יצחק פרסייזן
יצחק זִילוֹבִיץ' (זִינוֹבְיֶיבִיץ') פרֵסַייזֶן (ברוסית: Исаак Зилович (Зиновьевич) Пресайзен; 1911, פרוסקורוב, האימפריה הרוסית - 27 ביוני 1941, ליד העיירה רָדוֹשְקוֹבִיצִ'י, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, ברית המועצות) היה טייס קרב יהודי סובייטי, סגן מפקד הטייסת בדרגת לוטננט ראשון ברגימנט האווירי מס' 128 שבתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה ביצע מגח במטוסו פטליאקוב Pe-2 הבוער אל תוך שיירה כלי מלחמה גרמניים. הועמד לאות גיבור ברית המועצות לאחר מותו אך לבסוף האות הנ"ל לא הוענק.
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1911 פרוסקורוב  האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1941 (בגיל 29) מלדזייצ'נה, ברה"מ  |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השתייכות | חיל האוויר הסובייטי |
| תקופת הפעילות | 1932–1941 (כ־9 שנים) |
| דרגה | לוטננט ראשון |
| תפקידים בשירות | |
| סגן מפקד טייסת ברגימנט האווירי מספר 128. | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה | |
  | |
תיאור המעשה
עריכהבמהלך טיסה לכיוון הפצצה מטוסו של פרסייזן נפגע ונדלק. כנראה, בעקבות אי הצלחתו לכבות את האש הוא הפנה את המטוס לכיוון בו הצטברו הכוחות הגרמניים והצליח לפגוע בהם כך שהתנועה בכביש המחבר בין מינסק למוסקבה הופסקה למספר ימים.
שאר המשתתפים בקרב דיווחו על המקרה לסגן מפקד הגדוד סַנְדָלוֹב שביצע סריקה אווירית באזור והעביר את המידע למפקד הגדוד מאיור צ'וּצֶ'ב שיחד עם מפקד האוגדה אַלַאדִינְסְקִי חיברו מכתב המלצה להענקת אות גיבור ברית המועצות.
במקום הענקה (כנראה משום שהמדניות בברית המועצות הייתה לא לאשר עיטורים לחיילים שייתכן שנפלו בשבי), הטייס הוכנס לפקודת הגדוד מס' 22 בספטמבר 1941 כנעדר ואשתו קיבלה הודעה על כך בינואר 1942.
יום לפני כן, ב-26 ביוני קפטן ניקוליי גסטלו ביצע מגח אווירי ראשון מצידם של הסובייטים על כוחות ברית המועצות, כנראה יחד עם עוד מטוס. המקרה נהפך להתנהגות מופת במהלך המלחמה ועד פירוקה של ברית המועצות אם כי התגלו כמה סתירות בו וצילומי אוויר שהופיעו כהוכחתו, כנראה, נלקחו מן המגח של פרסייזן.
לאחר המלחמה
עריכהלאחר 18 שנה העיתונאיים ו. גאפונוב וו. ליפאטוב ערכו ריאיון עם מכונאי מטוסו של פרסייזן, אלכסנדר ניקולייביץ' ריבקוב, וכתבו בסתיו 1959 מאמר "מקרה גבורה" ("Подвиг") בעיתון "פודוליה הסובייטית" בעיר חמלניצקי שם ראה אותו אחיו, משה.
בארכיון המרכזי של משרד הביטחון של ברית המועצות נמצא מכתב ההמלצה להענקה חתום על ידי צ'וצ'ב, אלאדינסקי, דרוֹבִּישֶב וגנרל איוון קוֹפֶּץ ולא נמצא דחייה להענקה. לאחר שבעקבות ההפסדים בימים הראשונים של הפלישה הגרמנית מפקדי החזית המערבית הואשמו בהם על ידי סטלין ומספר גנרלים הוצאו על כך להורג, גנרל קופץ, כנראה, החליט לא לחכות למשפט והתאבד. ייתכן והאירועים הללו הובילו לכך שההמלצה להענקה אף לא הגיע לסטלין שהיה צריך לאשררו.
בקשה להענקה משנת 1990
עריכהבאוגוסט 1989 משה פרסייזן לפני עלייתו לישראל פנה לגנרל ויטלי שבנוב שהיה נציג בפרלמנט הסובייטי על מנת לחדש דיון בהענקת האות. ב-22 באוקטובר 1990 הוגשה המלצה להענקת עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה ליצחק פרסייזן. עד 1977 זה היה העיטור היחיד שניתן היה להשאיר לצאצאי האיש שזוכה בו במהלך המלחמה אך לכבוד 40 שנים של ניצחון על גרמניה הנאצית ב-1985 הוחלט להעניק את האות הזה לכלל הלוחמים שגויסו במלחמה להבדיל מאות גיבור ברית המועצות ובפועל הוא היה זכאי לו 5 שנים לפני הענקתו.