יצחק ד'ארבלה

יצחק (גרגורי) דַ'ארְבֶּלֶה (אמציסלבסקי) (20 באוגוסט 1847– 24 ביוני 1911) היה רופא, איש העלייה הראשונה, שבעשור האחרון של המאה ה-19 שימש מנהל בית החולים רוטשילד בירושלים. מלבד עיסוקו הרפואי חקר את תולדות יהדות ספרד ולשונהּ, ושימש היושב-ראש הראשון של חברת שפה ברורה, שממנה קם ועד הלשון העברית.

יצחק ד'ארבלה

לידה	20 באוגוסט 1847 קרמנצ'וג, האימפריה הרוסית
פטירה	24 ביוני 1911 (בגיל 63) תוניס, תוניסיה הצרפתית
מקום קבורה	בית הקברות בורג'ל
לימודי רפואה	אוניברסיטת סנקט פטרבורג, סורבון
תפקידים	רופא

קורות חייו

יצחק דַ'ארְבֶּלֶה נולד בפולטבה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) בשם יצחק אמציסלבסקי ליעקב ולציפה לאה (הלן) לבית וורשבסקי, משפחה חרדית מחסידות חב"ד, שהעניקה לילדיה חינוך תורני והשכלה כללית. למד בחדר וסיים גימנסיה רוסית. בשנת 1864 התקבל לאיגוד הסוחרים בפולאטבה. בספטמבר 1865 החל בלימודי רפואה באוניברסיטת פטרבורג, שם למד עד סוף שנת 1870. סיים תואר דוקטור לרפואה בסורבון שבפריז. שימש כקצין רפואה בצבא הצאר. השתתף במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) בחזית דוברוג'ה תחת פיקודו של גנרל צימרמן. עזב את הצבא הרוסי ועבר לשווייץ, שם טיפל בחולי שחפת. בעיירת הקייט מונטרה טיפל באציל רוסי בשם פיודור לוקיאנוב, שסבל משחפת. אמציסלבסקי נישא לבתו, סופיה לוקיאנובה (נוצרייה אורתודוקסית; 1855-1883), חרף התנגדות הוריו, באלכסנדריה שבמצרים. לשניים נולדו בן, ניקולאי (1881) ובת, רחל (1879–1953).

משם הזמין אותו הסולטאן ברגש אבן סעיד (Sultan Barghash of Zanzibar) מזנזיבר, לשמש כרופאו האישי. הסולטאן הפקיד בידיו גם שליחויות דיפלומטיות חשובות בבירות אירופה. בעת שהותו בזנזיבר שינה את שם משפחתו מאמציסלבסקי לד'ארבלה, על שם אי קטן שהסולטאן העניק לו במתנה לאות הוקרה. סופיה, רעייתו, יצאה לדרום אפריקה כדי לעבור טיפולים נגד שחפת, אולם נפטרה שם באוקטובר 1883 ממחלתה. ד'ארבלה יצא מזנזיבר לדרבן בדרום אפריקה, הגיע לשם ביוני 1884 ונשאר שם, לכל הפחות, שלושה חודשים. שם היה בקשר עם הקהילה היהודית ושלח דיווחים לעיתון הג'ואיש כרוניקל בלונדון.

רופא בראשון לציון

בשנת תרמ"ו (1886) ביקר בפריז, שם הציגו הרב של פריז בפני הברון רוטשילד. רוטשילד שכנע אותו לעזוב את זנזיבר ולעלות לארץ ישראל כדי לשמש רופא במושבה ראשון לציון. בסוף 1887 עלה לארץ והתיישב בראשון לציון. הוא שירת כרופא של ראשון לציון וסביבתה, וכאות הוקרה על מסירותו העניקו לו פקידי הברון רוטשילד חלקת שדה וכרם במושבה.

מנהל בית החולים רוטשילד בירושלים

ד'ארבלה נישא בירושלים למאלויה (מלוינה; 1865-1950) ילידת ממלכת הונגריה, בתו של ד"ר יצחק שוורץ. בשנת 1889, לאחר פטירת גיסו, ד"ר שוורץ, שהיה מנהל בית החולים רוטשילד, נתמנה ד'ארבלה תחתיו כמנהל בית החולים; אנשי ראשון לציון ניסו להניאו מכך, ואף פרסמו מודעה בעיתון "הצבי", אך ללא הועיל. בירושלים נולדו לבני הזוג שלושה בנים, אדמונדו (1892–1985), פליצ'ה (1895–1974) ואלפרדו (1898–1977). הוא שימש בתפקידו כעשר שנים, והקדיש את רוב זמנו לניהול בית החולים ולטיפול בחוליו. בתקופת שהותו בירושלים התפרסם ד"ר ד'ארבלה והיה איש חברה בעל מעמד. ביתו, שהיה בסמוך לבית החולים רוטשילד ברחוב הנביאים 54 (משמש משנת 2018 כמלון בוטיק "וילה בראון"), שימש מוקד לבילוי חברתי של החברה הגבוהה בעיר ושל דיפלומטים זרים. בני הזוג ד'ארבלה נהגו לערוך נשפים בביתם ופיזרו הון רב על חיי חברה נוצצים.

בשנת 1899 נאלץ ד"ר ד'ארבלה להתפטר מניהול בית החולים, בעקבות הלשנה של מנהל משק הבית של בית החולים. שנה אחת היה מחסור בעצים, וד'ארבלה ציווה לקחת קורות ששימשו את בית החולים ולהשתמש בהן להסקה. כמו כן, כשראה ד'ארבלה כי יריעות בד ששימשו את בית החולים התבלו, הגה רעיון להשתמש בהן לתפירת כלי לבן, כותנות, מכנסיים וטליתות-קטנות לחולים; הוא לא שם לב שעל הבד מוטבעים שני חותמים, של הנוצרים הפרסביטריאנים ושל בית החולים. כשנתגלע סכסוך בין ד"ר ד'ארבלה לבין מנהל משק הבית של בית החולים, החליט מנהל משק הבית לספר לבעלי בית החולים, משפחת רוטשילד, על מעשה המנהל. הוא שלח לפריז חבילה ובה בגדים שנתפרו מיריעות בית החולים, ועליהם חותם נוצרי וחותם בית החולים. בעקבות המעשה נאלץ ד'ארבלה להגיש את התפטרותו.

בעל אדמות

בתקופת שהותו בארץ ישראל עסק ד'ארבלה ברכישת אדמות ברחבי הארץ. את ניהול אדמותיו בראשון לציון הפקיד בידי דודנו חיים יעקב קרישבסקי. יחד עם גיסו אלכסנדר אפטקמן (שהיה נשוי לאחותו רוזה) ואחיינו קרישבסקי היה ד'ארבלה בין גואלי אדמות סג'רה.

חוקר ואיש לשון

ד'ארבלה היה בקי בשתים עשרה שפות. בשנת תרנ"ו (1896) פרסם בירושלים מילון עברי-ספרדי כדי שישמש כלי עזר לדוברי ספרדית הרוצים להשתמש בשפה העברית. הוא חקר את תולדות היהדות הספרדית. לדבריו, לאחר שחקר את שורשי משפחתו, גילה כי ראש משפחת אמציסלבסקי וראש משפחת קרישבסקי היו דודנים וכי מוצאם המשותף הוא ממשפחה ספרדית בשם דה-לטס.

ד'ארבלה היה ממייסדי חברת "שפה ברורה", שבין חבריה היו אליעזר בן-יהודה, הרב יעקב מאיר וחיים הירשנזון. בשל מעמדו הציבורי הרם התמנה ד'ארבלה לעמוד בראשה. כינוס היסוד, בה' באלול תרמ"ט (1889), התקיים בביתו של ד'ארבלה. אליעזר בן-יהודה הסכים למינויו של ד'ארבלה לראש החברה כי "הוא צריך להיות הלב".

משפחתו

אחיו של ד"ר ד'ארבלה היה יהודה לייב אמציסלבסקי, פעיל ציוני ובעל אדמות בראשון לציון. אחותם, רוזה, נישאה לאלכסנדר אפטקמן, אף הוא בעל אדמות, מגואלי סג'רה. בתם נדיה אפטקמן נישאה לאהרון הלוי, בנו של ההיסטוריון וחוקר השפות השמיות פרופ' הלוי מסורבון. אהרון הלוי היה מורה במקוה ישראל, ולאחר מכן כיהן כמנהל בתי ספר של אליאנס.

לד"ר ד'ארבלה היו חמישה ילדים: ניקולאי וסופיה רחל (מאשתו הראשונה), ועוד שלושה בנים שחיו באיטליה, האחד מהנדס, השני קצין בכיר בצבא האיטלקי, והשלישי איש אקדמיה, נולדו לו נכדים ונכדות מכל ילדיו.

הבת, רחל, נישאה לתיוודר שפר, אזרח אוסטרו-הונגריה, וטרינר בהכשרתו. לשניים נולדו שמונה ילדים. נפטרה בהונגריה.

אחרית ימיו

לאחר שעזב את משרתו בבית החולים רוטשילד, היגר ד'ארבלה עם משפחתו, בשנת 1900, לפלרמו שבסיציליה, שם עבד כרופא. בעקבות רעידת אדמה שהתחוללה שם (במסינה, בסוף שנת 1908), ירד מנכסיו, ונאלץ לעזוב את סיציליה. והשתקע בתוניס.

הוא תכנן לשוב ארצה, אולם ב-24 ביוני 1911 מת בפתאומיות כשהוא חסר-כול. נטמן בבית העלמין היהודי בתוניס. מקום קבורתו המדויק אינו ידוע כיום, כיוון שרישומי בית העלמין מתעדים את הקברים רק החל משנת 1927.

עיריית ראשון לציון קראה על שמו רחוב בשיכון המזרח.

לקריאה נוספת

• Krishna Somers. The D'Arbela Saga : some African reflections. in Adler Museum Bulletin, vol. 33, no. 2 (December 2007), pp. 17–32.

• חיים באר, הרופא ואוהל המשיח: ד"ר יצחק גריגורי בּיי ד'ארבּאלה־אמציסלבסקי, קשר לאחד: מסעות, בתים ואנשים בירושלים, הוצאת עם עובד, תל אביב 2017, עמ' 86 - 99.

קישורים חיצוניים

• כתבי יצחק ד'ארבלה בפרויקט בן-יהודה
• יצחק ד'ארבלה, באלבום המשפחות - עדת ראשון לציון
• דוד תדהר (עורך), "ד'ארבלה (אמציסלבסקי), ד"ר יצחק (גריגורי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2847
• דוד תדהר (עורך), "ד'ארבלה, ד"ר יצחק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 797
• יצחק ד'ארבלה (אורכב 29.06.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר האקדמיה ללשון העברית