כבל חשמל תת-ימי
כבל חשמל תת-ימי הוא כבל חשמלי המיועד להתקנה בסביבה ימית. הליבה החשמלית מורכבת ממוליכי חשמל, מסביבם שכבת בידוד חשמלי, מספר שכבות מגן וציפוי חיצוני. בנוסף למוליכי החשמל יש בכבל סיבים אופטיים להעברת נתונים ומדידת טמפרטורה.
מבנה הכבל
עריכה
כבל חשמל תת-ימי מורכב ממספר כבלים מוליכי חשמל ומסביבם שכבת בידוד חשמלי, מספר שכבות מגן וציפוי חיצוני.
- במרכז הכבל ישנם מוליכי חשמל העשויים מסיבי נחושת או אלומיניום.
- שכבת הבידוד החשמלי עשויה בדרך כלל מפוליאתילן בקשר צולב (XLPE) בעובי של עד 30 מ"מ, עם שכבות נוספות של נייר וחומרים סינתטיים גמישים.
- שכבות מגן וציפוי עשויות לרוב מעופרת, שהיא החומר המיועד למניעת חדירה של מים. כבל חשמל תת-ימי מכיל מספר שכבות עופרת כשכבות הגנה.
- השכבה החיצונית עשויה בדרך כלל מחוטי פלדה המצופים בביטומן למניעת חלודה, ולעיתים שכבה נוספת של נירוסטה, נחושת או פליז.
זרם ישר וזרם חילופין
עריכהרשת חשמל ארצית משתמשת בדרך כלל בזרם חילופין (AC), אך העברת חשמל למרחקים גדולים, ביבשה ובכבלים תת-ימיים יעילה וזולה יותר בזרם ישר (DC), במיוחד אם אורך הכבלים הוא עשרות ק"מ ומעלה. כאשר משתמשים בכבלי חשמל בזרם ישר, נדרש ממיר זרם בכל קצה כבל כדי לחבר אותו לרשת הולכת החשמל הרגילה.
קיימים כיום בעולם כבלי חשמל תת-ימיים רבים, הן בזרם חילופין, למרחקים קצרים יחסית, והן בזרם ישר, למרחקים ארוכים. מגשר אירו-אסיה משתמש בכבלי חשמל תת-ימיים בזרם ישר.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אמיר גולדברג, כבלים תת ימיים למטרות שונות, באתר "עולם הטכנולוגיה", 21 בנובמבר 2015