בסיס עציון

בסיס חיל האוויר עציון – כנף 10
(סגור)
	סמל הבסיס סמל הבסיס
נתוני השדה
סוג השדה	צבאי
מפעיל	חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה	אילת
קואורדינטות	29°35′16″N 34°46′41″E / 29.58778°N 34.77806°E
גובה מעל פני הים	736 מטר (2,419 רגל)
מסלולי טיסה
	(למפת סיני רגילה) אל-עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב; הסעודית; הים התיכון ים סוף עציון

ערך זה עוסק בבסיס חיל האוויר. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עציון (פירושונים).

בסיס עציון (כנף 10) היה בסיס טיסה של חיל האוויר בבקעת הירח בקרבת אילת, מצפון-מערב לה. הבסיס שימש את חיל האוויר משנת 1972 ועד פינוי חצי האי סיני בשנת 1982. בבסיס התקיים גם שדה תעופה אזרחי לטיסות שכר לאילת בשנים 1978–1982. כיום פועל על שטחו נמל התעופה הבינלאומי טאבה שבמצרים.

הקמה

הקמת בסיס עציון החלה באוקטובר 1971, אך רק בחודש מאי 1972 הוקמה מנהלת הקמה לשדה (תפקיד המנהלת הוא לאגד את כלל העוסקים במלאכה, וייעול העבודה). על המנהלת פיקד סא"ל אהרון (יאלו) שביט, שאף היה מפקד הבסיס הראשון. הבסיס נחנך בשנת 1972. הבסיס קיבל את שמו "עציון" משם הצופן הישראלי של שדה התעופה הצ'כי ז'אטץ, הסמוך לפראג^[1], ממנו המריא מטוס דאגלס C-54 סקיימאסטר במסגרת מבצע בלק ועליו חלקי המסרשמיט הראשון של שירות האוויר.

פעילות בבסיס

עד לאחר מלחמת יום הכיפורים הופעלה מהבסיס טייסת 144 ("שומרי הערבה"), שהפעילה מטוסי נשר. במהלך המלחמה הפילו מטוסי אותה טייסת 42 מטוסי אויב ללא אבדות. בנוסף נפרסו לבסיס מעת לעת טייסות אחרות או גפים מטייסות אחרות. במקרה אחד ניסו שני מטוסי טופולב Tu-16 מצריים לתקוף את הבסיס אך חזרו לבסיסם לאחר שכשלו באיתור הבסיס.

החל מקיץ 1973 הופעלה מהבסיס גם טייסת מטוסי סקייהוק - טייסת 140 ("נשר הזהב"), וזמן מה לפני פינוי סיני הוצבה במקום גם טייסת 149 ("התוכי המנפץ") שהפעילה מטוסי כפיר C-2.

עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979, שבו הוסכם על פינוי כל בסיסי הצבא הישראלי מחצי האי סיני, הוחלט על פינוי הבסיס ומתקניו השונים לבסיס עובדה שליד אילת, שקיבל את מספר הבסיס של בסיס עציון – 10, וגם את סמל בסיס עציון. טייסות 144 ו-149 עברו לבסיס עובדה, בעוד טייסת 140 עברה לבסיס רמון.

פינוי הבסיס נדחה במספר חודשים עקב מבצע אופרה - תקיפת הכור הגרעיני בעיראק - שבו שימש הבסיס כנקודת המוצא למטוסי התקיפה.

שדה התעופה עציון שימש גם מטוסים של ארצות הברית לטיסות סיור באזור^[2].

מתקניו הצבאיים של הבסיס, כגון דת"קים, נהרסו כחלק מפינויו, על ידי לוחמי חיל ההנדסה הקרבית. אך מסלוליו נותרו בשלמותם. כיום משמשים מסלולים אלה את נמל התעופה הבינלאומי טאבה במצרים.

פיצוץ המתקנים הצבאיים בבסיס עציון על ידי לוחמי חה"ן

בין מפקדי הבסיס: יאלו שביט, אורי אבן ניר ומנחם שרון שהיה מפקדו האחרון.

שימוש אזרחי

עוד בטרם הוקם הבסיס נבחנה האפשרות להקים באזור שדה תעופה אזרחי, אך הוא ירד מהפרק ובמקום זאת הוחלט להאריך את המסלול בשדה התעופה של אילת^[3]. בתחילת 1977 נכלל בסיס עציון כנמל תעופה אזרחי בתוכנית אב לפיתוח הנגב^[4]. החל משנת 1978 שימש הבסיס גם כשדה תעופה אזרחי, שאליו הוטסו תיירים ונופשים לאילת. בגלל היות המקום בסיס צבאי, נערכו לנוסעים בדיקות קפדניות במיוחד. מנגד, בהיעדר מסוף נוסעים, נערכו הבדיקות תחת כיפת השמים, ללא מזנון ושירותים אחרים^[5]. שר התחבורה מאיר עמית ושר הביטחון, עזר ויצמן החליטו להשקיע 40 מיליון לירות בהקמת מסוף אזרחי בשדה. העבודות החלו, אך הוקפאו ובהמשך נעשו הסדרים זמניים לדרישת חברות השכר הסקנדינביות שבקשו שיפור התנאים כתנאי להמשך טיסה לבסיס עציון^[6]^[7]. ב־22 באוקטובר 1979 נחנך המסוף האזרחי לאחר השקעה של 6 מיליון לירות בבניית מבנה בשטח של 1,200 מ"ר^[8].

בתחילת השיחות בקשה ישראל את המשך הפעלת השדה כשדה אזרחי בתקופת מעבר לאחר נסיגת ישראל מסיני^[9]. במסגרת שיחות קמפ דייוויד ויתרה ישראל על שדה עציון, ובעקבות זאת העבודות על פיתוח מסוף אזרחי בשדה הוקפאו^[10]. גם לאחר הוויתור על השדה קיותה ישראל להגיע להסכמה עם מצרים על המשך הפעלת השדה לשירות אזרחים הטסים לאילת^[11]^[12]^[13], אולם המצרים סירבו לכך^[14]. גם הצעה לאפשר לארצות הברית להשתמש בשדה לאימונים נדחתה על ידי המצרים^[15].

עם פינוי הבסיס הועבר גם הטרמינל האזרחי לשדה התעופה הבינלאומי בעובדה.

ראו גם

נמל התעופה הבין-לאומי טאבה

לקריאה נוספת

דני שלום, כנפי מלחמה כנפי שלום, עמודים 350–351
אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990.

קישורים חיצוניים

אהרון לפידות, ‏זריחה בבקעת הירח, בטאון חיל האוויר 128, מאי 1982, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר (וכתבות נוספות באותו גיליון)

הערות שוליים

^ השמיים אינם הגבול, עמוד 50
^ עתיד 3 שדות התעופה בסיני מדאיג גם את ארה"ב, דבר, 27 במרץ 1978
^ ברוך המאירי, אילת רוצה להיות "בינלאומית", מעריב, 7 בינואר 1972
^ משולם עד, קווי יסוד לתכנית אב ראשונה, דבר, 28 בפברואר 1977
^ יגאל רום, מדוע הופסקו טיסות השכר?, דבר, 21 בפברואר 1979
^ 3 חברות זרות: נמשיך לחיות בעציון, מעריב, 11 ביולי 1979
^ אלי דנון, חוששים שמסוף הנוסעים באילת לא יושלם במועד, מעריב, 14 באוגוסט 1979
^ בוקי נאה, מטוס שוודי חנך את שדה התעופה בעציון, מעריב, 23 באוקטובר 1979
^ יונה שמשי, הדרג המדיני מוותר על השארת, דבר, 6 בינואר 1978
^ אלי דנון, הופסקו עבודות, מעריב, 20 באוקטובר 1978
^ שרגא מקל, שיתוף פעולה בסיני בתעופה אזרחית ובתחבורה יבשתית, מעריב, 19 באוקטובר 1978
^ דוד מושיוב, שדה תעופה לאילת, דבר, 26 באוקטובר 1978
^ ברוך מאירי, בגין: נדרוש ממצרים לממש זכותנו להשתמש בשדה התעופה עציון, מעריב, 9 בינואר 1979
^ אלי דנון, המצרים מסרבים לאפשר, מעריב, 25 באפריל 1980
^ הנוכחות האמריקאית, דבר, 11 במאי 1979

[1] השמיים אינם הגבול, עמוד 50

[2] עתיד 3 שדות התעופה בסיני מדאיג גם את ארה"ב, דבר, 27 במרץ 1978

[3] ברוך המאירי, אילת רוצה להיות "בינלאומית", מעריב, 7 בינואר 1972

[4] משולם עד, קווי יסוד לתכנית אב ראשונה, דבר, 28 בפברואר 1977

[5] יגאל רום, מדוע הופסקו טיסות השכר?, דבר, 21 בפברואר 1979

[6] 3 חברות זרות: נמשיך לחיות בעציון, מעריב, 11 ביולי 1979

[7] אלי דנון, חוששים שמסוף הנוסעים באילת לא יושלם במועד, מעריב, 14 באוגוסט 1979

[8] בוקי נאה, מטוס שוודי חנך את שדה התעופה בעציון, מעריב, 23 באוקטובר 1979

[9] יונה שמשי, הדרג המדיני מוותר על השארת, דבר, 6 בינואר 1978

[10] אלי דנון, הופסקו עבודות, מעריב, 20 באוקטובר 1978

[11] שרגא מקל, שיתוף פעולה בסיני בתעופה אזרחית ובתחבורה יבשתית, מעריב, 19 באוקטובר 1978

[12] דוד מושיוב, שדה תעופה לאילת, דבר, 26 באוקטובר 1978

[13] ברוך מאירי, בגין: נדרוש ממצרים לממש זכותנו להשתמש בשדה התעופה עציון, מעריב, 9 בינואר 1979

[14] אלי דנון, המצרים מסרבים לאפשר, מעריב, 25 באפריל 1980

[15] הנוכחות האמריקאית, דבר, 11 במאי 1979

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]