להסב את מקצועם בעקבות איסורים ותקנות שונות. גיטרמן האמין כי אם יתעקשו היהודים על נוכחותם בפולין ולא יוותרו בעקבות ההתנכלויות אליהם, הם יוכלו להביס את המדיניות המפלה ולהשתלב באופן מלא בחזרה בחברה הפולנית.[4]
גיטרמן סייע למגורשי זבונשין בסוף 1938. עם הפלישה הגרמנית לפולין ב-1939 יצא גיטרמן מוורשה לווילנה, שם פעל לסיוע לקהילת הפליטים. בדצמבר 1939 עזב גיטרמן את ליטא לשוודיה כדי לפנות בבקשת עזרה מבחוץ ליהודים בפולין הכבושה. הגרמנים עצרו את ספינתו בים הבלטי ועצרו את כל האזרחים הפולנים בגיל השירות הצבאי. גיטרמן נכלא במחנה שבויים וחזר לוורשה באפריל 1940.
גיטרמן המשיך בפעילותו למען התמיכה של יהודים ביהודים אחרים בוורשה גם לאחר שהמימון של הג'וינט פסק, בין היתר במסגרת ארגון יס"ס. הוא היה מעורב בפעולות המחתרת בגטו, כולל מאמצים חשאיים לתעד את חוויית הגטו (במסגרת ארכיון עונג שבת). כשהגיעו לגטו ידיעות על רצח המוני של יהודים בפולין, סייע גיטרמן בגיוס כספים לרכישת נשק עבור "הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה.
גיטרמן נהרג ב-18 בינואר 1943, בעת שהשתתף בהתנגדות ביום הראשון של גל הגירושים השני מגטו ורשה.
קישורים חיצוניים
עריכה- מוזיאון השואה בוושינגטון - יצחק גיטרמן
- יצחק גיטרמן באתר הג'וינט
- על יצחק גיטרמן באתר יד ושם
- הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי, שתי פגישות - לזכרו של מר יוסף גיטרמן, הצופה, 22 באפריל 1945
הערות שוליים
עריכה- ^ יצחק גיטרמן (1943-1889), באתר יד ושם
- ^ קאסוב, שמואל ד', תרגום: מאנגלית: עדי מרקוזה-הס., מי יכתוב את ההיסטוריה, ירושלים: יד ושם, 2014, עמ' 106-111
- ^ על הסיוע שהגישו יצחק גיטרמן ועמנואל רינגלבלום לפליטםי מגרמניה החל מאוקטובר 1938, באתר יד ושם
- ^ גוטמן, ישראל, יהודי ורשה 1939–1943 : גטו, מחתרת, מרד, ירושלים: יד ושם, 2011, עמ' 108-111
