ישי אילעזרוב
יִשַׂי אִילַעֲזָרוֹבִיץ' אִילַעֲזָרוֹב (ברוסית: Исай Иллазарович Иллазаров; 20 בפברואר 1920 – 6 בספטמבר 1944) היה יהודי הררי סובייטי, שעוטר לאחר מותו כגיבור ברית המועצות על פועלו כמפקד צוות נ"ט במהלך מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
20 בפברואר 1920 א׳ באדר ה׳תר״ף  נלצ'יק, ברית המועצות (רוסיה) |
|---|---|
| נהרג |
6 בספטמבר 1944 (בגיל 24) י״ח באלול ה׳תש״ד לטביה  |
| מקום קבורה | במחוז באוסקה, כעת בלטביה |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1941–1944 (כ־3 שנים) |
| דרגה |
 סטארשי סרז'אנט (סמל ראשון) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד צוות נ"ט בפלוגה מס' 7 של רגימנט המשמר מס' 272 בדיוויזיית המשמר מס' 90 של ארמיית המשמר השישית שלחמה בחזית הבלטית הראשונה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (04.09.1944)[1] עיטור לנין עיטור התהילה מדרגה 3 | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נהג במפעל לאפיית לחם | |
  | |
קורות חיים
עריכהישי נולד בעיר נלצ'יק, בברית המועצות (כעת ברוסיה) במשפחתו של פועל. ישי סיים בית ספר עם שבע שנות לימוד וקורסי נהגים לאחר מכן. ישי עבד כנהג במפעל לאפיית לחם.
ישי התגייס לצבא האדום ב-1941. הוא הגיע לחזית המלחמה בקרב על מוסקבה. בדצמבר של אותה השנה ישי נפצע קשות.
בקיץ 1942 קיבל עיטור עוז על עצירת טנק וורמאכט. בהמשך נלחם בקרב קורסק ובבלארוס. הצטיין בקרבות במחוז ויטבסק.
ב-4 בספטמבר אותה השנה כשהוא פצוע עוטר על פועלו בעיטור "גיבור ברית המועצות". ב-6 בספטמבר נפטר מפצעיו[2]. ישי נקבר ליד הכפר קירקלי במחוז באוסקה (כעת בלטביה).