כדורעף

כדורעף הוא ענף ספורט תחרותי ואולימפי של משחקי כדור, בו משחקות שתי קבוצות במגרש המורכב משני חלקים ואשר באמצעו עוברת רשת שמפרידה בין שני חלקי המגרש. המטרה במשחק היא לגרום לכדור לפגוע במגרש היריב, תוך העברתו מעל הרשת דרך תחום המעבר (האנטנות). כל קבוצה יכולה לגעת בכדור עד כשלוש פעמים כדי להעביר את הכדור לקבוצה השנייה מעל הרשת דרך תחום המעבר. גרסה נוספת של כדורעף היא כדורעף חופים.

תחרויות בין קבוצות כדורעף נערכות במסגרת ליגת כדורעף, במסגרת משחקי גביע, בתחרויות בינלאומיות ובטורנירים למיניהם.

ההיסטוריה של הכדורעף

הכדורעף הומצא ב-9 בפברואר 1895, על ידי ויליאם ג. מורגן, אז מנהל החינוך הגופני בימק"א בעיר הוליוק, מסצ'וסטס. חוקי המשחק שהמציא מורגן נלקחו ממשחקים אחרים, כמו טניס וכדוריד. הוא קבע שיהיו שישה שחקנים לכל קבוצה, ושבאמצע המגרש תעבור רשת, והמטרה תהיה שהכדור יפגע בחלקה של הקבוצה היריבה.

הכדורעף הובא לאירופה על ידי חיילי ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה.^[1]

ב-1947 נוסדה הפדרציה הבינלאומית לכדורעף. אליפויות העולם נערכו לראשונה ב-1949 לגברים וב-1952 לנשים. ב-1964 הצטרף המשחק למשחקים האולימפיים והחל משנת 1996 לאולימפיאדות התווספו תחרויות של כדורעף חופים.

שדה המשחק והציוד

מגרש כדורעף

המגרש: גודלו של מגרש הכדורעף באולמות הוא רוחב של תשעה מטרים ואורך של 18 מטרים. בכדורעף חופים גודל המגרש הוא 8X16 מטרים. באמצע המגרש יש קו רוחבי המפריד את שתי החלקות של שתי הקבוצות. בכל חלקה יש קו הנקרא "קו השלוש" או "קו ההתקפה" והוא נמצא שלושה מטרים מקו האמצע. קו זה מחלק את השחקנים לשחקני הקו הקדמי ושחקני הקו האחורי. על השחקנים בקבוצה להסתדר בשש עמדות. העמדות ממוספרות מ-1 עד 6, החל מהעמדה הימנית בקו האחורי נגד כיוון השעון. כלומר, עמדות מספר 4, 3 ו-2 הן בקו הקדמי ועמדות מספר 5, 6 ו-1 הן בקו האחורי.

2	3	4
1	6	5

כאשר קבוצה זוכה בנקודה, כשלפני כן הקבוצה היריבה הכתה מכת פתיחה, הקבוצה מבצעת חילוף של עמדה אחת בכיוון השעון הנקרא "רוטציה" או "סֶבֶב". שחקן בעמדה 2 עובר לעמדה 1, שחקן בעמדה 1 עובר לעמדה 6 ושחקן בעמדה 6 עובר לעמדה 5 וכך הלאה. השחקן בעמדה 1 פותח את מכת הפתיחה.

הכדור: הכדור עשוי מעטה עור או עור סינתטי וגמיש ובתוכו פנימית מגומי או חומר דומה. בתחרויות עולמיות יש רק סוג כדור אחד שבו אפשר להשתמש והוא מחברת MIKASA - MVA200

הרשת: רוחב הרשת הוא מטר אחד. בחלקה העליון ישנו פס בד לבן בולט בעובי של שבעה סנטימטרים. משני צידי הרשת, במרחק של תשעה מטרים בדיוק, ניצבות "אנטנות" המסומנות בקווקוו אדום לבן, והן מסמנות את תחומי המגרש מעל גובה הרשת.

גובה הרשת משתנה בהתאם לגיל ולמגדר השחקנים:

ליגות הבוגרים - גברים: 243 ס"מ.
ליגות הבוגרות - נשים: 224 ס"מ.
ליגות הנוער - 243 ס"מ.
ליגות הנערים - 235 ס"מ.
ליגות של תלמידים - הגובה של הרשת משתנה בהתאם למין ולקבוצת הגיל.

מערכות

משחק כדורעף מורכב ממערכות. במשחקים רשמיים משחקים בשיטת הטוב מחמש מערכות (הקבוצה הראשונה שמגיעה ל-3 מערכות מנצחת), במשחקי ילדים ומשחקים לא רשמיים משחקים לפעמים בשיטת הטוב משלוש מערכות.

בכל מערכה הזוכה היא הקבוצה שמגיעה ל-25 נקודות, עם הפרש של שתי נקודות. כלומר, תיאוריטית מערכה יכולה להימשך לנצח כל עוד אף אחת מהקבוצות לא מובילה ב-2 נקודות. במערכה האחרונה (החמישית בשיטת הטוב מחמש או השלישית בשיטת הטוב משלוש) מנצחת הקבוצה הראשונה שמגיעה ל-15 נקודות בתנאי שיש יתרון של שתי נקודות. הקבוצות מחליפות חלקות אחרי כל מערכה ובאמצע המערכה המכרעת (כאשר אחת הקבוצות מגיעה לשמונה נקודות). בין המערכות ישנה הפסקה של שלוש דקות ברוטו.

נקודות

כל עבירה מזכה את הקבוצה היריבה בנקודה, ללא שום קשר לקבוצה שהכתה את מכת הפתיחה.

שיטה זו היא חדשה יחסית ובעבר היה נהוג שרק אם העבירה היא לזכות הקבוצה שהכתה את מכת הפתיחה היא זכתה בנקודה, ואילו העבירה היא לזכות הקבוצה שקיבלה את מכת הפתיחה היא ביצעה חילוף עמדות אך לא זכתה בנקודה. בשיטה הקודמת (שהייתה נהוגה עד 1999) שיחקו בכל המערכות עד 15 נקודות.

שיטת הניקוד הישנה עדיין נהוגה בכדורעף חופים, שבו משחקים בשיטת הטוב משלוש מערכות של 21 נקודות.

סוגי המכות

שחקן כדורעף מכה מכת פתיחה.

יש מספר סוגי מכות בכדורעף:

מכת פתיחה (סרב) - ישנם שני סוגי מכות פתיחה: מכת פתיחה תחתית ומכת פתיחה עילית.

תחתית מתבצעת כשהיד מכה את הכדור מלמטה כלפי מעלה, ועילית במצב שהכדור מוכה מלמעלה. ברמה תחרותית משתמשים כיום כמעט רק בפתיחה עילית כי היא יותר קשה לקבלה על ידי הקבוצה היריבה.

מכת פתיחה מוגשת בכדורעף אולמות תוך שמונה שניות לאחר שריקת השופט, ובכדורעף חופים תוך חמש שניות.

מכה תחתית - מתבצעת על ידי חיבור של כפות הידיים של השחקן המבצע, והדיפה של הכדור באמצעות האמות. המכה התחתית משמשת שחקן לרוב בתרחישים הבאים: קבלה של מכת פתיחה מהקבוצה היריבה, הגנה מהתקפה של הקבוצה היריבה, מסירה (במצבי קיצון/מסירה של ליברו מתוך הקו הקדמי).
מכה עילית - מתבצעת כשהכדור בא במגע עם שתי כפות הידיים של השחקן המבצע, כשהן מעל גובה הראש. המכה העילית משמשת שחקן בעיקר למטרות מסירה, אך יכולה לשמש שחקן גם בקבלה של סרב, הגנה, ובמצבים אחרים.
מכת הנחתה - מתבצעת על ידי מכה חזקה ביד אחת מעל הרשת תוך כדי קפיצה, במטרה להעביר את הכדור בכוח לחלקת היריב.

חסימה - בלימת התקפה של שחקן יריב בשתי ידיים מעל הרשת. חסימה היא המצב היחיד שבו לשחקן מותר להעביר את הידיים מעבר לרשת, ובכדורעף אולמות היא איננה נחשבת כנגיעה לצורך מניין שלוש המכות המותרות (בכדורעף חופים החסימה כן נחשבת כנגיעה). שחקן שנגע בכדור בעת ביצוע חסימה רשאי לגעת בכדור פעם נוספת.

3 המכות שהוצגו אינן מחייבות, ובמקרי קיצון רבים שחקנים משתמשים בטכניקות אחרות ואף בחלקי גוף שונים. בשביל לשחק בצורה אפקטיבית, עדיף לקבוצה לפעול לפי שלושת השלבים (קבלה, מסירה והתקפה).

הקבוצות

קבוצת כדורעף עולה למשחק עם שישה שחקנים רגילים, ולרוב גם שחקן "ליברו". השחקנים המשחקים במשחק ראשונים נקראת "השישייה/השבעיה הפותחת". במהלך מערכה מאמן/ראש הקבוצה רשאי לבצע עד כשישה חילופים.

קבוצה יכולה לכלול לכל היותר 12 שחקנים ושני שחקני "ליברו", מאמן, עוזר מאמן, מעסה ורופא.

מועדון כדורעף

מועדון כדורעף פועל לעיתים כמועדון עצמאי, שעיסוקו בכדורעף בלבד, ולעיתים במסגרת מועדון ספורט שבו נכללים ענפי ספורט נוספים.

במועדון כדורעף פעילות פעמים רבות קבוצות כדורעף אחדות, כגון קבוצת בוגרים וקבוצת נוער.

בכדורעף המקצועני, מועדון כדורעף הוא נכס הנמצא בבעלותו של משקיע, וכאשר מדובר בקבוצה מצמרת הליגה העליונה, מחירה עשוי להיות גבוה מאוד ולהגיע למיליוני שקלים.

טווח תקציבי מועדוני הכדורעף בעולם הוא רחב, ולרוב הוא תלוי באזור בו הם נמצאים. לרוב מועדונים מקצועיים זוכים ל"ספונסר", נותן חסות המפרסם על מדיהם את שמו ובתמורה נותן לקבוצה סכום קבוע. הכנסות נוספות מתקבלות ממכירת זכויות שידור, פרסום באצטדיונים במהלך המשחקים, מוצרים נלווים ומכירת כרטיסים למשחקים.

מועדונים חותמים עם שחקניהם על חוזי תעסוקה למשך מספר שנים תמורת משכורת, הכוללת גם בונוס בגין הישגים אישיים או קבוצתיים.

ההגרלה

לפני המשחק השופט הראשי מבצע הגרלה לשם קביעת הפתיחה הראשונה במערכה הראשונה. מי שמנצח בהגרלה יכול לבחור: או את הזכות לפתוח או לקבל את חבטת הפתיחה (ניתן לבחור בקבלת מכת הפתיחה) או את אחת החלקות (את צד המגרש). המפסיד בהגרלה מקבל את האפשרות הנותרת. אם מגיעים למערכה חמישית מבצעים הגרלה נוספת כדי לקבוע שוב איזו קבוצה תהיה באיזה צד ולשם קביעת הפתיחה.

פסילה/עבירה

הקבוצה היריבה מקבלת נקודה במקרים הבאים:

כאשר הכדור נופל בחלקת קבוצתך.
כאשר הוא מוצא בידי הקבוצה החוצה, מחוץ לתחומי המגרש.
כאשר שחקן הקבוצה נוגע ברשת או באנטנות תוך כדי פעולת משחק.
כאשר הקבוצה הכתה בכדור יותר משלוש מכות, (חסימה אינה נספרת במנין המכות לצורך זה).
כאשר שחקן מכה שתי מכות רצופות בכדור (חסימה אינה נספרת במנין המכות לצורך זה).
כאשר שחקן פותח, ואינו מצליח להעביר את הכדור לצד הנגדי של הקבוצה השנייה.
כאשר שחקן פותח דורך על קו הרוחב של המגרש או המשכו בעת מכת הפתיחה או לפניה.
כאשר שחקן קו אחורי מבצע פעולה התקפית מתוך תחום ההתקפה, שמסומן בקו מקביל לרשת במרחק שלושה מטרים ממנה.
כאשר שחקן קו אחורי מבצע פעולת חסימה או ליברו (ר' להלן) מבצע ניסיון חסימה או חסימה.
כאשר שחקן עובר עם כל כף הרגל את קו האמצע מתחת לרשת (מותר לעבור לצד היריב מחוץ לרשת במהלך המשחק).
כאשר ישנה עבירת מיקום (עומדים בסדר לא נכון במגרש) של קבוצה.
כאשר ישנה עבירת חילוף מקומות: שחקן פותח (סרב) מכה פתיחה במקום שחקן אחר שאמור להכותה.
כאשר הכדור עובר מעל מסך. מסך - אנשים המנופפים עם ידיהם כדי להסתיר את מעוף הכדור או כאשר שחקנים מסתירים את השחקן הפותח (סרב) על ידי עמידתם.
כאשר השופט הראשי מכריז עונש על עבירה לא ספורטיבית שנעשתה על ידי אחד מהשחקנים או אנשי הצוות.
כאשר שחקן קדמי מנחית כדור מתוך תחום ההתקפה כשהכדור כולו נמצא מעל גובה הרשת שהוצא מאצבעותיו של שחקן הליברו מתוך תחום ההתקפה.
כאשר הכדור מועף ונוגע באדם או גוף זר.
כאשר שחקן מבצע סחיבה\משיכה - הכדור נתפס לו בידיים ולא מוצא מהידיים במהירות.
כאשר השופט הראשי שורק לאישור מכת פתיחה, יש לשחקן הפותח שמונה שניות לפתוח. אם עברו שמונה השניות נרשמת עבירה.

כדור ההגשה (הסרב) עובר לקבוצה שזכתה בנקודה האחרונה.

במקרה שיש עבירה דו צדדית יתבצע כדור חוזר. במקרה שיש החזקה בו זמנית בכדור מעל הרשת של שחקני שתי הקבוצות אין 'כדור מוחזק' וממשיכים לשחק.

חוקים נוספים

פסק זמן

בכל מערכה, כל קבוצה זכאית לבקש שני פסקי זמן. כל פסק זמן אורך 30 שניות בדיוק ומתבצע מחוץ לתחומי המגרש המסומנים.

בליגה העולמית, ישנם שני פסקי זמן טכניים נוספים כשאחת הקבוצות מגיעה לשמונה נקודות ולשש עשרה נקודות במערכות הראשונה עד הרביעית - במערכה החמישית אין פסקי זמן טכניים.

חילופי שחקנים

כדי לבצע חילופי שחקנים, אין להיכנס לפני שיצא השחקן המוחלף. יש לעמוד על קו השלוש במגרש, להחזיק שלט ובו מספרו של השחקן המוחלף, והשחקן המוחלף מקבל את השלט ויוצא ונותן אותו למזכירות. במשחקים רשמיים מותרים עד שישה חילופי שחקן למערכה. שחקן שפתח במערכה והוחלף רשאי לחזור לשחק רק במקום השחקן שהחליף אותו, וזה אינו יכול להיכנס לשחק פעם נוספת באותה מערכה. במקרים בהם שחקן נפצע, ובאופן חוקי הקבוצה לא יכולה להחליף אותו, ניתן להתעלם מהמגבלות הללו.

תפקידים

ליברו

שחקן מיוחד הרשאי לשחק רק בקו האחורי. הוא יכול להיכנס ולצאת באופן חופשי במקום אחד השחקנים בקו האחורי בכל הפסקה בין הנקודות במשחק. ליברו אינו רשאי להתקיף את הכדור (קרי: להכות את הכדור אל מגרש היריב מעל גובה הרשת), לבצע ניסיון חסימה, לחסום או להגיש מכת פתיחה. כמו כן אסור לשחקן להכות בכדור מעל גובה הרשת, אם הוא נמסר על ידי הליברו מתוך קו ההתקפה מעל הראש. יש אפשרות לרשום בטופס השיפוט עד שני שחקני ליברו, ומעונת 2011–2012 הוכנס חוק חדש המאפשר להחליף בין שני שחקני הליברו מספר לא מוגבל של פעמים. הליברו אינו רשאי לשחק בתפקיד של שחקן רגיל, והוא לובש בגד בצבע שונה משאר שחקני הקבוצה כדי שניתן יהיה לזהותו בקלות. בניגוד לשאר השחקנים, בתפקיד הליברו אין יתרון לשחקנים גבוהים אלא לרוב להפך, הליברו צריך להיות שחקן זריז בעל תגובות מהירות המצטיין במשחק ההגנה.

מוסר (מגיש)

שחקן שאחראי למסור, בדרך כלל במסירה עילית אל המנחיתים. המוסר עומד בדרך כלל סמוך למרכז הרשת כשרגליו בזווית של כ-90 מעלות ביחס לכיוון הרשת. כאשר הוא נמצא בקו האחורי השחקנים מסתדרים כך שהמוסר יוכל לרוץ במהירות למקומו הרצוי ליד הרשת.

מצליב

המצליב הוא מנחית שמתמחה בהתקפה בצידה הימנית של הרשת. המצליב מקבל את שמו מהעובדה שעמדתו תמיד נמצאת בהצלבה למוסר. המצליב יהיה לרוב שחקן ההתקפה היעיל ביותר של הקבוצה, ובכדי להפוך את עבודתו ההתקפית לקלה יותר בדרך כלל הוא אינו נדרש בקבלה של מכת הגשה. מצליב לרוב יחסום בצד ימין של הרשת (בקו הקדמי) ויבצע הגנה בצד הימני של המגרש (בקו האחורי).

קבלן

הקבלנים הם שחקנים שמתמחים בהתקפה בצידה השמאלי של הרשת ובקבלה של מכות פתיחה, ביחד עם שחקן הליברו. על הקבלנים להיות שחקנים יציבים מאוד. קבלן לרוב יחסום בצד שמאל של הרשת (בקו הקדמי) ויבצע הגנה באמצע המגרש (בקו האחורי).

חוסם אמצע

חוסמי האמצע הם שחקנים שמתמחים בחסימה, ובהתקפה באמצע הרשת. חוסמי האמצע לרוב ינחיתו מסירות מהירות מאוד בשביל להקשות על חוסם האמצע הנגדי. על חוסמי האמצע גם לחסום בשני צידי הרשת, ביחד עם השחקנים האחרים, בכדי להקשות על התוקף היריב. שחקן הליברו בדרך כלל יחליף את חוסם האמצע בקו האחורי.

צוות השופטים

במשחק כדורעף צוות השופטים כולל:

שופט ראשי
שופט עוזר
הרשם
עוזר רשם
ארבעה שופטי קו (קוונים)

השופט הראשי והעוזר רשאים לשרוק במהלך המשחק, ובנוסף, הרשם רשאי לשרוק או להשתמש בזמזם אלקטרוני להתראה על עבירת רוטציה.

השופט הראשי

השופט הראשי נמצא על דוכן השיפוט והוא שופט ושורק על כל העבירות שהוא רואה. השופט הראשי אחראי על כל צוות השופטים והוא יכול לשנות החלטה של שופטים אחרים.

השופט העוזר

השופט העוזר תפקידו הוא לעזור לשופט, אך יש לו גם תחומי אחריות משלו. הוא אחראי על פסקי זמן והחלפות שחקן, עבירות מיקום של קבוצה המקבלת מכת פתיחה, עבירות חסימה ועבירות שקשורות לרשת ולקו.

הרשם

תפקידו הוא לרשום בטופס המשחק כל אירוע שקורה במשחק, ובכלל זה ספירת הנקודות, מיקומם של השחקנים, חילופים ופסקי זמן. איש הקשר של הרשם בכל בעיה הוא השופט העוזר.

עוזר הרשם

זהו תפקיד חדש שהוכנס לחוקים הרשמיים בשנת 2005. עוזר הרשם מפקח על החלפות הליברו ויש לו גם תחומי אחריות משלו.

שופטי הקו (קוונים)

ארבעת שופטי הקו ניצבים בפינות המגרש, כמטר מהקו שהם אחראים עליו. הם אחראים לסמן אם הכדור פגע במשטח בתוך שטח המגרש או מחוץ לו, אם הכדור פגע בשחקן ויצא החוצה, נגיעות בגופים זרים או דריכה על הקו בעת מכת פתיחה. שופטי הקו משתמשים בדגלים. הם גם משגיחים על מה שקורה מחוץ לקווים.

כדורעף חופים

ערכים מורחבים – כדורעף חופים, כדורעף חופים בישראל

אחת הווריאציות של משחק הכדורעף היא כדורעף חופים, המשוחק על חול בחוף ים או משטח חול אחר. בכדורעף חופים יש לרוב שני שחקנים בכל קבוצה, ורוב חוקי המשחק דומים לחוקי הכדורעף.

כדורעף חופים הוכר על ידי FIVB ב-1986, והוכנס למשחקים האולימפיים ב-1996.

הכדורעף בישראל

נבחרת הכדורעף של קיבוץ גן שמואל, 1952

הכדורעף בישראל היה בראשיתו פופולרי בעיקר בקיבוצים, ובמיוחד בקיבוצי השומר הצעיר ששלטו בענף עד שנות ה-70. בשנים האחרונות הכדורעף מתפתח ומתחיל לתפוס תאוצה בעיקר בליגות בתי ספר. בשנת 1943 הוקמה "ההתאחדות הארצישראלית בכדורעף". בשנת 1947 הצטרפה ההתאחדות הארץ-ישראלית להתאחדות הכדורעף הבינלאומית (FIVB). בשנת 1995 הוחלט כי איגוד הכדורעף יפסיק לפעול תחת "התאחדות לספורט" ותוקם עמותה נפרדת בשם "איגוד הכדורעף בישראל". בשנת 2019 היו 5,553 ספורטאים תחרותיים ששיחקו כדורעף, הענף השלישי מבחינת כמות הספורטאים התחרותיים בישראל.^[2]

נבחרות

עד היום, נבחרת ישראל בכדורעף רשמה שלוש הופעות בטורנירי גמר אליפות אירופה. הפעם הראשונה הייתה ב-1951 בצרפת (מקום 10 ואחרון), השנייה ב-1967 באיסטנבול (מקום 11 מתוך 16) ופעם שלישית ב-1971 במילאנו (מקום 12 ואחרון). בנוסף לאליפויות אירופה הגיעה נבחרת ישראל גם שלוש פעמים לטורניר גמר אליפות העולם (1952, 1956, 1962). נכון ל-2011, מדורגת הנבחרת במקום ה-25 באירופה וה-68 בעולם.^[3]

נבחרת ישראל בכדורעף נשים הופיעה לראשונה בשנת 1967 בטורניר גמר אליפות אירופה באיסטנבול, וסיימה במקום השמיני. כעבור ארבע שנים, ב-1971 הופיעה הנבחרת פעם נוספת בטורניר הגמר, וסיימה במקום ה-11. בשנת 2007 התחיל פרויקט שמטרתו לחזק את ענף כדורעף הנשים בישראל, כשהמטרה הסופית היא העפלה למשחקים האולימפיים. לצורך זה מונה להוביל את הנבחרת המאמן הוותיק הבכיר אריה זלינגר. הפרויקט הביא לשינוי משמעותי בענף ובנבחרת. בשנת 2010, לאחר 39 שנים הצליחה הנבחרת להעפיל פעם נוספת לטורניר גמר אליפות אירופה 2011, לאחר שסיימה במקום השני בבית המוקדם ובמשחקי ההצלבה ניצחה את נבחרת בלארוס החזקה. באליפות אירופה הודחה הנבחרת לאחר שהפסידה את שלושת משחקיה. למרות ההכנות הרבות והשיפור הניכר בנבחרת, היא לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת לונדון (2012), ואף לא עלתה לאליפות אירופה 2013.^[4]

ליגות בוגרים

בישראל קיימות מספר ליגות מטעם איגוד הכדורעף בישראל:

גברים

ליגת העל גברים.
ליגה לאומית גברים.
ליגה ארצית גברים.

נשים

ליגת העל נשים.
ליגה לאומית נשים.
ליגה ארצית נשים.

ליגות ארציות ולאומיות מתחלקות למחוזות צפון, דרום ומרכז.

בנוסף, קיימת ליגה מעורבת ("ליגה א'") בפריסה ארצית, תחת איגוד הכדורעף הישראלי.

ליגות תלמידים

בישראל קיימת התאחדות הספורט לבתי הספר ולאגודות. הליגות מתחלקות למחוזות שונים בארץ. הקבוצות המסיימות במקומות הראשונים בבית עליון במחוז, עולות לליגה ארצית לתלמידים.