יצחק טוניק (מבקר המדינה)
יצחק טוניק (6 בינואר 1911 – 9 בינואר 1989)[1] היה עורך דין, מבקר המדינה השלישי של מדינת ישראל, בשנים 1982–1987.
.jpg) | |||||
| יצחק טוניק, 1969 | |||||
| לידה |
6 בינואר 1911 סטוובצי, בלארוס  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 1989 (בגיל 78) ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1934 | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
חייו
עריכהיצחק טוניק נולד בסטולפצה, עיירה במחוז נובוגרודק (אז, במזרח פולין וחלק מן האימפריה הרוסית, כיום בבלארוס), לזאב וברכה, במשפחה בת עשרה ילדים. בבעלות המשפחה היה אטליז. בבחרותו למד בישיבת מיר בליטא. טוניק עלה לארץ ישראל בשנת 1934 ולמד משפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים. בשנת 1945 הקים משרד עורכי דין בירושלים.
ביולי 1948 מונה לשופט שלום בירושלים[2]. החל משנת 1949 עד סוף 1950 שימש בתפקיד התובע הצבאי הראשי[3] תחת פיקודו של אהרן חטר-ישי הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר).
לאחר שחרורו מצה"ל, הפך לשותף במשרד עורכי הדין א' חטר-ישי שנוסד על ידי מפקדו לשעבר[4]. בשנת 1960 צורף כשותף נוסף למשרד עו"ד יעקב מלץ, מי שנבחר לימים לתפקיד המבקר, עם תום כהונתו של טוניק.
בין השאר הוא ייצג עצורים מברית הקנאים[5] ואת שלום שטרקס, אחד הנאשמים בפרשת יוסל'ה שוחמכר[6]. השתתף (יחד עם אהרן חטר-ישי) בבדיקת נושא העסק הביש. הבדיקה שימשה לחיבור מסמך בן מאות עמודים, שהוגש לדוד בן-גוריון על ידי העיתונאי חגי אשד. על סמך בדיקה זו, לפיה ועדת השבעה עיוותה את הדין, שב בן-גוריון באוקטובר 1964 והעלה את הנושא בפני ראש הממשלה לוי אשכול[7]. בשנת 1969 ייצג את מייקל רוהאן במשפטו על הצתת מסגד אל-אקצא[8].
באמצע שנות ה-60 הוא היה חבר בוועדה לבחירת שופטים[9]. בפברואר 1972 נבחר לשמש כראש לשכת עורכי הדין בגוברו על ברוך גייכמן ואמנון גולדנברג[10] ובשנת 1975 נבחר שנית לתפקיד והמשיך לכהן בו עד מרץ 1979. הוא שב וכיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים בשנים 1978-1981[11].
בינואר 1982 מונה למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, תפקיד בו כיהן עד ינואר 1987, מועד סיום כהונתו. במסגרת תפקידו נמנה עם מנסחי חוק יסוד: מבקר המדינה, שהיה בהליכי חקיקה באותה תקופה וכן נמנה עם יוזמי הקמתה של ועדת בייסקי - ועדת החקירה הממלכתית לוויסות מניות הבנקים.
עם תום כהונתו שימש כיו"ר הוועדה לעניין עיסוקים נוספים של חברי הכנסת, שמסקנותיה גרמו לשינוי המצב שהיה קיים עד אז, בו נשאו חברי כנסת בכפל תפקידים כראשי רשויות וח"כים כאחד.
כיהן כנשיא האגודה הישראלית של "שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים".
משפחתו
עריכהבנובמבר 1938 עלה אחיו נח, לארץ ישראל והחל בלימודים באוניברסיטה העברית. בשנת 1946 עלתה האחות חוה לארץ ישראל, ושנה לאחר מכן עלה גם האח עזריאל. שניהם הקימו מאוחר יותר משפחות בישראל. אחיינו הוא העיתונאי יצחק טוניק, לשעבר מפקד גלי צה"ל.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פרטים על יצחק ומשפחתו, באתר "יד ושם"
- מבקר המדינה, חוק יסוד: מבקר המדינה (הסתייגות מבקר המדינה יצחק טוניק), עיונים בביקורת המדינה, מס' 39, התשמ"ה - 1985
- אליעזר גולדברג, חוות דעת ולא דין וחשבון, באתר הארץ, 11 במרץ 2007
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ הרכב בית המשפט המחוזי בירושלים, דבר, 25 ביולי 1948
- ^ סגן פישל תובע שיחרורו מן המאסר, הארץ, 14 ביולי 1949
פסה"ד במשפט אורי וינטר - היום, חרות, 23 בנובמבר 1950 - ^ רב החובל זאב הים מעיד במשפט טביעת מסדה, דבר, 28 ביולי 1953
- ^ הוארך מעצרו של חשוד כקנאי דתי, הארץ, 24 ביוני 1951
- ^ ש. שטרקס כופר באשמה, חרות, 29 בנובמבר 1962
- ^ יוחנן בדר, הפרשה ואנוכי, חרות, 18 בדצמבר 1964
- ^ רוהאן כופר באשמות, למרחב, 7 באוקטובר 1969
- ^ יגאל לב, שחררו אותם לפסח כמקדמה, מעריב, 10 בפברואר 1966
יגאל לב, אינקויזיציה ושמה פרסומת, מעריב, 7 במרץ 1967 - ^ שאול הון, שלושה אוחזים בכיסא, מעריב, 16 בפברואר 1972
- ^ עו"ד ברגר נבחר לוועדה לבחירת שופטים, דבר, 9 באוקטובר 1981
