כדרלעומר

דמות מקראית, מלך עילם

כְּדָרְלָעֹמֶר מלך עילם נזכר בתנ"ך בספר בראשית, ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק א' כאחד ממלכי קואליציית ארבעת המלכים שהוקמה יחד עם אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר ותדעל מלך גוים, למטרת דיכוי מרד של חמשת מלכי כיכר הירדן, שכרתו ביניהם ברית על מנת למרוד במלכי מסופוטמיה שכדרלעומר עומד בראשה.

אברהם מביס את ארבעת המלכים, איור מאת אנטוניו טמפסטה משנת 1613

במקרא

עריכה
  ערך מורחב – מלחמת ארבעת המלכים את החמישה

כדרלעומר שלט בחמשת מלכי כיכר הירדן במשך שתים עשרה שנה, אולם לאחר מכן מרדו החמישה בשלטונו, והוא מיהר לארגן כנגדם מסע מלחמה. הוא ושלושה מלכים אחרים ממסופוטמיה יצאו לכיוון כיכר הירדן, כאשר הם מכים בדרכם עמים רבים המתוארים כיושבי עבר הירדן המזרחי אשר קדמו לממלכות המאוחרות יותר של בני עמון, מואב ואדום, כמו הרפאים, החורים יושבי הר שעיר, האמורים ועוד. במלחמתם כנגד חמשת מלכי כיכר הירדן הכניעו ארבעת המלכים את המורדים, שבו מהם שבי רב ובזזו את כל רכושם.

כאשר היו כדרלעומר ושלושת המלכים שעמו בדרכם צפונה אל ארצותיהם, רדף אחריהם אברהם והשיגם באזור דמשק. הוא הביס אותם ואת צבאם, והשיב את השבויים והרכוש למלכי כיכר הירדן.

שמו ומוצאו

עריכה

לאחר גילוי ספריית אשורבניפל ולימוד השפה העילמית, התברר כי משמעות שמו היא: "כֻּדֻר" - עובד, מאמין; לעוֹמר - אלה בפנתיאון העילמי. עם זאת, לא נמצא תיעוד למלך או אדם שנשא שם זה. יש חוקרים המזהים את כדרלעומר עם כודור-מבוכ (Kudur-Mabuk), אביו של וארד-סין (המזוהה עם אריוך)[1], ואילו אחרים מזהים אותו עם Kutir-Naẖunte, אחד ממלכי עילם שהביא את פסלי בבל לארצו[2].

יוסף בן מתתיהו, בספרו קדמוניות היהודים, גורס כי כדרלעומר היה אחד משרי הצבא של האשורים. בן מתתיהו מתאר כיצד בזזו ארבעה שרי צבא אלה את סוריה והגיעו לאזור סדום כדי להילחם עם מלכי כיכר הירדן אשר מרדו באשור[3].

בפרשנות

עריכה

הרמב"ן בפירושו לספר בראשית[4] מביא מדרש, לפיו כל אחד מארבעת המלכים רומז לאחת מהאימפריות הגדולות שיקומו בעולם: לפי מדרש זה, רומזת "עילם" ליוון העתיקה, מכיוון שאלכסנדר הגדול הוכתר בשושן הבירה, הנמצאת בארץ עילם[5].

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Myths of Babylonia and Assyria - The Golden Age of Babylonia.
  2. ^ פנחס ארצי, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 104.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 19.
  4. ^ פרק י"ד, פסוק א'.
  5. ^ רמב"ן באותו מקום