ישראל קאנאל

ישראל קאנאל
	ישראל קאנאל
כינוי	מייטק ‏•‏‏ יהודה
פטירה	1943; אושוויץ, גרמניה הנאצית
פעולות ומבצעים
	מרד גטו ורשה

ישראל קאנאל, הידוע גם בשמות מייטק ויהודה,^[1] היה חייל התנגדות היהודית בגטו ורשה, השתתף במרד גטו ורשה בשנת 1943.

ביוגרפיה

אנדרטה לפינוי לוחמי גטו ורשה, שמו של ישראל קנאל בטור השלישי.

ישראל קאנאל נולד בבידגושץ' שבפולין. הוא היה חבר בארגון הציוני עקיבא.^[2] קאנאל שירת במשטרה היהודית בגטו בפיקודו של יוסף שרינסקי. בתחילת המאבק בגטו החליטו מנהיגי הארגון כי יש להתנקש בבוגדים בגטו ובמשתפי פעולה עם הנאצים. בראש רשימת החיסול הציבו ראשי ההתנגדות את מפקד משטרת הגטו שרינסקי. קאנאל נבחר לביצוע גזר הדין. הוא התאים למשימה בשל ניסיונו כשוטר וכן משום שבמסגרת עבודתו יכול היה להסתובב בגטו ללא חשש.

ב-20 באוגוסט ארב קאנאל לשרינסקי. הוא ירה בו באקדח היחיד שהיה ברשות הארגון. שרינסקי נפצע בצווארו, אך לא מת; הוא רק נעלם משטח הגטו. ישראל קאנאל הצליח להסתלק. ב-21 באוגוסט 1942 הוא ביצע ניסיון חיסול כושל^[3] בשרינסקי בדירתו ברחוב נובוליפקי בוורשה. שרינסקי נפצע קשה משני כדורים.

במהלך מרד הגטו באפריל 1943 היה קאנאל מפקד של לוחמי ה-JCO בגטו המרכזי.^[4] עם נפילת בונקר המפקדה במילא 18 בידי הגרמנים, ישראל היה בין המפקדים והלוחמים של אי"ל שיצאו מהגטו דרך תעלות הביוב ברחוב פרוסטה ב-10 במאי 1943. בין המפקדים שיצאו איתו היו מארק אדלמן, צביה לובטקין, טוסיה אלטמן, מיכאל קלפפיש, יהודה ונגרובר, הירש ברלינסקי, אליעזר גלר וטוביה בוז'יקובסקי. הלוחמים הועברו ליערות לומיאנקי, כ-7 ק"מ צפונית לוורשה, במטרה להצטרף לפרטיזנים, באמצעות משאיות שארגן שמחה רותם (קז'יק).^[5]^[6]^[7]^[8]^[9]

מאוחר יותר הוא נעצר על ידי הגרמנים וככל הנראה נרצח באושוויץ-בירקנאו בשנת 1943.

הנצחה

שמו של ישראל קנאל מופיע על לוח הזיכרון שהוצב באנדרטה לפינוי לוחמי גטו ורשה ברחוב פרוסטה 51 בוורשה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל קאנאל בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Bartoszewski, Władysław (1984). 1859 dni Warszawy (בפולנית). Znak. ISBN 9788370061524.
^ Apfelbaum, Marian (2007). Two Flags: Return to the Warsaw Ghetto (באנגלית). Gefen Publishing House Ltd. ISBN 9789652293565.
^ Kerenji, Emil (2014-10-10). Jewish Responses to Persecution: 1942–1943 (בערבית). Rowman & Littlefield. ISBN 9781442236271.
^ Zuckerman, Yitzhak ("Antek") (1993-05-07). A Surplus of Memory: Chronicle of the Warsaw Ghetto Uprising (באנגלית). University of California Press. p. 302. ISBN 9780520912595. Izrael Kanal.
^ ישראל גוטמן, יהודי ורשה 1939–1943, גיטו, מחתרת, מרד, הוצאת ספרית הפועלים, 1977, עמ' 432
^ צביה לובטקין, בימי כיליון ומרד, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ם-1980, עמ' 179-169
^ שמחה רותם (קז'יק), ובתוכי העבר... בארגון היהודי הלוחם, משרד הביטחון-הוצאה לאור, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד-1984, עמ' 61-58
^ איתמר לוין, שלומית לן, הקרב האחרון, מרד גטו ורשה: הסיפור האמיתי, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2009, עמ' 352-347
^ אהרן כרמי, חיים פרימר, מן הדליקה ההיא, סיפורם של שני לוחמים מגיטו וארשה, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ג-1961, עמ' 239-237

[1] Bartoszewski, Władysław (1984). 1859 dni Warszawy (בפולנית). Znak. ISBN 9788370061524.

[2] Apfelbaum, Marian (2007). Two Flags: Return to the Warsaw Ghetto (באנגלית). Gefen Publishing House Ltd. ISBN 9789652293565.

[3] Kerenji, Emil (2014-10-10). Jewish Responses to Persecution: 1942–1943 (בערבית). Rowman & Littlefield. ISBN 9781442236271.

[4] Zuckerman, Yitzhak ("Antek") (1993-05-07). A Surplus of Memory: Chronicle of the Warsaw Ghetto Uprising (באנגלית). University of California Press. p. 302. ISBN 9780520912595. Izrael Kanal.

[5] ישראל גוטמן, יהודי ורשה 1939–1943, גיטו, מחתרת, מרד, הוצאת ספרית הפועלים, 1977, עמ' 432

[6] צביה לובטקין, בימי כיליון ומרד, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ם-1980, עמ' 179-169

[7] שמחה רותם (קז'יק), ובתוכי העבר... בארגון היהודי הלוחם, משרד הביטחון-הוצאה לאור, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד-1984, עמ' 61-58

[8] איתמר לוין, שלומית לן, הקרב האחרון, מרד גטו ורשה: הסיפור האמיתי, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2009, עמ' 352-347

[9] אהרן כרמי, חיים פרימר, מן הדליקה ההיא, סיפורם של שני לוחמים מגיטו וארשה, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ג-1961, עמ' 239-237

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]