כיכר הלחם

"כיכר הלחם" הוא הכינוי למאהל המחאה שהוקם ב"כיכר המדינה" בתל אביב בין השנים 2002–2003, ובקריית הממשלה בירושלים בשנת 2004.

המאהל הוקם על ידי הפעיל החברתי ישראל טוויטו, יחד עם עשרות מחוסרי דיור. הוא בא למחות נגד הקיצוצים בתקציבי הרווחה שהנהיגה הממשלה. המאהל הוקם בכוונה תחילה בין החנויות היקרות ביותר בישראל, כדי להמחיש את גודל הפערים החברתיים בישראל. אנשי כיכר הלחם זכו לסיוע לוגיסטי מ"האגף למשימות לאומיות" של התנועה הקיבוצית בראשות יואל מרשק, שסיפק לאנשי המאהל משרדים, גנרטור להפעלת המקום, הדרכה ארגונית וליווי צמוד.

המאבק גרר זעם רב הן מבעלי הקרקע והן מעיריית תל אביב-יפו. בעלי הקרקע בכיכר ניהלו נגדו מאבק משפטי במטרה לפנות את המאהל מהשטח אליו פלש. בחסות צו מטעם העירייה, פונו דיירי הכיכר בכוח באוקטובר 2003. לאחר פינויים מכיכר המדינה בתל אביב, הועתק המאהל אל מול קריית הממשלה בירושלים. בדצמבר 2004 פונו גם משם. עתירה כנגד הפינוי נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ואושרה פה אחד בבית המשפט העליון.

בפסד הדין התייחסה השופטת אילה פרוקצ'יה לגבולות זכות המחאה:

"זכות הביטוי והמחאה היא, אכן, זכות בעלת מעמד-על במשפט, אך אין היא מקנה לאזרח חופש בלתי מוגבל לעשות ברשות הציבור כבתוך שלו ולפגוע אגב כך פגיעה ממשית ממושכת באינטרסים ציבוריים חשובים. זכות המחאה אין פירושה התרת הרסן ויצירת אנרכיה שבה כל איש הישר בעיניו יעשה. קשה להלום כי בשם חופש הביטוי והמחאה – ותהא תכלית המחאה חשובה ככל שתהא – תבקש קבוצת אזרחים לתפוס חזקה ממושכת וללא הגבלת זמן ברחוב ציבורי של עיר, ותתמקם שם על מאהליה ומתקניה אגב שיבוש רצוף של התנועה במקום, יצירת מפגעי תברואה, ופגיעה חזותית מתמשכת במראה פני המקום. הפגיעה באינטרס הציבורי מפעולה כזו אפשר אף גוברת נוכח העובדה כי מיקום המאהל הוא באזור קריית הממשלה החשוף לתנועת ציבור מוגברת עקב מרכזיותו והיותו מוקד פעילות ממלכתית."

שנה לאחר מכן, הקים טוויטו יחד עם ויקי קנפו (שפרשה מאוחר יותר) את מפלגת המחאה "לוחמי חברה מאוחדים - לח"ם". המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה-17 וה-18, אך לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.

ראו גם

• פלישה (מקרקעין)

לקריאה נוספת

• אתי אברמוב, האחראים לרעב שלנו ישלמו, וישלמו ביוקר, על מאהל המחאה "כיכר הלחם"