כאן נמצאו וכאן היו

כאן נמצאו וכאן היו הוא כלל הלכתי הקובע שאם התגלה מום גופני אצל אישה לאחר נישואיה, או אצל בהמה לאחר שנמכרה, מניחים בדרך כלל שהוא נולד כאן, כלומר לאחר הנישואין או המכירה. לפי הכלל, המקדש אישה כזו או הקונה בהמה כזו אינו יכול לתבוע ממון, ויש לומר כי ברשותו נולד המום.

כאן נמצאו וכאן היו
(מקורות עיקריים)

משנה	מסכת כתובות, פרק ז', משנה ח'
תלמוד בבלי	מסכת כתובות, דף ע"ה, עמוד ב'
משנה תורה	ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"ה, הלכה ד'
שולחן ערוך	אבן העזר, סימן קי"ז, סעיף ח'
מקורות נוספים	שב שמעתתא, שמעתא ב, פרק ג

כלל זה אמור רק לגבי ישות משפטית, אך כאשר המום נמצא בעת השאלה או השכרה (במקרה של בהמה) לא תקף כלל זה.

נידונים הלכתיים

הכלל נדון במסכת כתובות, כאשר אדם קידש אשה, ולאחר נישואיה התגלה כי היא בעלת מומים משמעותיים בגופה, וברור כי הבעל לא היה מקדשה לו היה יודע כי הם קיימים, אך לא ידוע אם מומים אלו היו קיימים כבר בשעת הקידושין, וממילא הקידושין היו בטעות, או שמא נולדו בגופה לאחר הקידושין. במקרה כזה אומר רבן גמליאל כי הכלל של חזקת הגוף, מכריע ואומר שכל עוד לא יתברר אחרת יש להניח מספק כי כשם שנולדה בלא מומים, גופה לא השתנה, וגם בשעת הקידושין הייתה ללא מומים, ורק לאחר מכן הם נולדו.

את דבריו אלו, המכריעים את הספק לפי הכלל "חזקת הגוף", מסייג רבן גמליאל בכלל כאן נמצאו וכאן היו, שאומר שאם יימצאו המומים ברשותו של האב, הדבר מהווה סיבה לומר כי רשותו היא רשות המועדת להיוולד בה מומים - "כאן נמצאו וכאן היו", ולכן לא תוכל חזקת הגוף להכריע את הספק ולהניח שבשעת הקידושין הייתה ללא מומים, מכיוון שחזקת הגוף היא רק בגוף רגיל שאינו מועד לפורענות, ולא בגוף מועד לפורענות. בשיטה מקובצת מוסבר, כי מדובר ב"סברא לפי ההווה", כלומר הרגילות היא שהמקום שבו מתגלות הבעיות הוא גם המקום הגורם לבעיות.

כאן נמצאו וכאן היו מול חזקת ממון

רבי יהושע עצמו, מתוך נקודת מוצא אחרת המעדיפה את חזקת ממון מעל "חזקת הגוף" סבור כי כל עוד לא ידוע אחרת עלינו לומר כי המומים היו בשעת הקידושין, שכן חזקת הממון של הבעל אומרת כי אין להוציא ממנו את דמי הכתובה הנדרשים ממנו ללא כל הוכחה חד משמעית, ולכן כל עוד לא הוכח שהמומים נולדו בגופה לאחר הקידושין, עלינו לומר שהם כבר היו קיימים בעבר.

גם את דבריו אלו מסייג רבי יהושע בכלל כאן נמצאו וכאן היו האומר שדין זה תקף דווקא אם המומים לא יימצאו לראשונה ברשות הבעל, שכן במקרה כזה יש לומר על פי הכלל של "כאן נמצאו וכאן היו" שהמומים נולדו ברשות הבעל, ובטל כוחה של חזקת הממון, ואז תכריע חזקת הגוף את הספק.

זהו הסבר השיטה מקובצת בשיטת רש"י בסוגיה, הסבור כי גם לפי שיטת רבי יהושע יש בכוח הכלל "כאן נמצאו וכאן היו" להכריע את הספק, שכן לחזקת ממון יש עדיפות רק כאשר מדובר ב"חזקה המכרעת", כלומר הדין האומר כי אין לשנות דבר מחזקתו וגם לא להוציא ממון מחזקתו, ודווקא דין זה הוא הנקרא "חזקת ממון", אך במקום שחזקת הממון אינה מכרעת אלא קיים רק את הדין הרגיל של מוחזק האומר המוציא מחברו עליו הראיה, כלומר אין להוציא מאדם ממונו מכיוון שאין לבית הדין לעשות מעשה מספק, במקום כזה תכריע חזקת הגוף.

הריטב"א חלוק על רש"י בנושא וסבור כי גם במקרה שיש לומר "כאן נמצאו וכאן היו" מעדיף רבי יהושע את בעלותו של הבעל על ממונו, שכן לשיטתו גם הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" נכלל בחזקת ממון, ולפי זה גם אם תהיה ריעותא של "כאן נמצאו וכאן היו", לא ניתן להכריע את הספק ומספק המוציא מחברו עליו הראיה.

כאן נמצאו וכאן היו בטריפות

בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"א, עמוד א' נפסק כי כאשר אדם קנה בהמה ושחט אותה, ולאחר השחיטה התגלה מום בבהמה, אין יכול הקונה להחזירה למוכר ולבקש את ממונו, כי כשם שהמומים נמצאו ברשות הקונה, יש לומר כי ברשותו נולדו.

מהות הכלל

רבי אלחנן וסרמן בספרו קובץ שיעורים מציג שני צדדים במהות הכלל. האחד, כי "כאן נמצאו וכאן היו" אינו אלא "רעותא" בחזקת הגוף, כלומר שהוא מבטל את הכלל של חזקת הגוף בכך שהוא מוכיח כי גוף זה מועד לפורענות, והשני, כי "כאן נמצאו וכאן היו" היא סברה עצמאית, האומרת כי המומים נולדו ברשותו של מי שהם נמצאו בו.

חכמי הראשונים הסתפקו האם הכלל אומר בעיקר כי יש לתלות את הבעיה ברשות שהיא נמצאה בו, או שהכלל אומר בעיקרו שאין לתלות את הבעיה במקום שהיא לא נמצאה בו.

דעתם של התוספות היא כי הכלל אומר בעיקרו שאין לתלות אותו במקום שהיא לא נמצאה בו, אך אין היא סיבה לומר שיש לתלות את הבעיה ברשות שהיא נמצאה בו, ולכן אשה שהשאילה לחברתה בגד ולאחר ההשאלה נמצא בבגד דם או לכלוך אחר, המשאילה איננה יכולה לדרוש מהשואלת לנקות או לכבס את הבגד בטענה שהדם נמצא ברשותה, מכיוון שהכלל רק אומר שאין לתלות את הבעיה במקום שהיא לא נמצאה בו, אך גם אין להוכיח שהיא קשורה למקום בו היא נמצאה. זאת מלבד הכלל האומר כי "כאן נמצאו וכאן היו" הוא כלל התקף רק במכירה בה החפץ עבר לרשות ולבעלות אחרת, כלל שאינו תקף כאשר מדובר בהשאלה או השכרה גרידא. לעומת זאת, דעתו של רש"י היא כי הכלל אומר כי אף יש לתלות את הבעיה ברשות שהיא נמצאה בו.

כאן נמצאו וכאן היו באיסורים

הרמב"ן מוכיח מגמרא זו, כי לא אומרים "כאן נמצאו וכאן היו" בדיני ממונות אלא רק באיסורים, ולמרות שלפי רבא כאן נמצאו וכאן היו הוא כלל האמור גם בדיני ממונות, אנו פוסקים כרב אשי שמיישב את הגמרא במסכת כתובות בצורה אחרת, וחלוק על רבא.

רבים סבורים^{[דרושה הבהרה]} כי כאן נמצאו וכאן היו הוא כלל שנאמר בממונות ולא באיסורים.

קישורים חיצוניים

• הערך "כאן נמצא כאן היה", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)