כל הקצר קודם
"כל הקצר קודם" הוא כינוי לעיקרון לשוני, שעל פיו נסדרות רשימות מלאי או סדרות מנייה של חפצים, כלים או מושגים. עיקרון לשוני זה, הוא, בה בעת, גם עיקרון ספרותי-אמנותי, ומופעל, למשל, בספרות המשנה והתלמוד בסוגיות העוסקות במנייה כלשהי. לפי עיקרון זה, נזכרים קודם הפריטים בעלי מספר ההברות המועט ביותר, ולאחריהם הפריטים מרובי ההברות, וכך נוצר סדר הקל לזכירה. עיקרון זה התפתח בתקופה בה היה מקובל הלימוד בעל פה, ומצטרף לעקרונות לוגיים לשוניים מנמוטכניים אחרים, המקלים על הזכירה.
ציפה
|
|---|
| מאת דרור ויידמן ויניב רווה |
|
היו היו שלושה אחים |
| קטע מהשיר המדגים את העיקרון "כל הקצר קודם" |
בדיעבד מצאו חוקרים בעיקרון זה גם ערכים לשוניים אמנותיים, המבוססים על המוזיקליות של הצטברות ההברות. ידועים שירי ילדים בכל הלשונות, שבהם המשחק הוא הוספת הברות לשם או למילה. לדוגמה: "בר, שדה וגורן". הברה אחת, שתי הברות ולאחר מכן שלוש הברות.
דוגמה נוספת: האליטרציה התנכ"ית הידועה "גד גדוד יגודנו". הברה אחת - גד; שתי הברות - גדוד; וארבע הברות - יגודנו. לאליטרציה זו יש גם מצלול מוזיקלי מושך וקל לזכירה.
בשיר "ציפה" מאת דרור וידמן ויניב רווה, מצוינים שמות של שלושה אחים ושל שלוש אחיות, כאשר השם של האח או האחות הבא בתור, מכיל את השם הקודם בתוספת שם נוסף מתחרז וארוך יותר.
"כל הקצר קודם" מצוי לא רק בעברית אלא גם בלשונות אחרות.
יש הקוראים לעקרון הזה "אחרון אחרון ארוך", כיון שברוב המקרים המילה האחרונה מבין השלוש היא הארוכה ביותר, ולאו דווקא הראשונה היא הקצרה ביותר.
לקריאה נוספת
עריכה- שמא פרידמן, "כל הקצר קודם", לשוננו לה (תשל"א), עמ' 117–129, 192–206.
- רונית שושני, "תפקידם המקורי של טעמי המקרא", מ' בר-אשר וח"א כהן (עורכים), מַשְׂאַת אַהֲרֹן: מחקרים בלשון מוגשים לאהרן דותן, ירושלים תש"ע, עמ' 469–486.
- W. E. Cooper and J. R. Ross, "World Order", Papers from the Parasession on Functionalism, eds. R. E. Grossman et al., Chicago 1975, pp. 63–111