כלכלה אקולוגית

כלכלה אקולוגית היא תחום ידע המנסה לנתח ולכוון את יחסי הגומלין בין הפעילות האנושית לטבע. כלכלה אקולוגית מהווה מאמץ בינתחומי לקשר בין מדעי הטבע ומדעי הסביבה בכלל, ובין אקולוגיה לכלכלה בפרט. מטרתה לפתח מדיניות מושכלת שתוביל לעולם בר־קיימא מבחינה אקולוגית, בו חלוקת המשאבים היא הוגנת ויעילה.[1] להבדיל מהכלכלה הנאו-קלאסית, העוסקת בשוק הכלכלי במנותק מהעולם הטבעי, או מהכלכלה הסביבתית, המפנימה את הקישור לעולם אך ורק דרך ניצול משאבים, רואה הכלכלה האקולוגית את הפעילות הכלכלית, הפעילות החברתית והמכלול הטבעי כמערכת אחת גדולה ומורכבת, בעלת השפעות הדדיות רבות ומגוונות.

תחומי העיסוק של הכלכלה האקולוגית

עריכה
  • חוקי הטבע: הפעילות הכלכלית אינה מנותקת מחוקי הטבע, אי לכך יש לבחון את הכלכלה ביחסה לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. כך, למשל, מוגבלת הפעילות הכלכלית ביכולת ניצול המשאבים ובכלל זה השלכת פסולת (שימור החומר), בניצול האנרגיה (שימור האנרגיה), בצורך במשאבים נמוכי אנטרופיה (החוק השני של התרמודינמיקה), ביכולת לנצל משאבים מתחדשים כולל הטיפול שלהם בפסולת (חוקי הפעולה האקולוגיים/ביולוגיים)
  • שירותי הסביבה: המערכת האנושית תלויה בשירותים שונים הניתנים על ידי הסביבה (טיהור אוויר ומים, פרוק פסולת, מיתון מזג האוויר, ייצור מזון, תמיכה במערכות החקלאיות, ועוד). ראשית יש להכיר בשירותים אלו, ולאחר מכן להבין את משמעותם הכלכלית כדי לתת תג מחיר שישקף את החיוניות שלהם לפעילות האנושית.
  • סקאלה: שאלת הסקאלה, כלומר עד כמה הכלכלה צריכה לצמוח – השאלה הבסיסית הנובעת מהבנת כדור הארץ כמערכת סגורה, ומהעובדה שאנו במצב של 'עולם מלא' - כלומר מצב בו האדם מנצל לטובתו חלקים נכבדים ממשאבי כדור הארץ עד כדי כך שהשפעתנו אינה זניחה.
  • תחליפיות: ישנם גורמים (בדרך כלל, משאבים) שאינם ניתנים להחלפה, בעיקר לא להחלפה בהון מעשה ידי אדם. צורה אחרת – אין אפשרות להחליף בין הון טבעי, הון מעשה ידי אדם, הון חברתי והון אנושי. כיצד מתנהלת כלכלה בה חלק מהגורמים אינם תחליפיים (ועקב כך, בעצם, אינם ניתנים לאומדן שווי כספי)?
  • איכות: ההבדל בין איכות חיים לרמת חיים – אין קשר ישיר בין רווחה לתמ"ג, או לכושר הקנייה של האזרחים. יש גורמים נוספים מעבר לכלכליים החשובים לאיכות החיים – משפחה, חברים, יחסים חברתיים, היסטוריה, ערכים, סביבה בריאה, פנאי, רוגע, תרבות, ועוד. חלק מגורמים אלו אינם תלויים בפעילות הכלכלית, וחלקם אף מנוגד לה. כיצד מנהלים את המערכת החברתית (והכלכלית), למען שיפור איכות החיים?
  • מדדים: מדדים חלופיים לתמ"ג, מדדים המנסים לתת אמדן לאותם דברים אחרים הגורמים לרווחה מעבר להכנסה ויכולת הקנייה.
  • הדורות הבאים: הדאגה לדורות הבאים. כיצד אנו מנווטים את הכלכלה האנושית (או אזורית/מקומית) באופן שיאפשר לגם לדורות הבאים חיים ברווחה, לפחות כמונו (קיימות). אם אנו במצב של 'עולם מלא', יש אפשרות סבירה שנותיר לילדינו פחות משאבים מאשר עומדים לרשותנו, ובכך הרווחה שאנו יוצרים כיום תפגע באיכות החיים שלהם (להבדיל מהדיון הכלכלי המקובל המניח צמיחה מתמדת, וכתוצאה מכך שבנינו יהנו מרווחה גבוהה משלנו). כיצד מאזנים בין הצורך של החיים היום אל מול האפשרות לפגיעה באפשרויות של הדורות הבאים?
  • חלוקה: שאלת החלוקה, או הפערים בחברה. אם בדורות הבאים לא נוכל להגדיל את הפעילות הכלכלית (בגלל מגבלת הסקאלה), אזי אי אפשר לומר שבעיית העוני תיפתר בכך שנגדיל את העוגה עוד ועוד כפי שנהוג להניח בניתוח הכלכלי המקובל. בנוסף לכך, אם אנו עומדים לפגוע ברווחה כיום כדי לתמוך בצרכי הדורות הבאים, אסור לנו להזניח את עניי דורנו – הם לא צריכים לשלם את מחיר רווחת דורות העתיד. אי לכך, יש לדון במסגרת הכלכלית גם בסוגיות של חלוקת העושר וחלוקת הנטל.
  • תיחום השוק: היות שאין תחליפיות וקיימים גורמים חוץ כלכליים המשפיעים על איכות החיים, הרי שישנם תחומים בהם אי אפשר לקיים שוק ויש להפעיל כלי מדיניות שונים. לעיתים, משיקולים ערכיים אנו רוצים להגביל תחומים מסוימים אל מחוץ לשוק החופשי. כיצד נחליט מה נשאר מחוץ לשוק, וכיצד ננהל תחומים אלו?
  • דמוקרטיזציה: היות שאי אפשר להקצות משאבים מסוימים בכלי שוק, הרי שיש לפתח מנגנונים דמוקרטיים לטיפול בתחומים אלו.
  • ערכים: ישנם ערכים מעבר לצורך במיקסום התועלת הכלכלית ויש להתחשב בהם בתכנון מדיניות.
  • מערכות מורכבות: החברה, הכלכלה והסביבה הן כולן מערכות מורכבות בעלות יחסי גומלין מורכבים שאינם נהירים לנו די הצורך (ויש אומרים לעולם לא יהיו נהירים לנו). מצד אחד, כיצד מיישמים את התאוריה של מערכות מורכבות על הקומפלקס – כלכלה, חברה, סביבה, ומאידך, כיצד מנהלים את המערכות הללו בידיעה של מוגבלות יכולת החיזוי וההבנה שלנו את מנגנוני הפעולה (יישום עיקרון הזהירות המונעת).
  • המערכת המוניטארית: המערכת המוניטארית היא מבנה חברתי שהוא תוצר של החשיבה האנושית. המבנה של המערכת המוניטארית משפיע באופן מהותי על החברה והסביבה, והמבנה הנוכחי גורם להשפעות שליליות. היות שכך יש לבחון באופן ביקורתי את מבנה המערכת ולחשוב על מבנים אחרים אפשריים שגם יתמכו בפעילות הכלכלית וגם יתמכו באופן חיובי בחברה ובסביבה.
  • שימוש חוזר: כדי לעבור לכלכלה מקיימת יש לפעול בשלושה מישורים. הפחתת קצב יצירת הפסולת, לכזה שהמערכת האקולוגית יכולה לטפל בו, הפחתת ניצול המשאבים המתחדשים לקצב הנמוך מקצב התחדשותם והפחתת ניצול המשאבים המתכלים, לקצב הנמוך מהקצב שבו מפתחים להם תחליפים מתחדשים[2]. האופן שבו ניתן לעשות זאת הוא על ידי שימוש חוזר באותם המוצרים, הדבר יגרום להפחתת הביקוש לייצור מאסיבי של מוצרים. הדרכים המקובלות לשימוש חוזר הן בעזרת חנויות יד שנייה או אתרי יד שנייה. דרך נוספת אשר תופסת תאוצה בשנים האחרונות היא הכלכלה השיתופית אשר בעזרתה נעשה שימוש חוזר בעזרת שיתוף מוצרים ושירותים ללא העברת בעלות.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Robert Costanza, Ecological Economics 1, Elsevier, 2019, עמ' 258–264, ISBN 978-0-444-64130-4. (באנגלית)
  2. ^ כלכלה אקולוגית, באתר www.ecoeco.org.il (ארכיון)