כריסטינה הוף סומרס
כריסטינה מארי הוף סומרס (באנגלית: Christina Marie Hoff Sommers; נולדה ב-28 בספטמבר 1950) היא סופרת יהודייה אמריקאית ופרופסור לפילוסופיה לשעבר. היא ידועה בביקורתה החריפה על הפמיניזם של סוף המאה ה-20 ובכתביה על הפמיניזם בתרבות האמריקאית העכשווית. ספריה המפורסמים ביותר הם: "מי גנב את הפמיניזם?: איך נשים בגדו בנשים" (1995),[1] ו-"המלחמה נגד הבנים: איך פמיניזם מוטעה, פוגע בגברינו הצעירים" (2000). למרות שהמבקרים שלה מתייחסים אליה כאל אנטי פמיניסטית,[2][3] סומרס הייתה זו שהציעה לראשונה את החלוקה בין פמיניזם מגדרי (gender feminism) לפמיניזם שוויוני (equity feminism), והיא מתארת את עצמה כ"פמיניסטית שוויונית" המבקרת את הפמיניזם העכשווי על "עוינות לא רציונלית לגברים, התייחסות פזיזה לעובדות ולנתונים סטטיסטיים, וחוסר יכולת לקחת ברצינות את האפשרות שהמינים שווים אבל שונים ".[4]
 | |
| לידה |
28 בספטמבר 1950 (בת 74) פטלומה, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Christina Marie Hoff |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת ברנדייס |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
מי גנב את הפמיניזם? |
| בן או בת זוג |
פרד סומרס |
| אתר רשמי | |
  | |
קורות חיים
עריכהסומרס נולדה בפטלומה, קליפורניה (אנ') לדולורס (וייט) ו קנת' הוף. היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1971, ותואר שלישי בפילוסופיה מאוניברסיטת ברנדייס בשנת 1979. בין השנים 1978 ל-1980, סומרס הייתה מדריכה באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון. בשנת 1980, היא הפכה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קלארק (אנ'), ומונתה לפרופסור חבר בשנת 1986.
כריסטינה התחתנה עם פרד סומרס (אנ'), בשנת 1981, והתאלמנה בשנת 2014. יש לה שני בנים.
ביקורת על פמיניזם במערכת החינוך
עריכהסומרס כתבה באטלנטיק, על ספרה "המלחמה נגד הבנים", כי תוכנית הלימודים בבית הספר מוטעית, מבוססת על מחקר פגום, והיא סיבה סבירה לבעיות רבות בתחום החינוך כולל הנפילה בציונים של יכולת הקריאה של בנים בכיתות נמוכות. סומרס כתבה כי קיים פער בהישגים בין בנים לבנות בבית הספר, וכי בתחומים מסוימים בנות מצליחות יותר מהבנים. היא כתבה: "הראיות ההולכות ומצטברות כי המאזניים לא מוטים נגד הבנות, אלא נגד הבנים, מתחילות לעורר רוויזיוניזם שקט. ישנם מחנכים המודים כי בנים נמצאים בצד הלא-נכון של הפער בין המינים". ריצ'רד ברנשטיין כתב בניו יורק טיימס, על "המלחמה נגד הבנים": "תצפיות כגון אלו הרימו את הספר של גברת סומרס מן הפולמוס אל ההפצרה. דבריה זועקים באיכות נבואית בספר שלה, ויש תחושה שאמיתות פשוטות מסוימות נעלמו מן העין בעשן של הקנטרנות של החיים האמריקניים. אפשר להסכים או לא להסכים עם גברת סומרס, אבל קשה שלא לייחס לה דחיפות מוסרית המגיעה גם מהראש וגם מהלב". התזה המרכזית שלה בספרה עוסק בהבדלים הטבועים בנערים ובנערות, ואיך אסור לנו לדכא אותם. כריסטינה הוף סומרס מבקרת את הטענה של קרול גיליגן כי "נשים צעירות סובלות בחברה הנשלטת על ידי זכרים", וכמו כן מבקרת את הטענה של ויליאם פולק, כי "צעירים מדוכאים על ידי אידיאלים תרבותיים של הגבריות".
ביקורת על ארגונים פמיניסטיים
עריכהסומרס כתבה ב"מי גנב את הפמיניזם" כי המחקר של ארגון March of Dimes (ארגון לבריאות אמהות ותינוקות) המצוטט לעיתים קרובות, הקובע כביכול ש"אלימות במשפחה היא הגורם העיקרי למומים מולדים," מעולם לא נערך. היא כותבת כי הטענה שהשיא של אלימות נגד נשים הוא במהלך הסופרבול, היא בעצם עוד אגדה אורבנית פופולרית. סומרס גם כותבת כי באמירות אלה על אלימות במשפחה נעשה שימוש בעיצוב ארגון Violence Against Women Act (ארגון נגד אלימות נגד נשים), אשר מקצה 1.6 מיליארד דולר בשנה מקרנות פדרליות להפסקת האלימות במשפחה. סומרס כתבה שכאשר פמיניסטיות טוענות, והתקשורת מדווחת, שכ-150,000 נשים מתות מדי שנה מאנורקסיה, זהו עיוות ניכר של הנתון מאת האגודה האמריקאית לאנורקסיה ולבולימיה. הנתון בעצם קובע כי ל-150,000 נשים יש מידה מסוימת של אנורקסיה.
ביקורת על מחלקות לימודי הנשים
עריכהסומרס היא מבקרת ותיקה של מחלקות לימודי נשים, ושל תוכניות הלימודים של אוניברסיטאות בכלל. בריאיון עם סקוט לונדון, אמרה סומרס, "הגישה כיום, היא שככל שהדברים טובים לנשים, כך נראה שהפרופסוריות בלימודי הנשים כעוסות יותר, כמו גם גלוריה סטיינם שהופכת למדוכאת יותר. אז יש משהו עקום פה, משהו לא בסדר". על פי "The Nation" הוף סומרס מסבירה בזהירות לסטודנטים כי הרבה מהאשמה לתופעה מצערת זו (ה"פתולוגיזציה של הגבריות") מוטלת על מחלקות לימודי נשים. שם לטענתה פמיניסטיות שאינן מבינות בסטטיסטיקה מקדמות את סדר היום הליברלי שהן מאמינות בו. בביקורת על הספר במגזין השמרני National Review, מרי לבקוביץ' כתבה על הספר "מי גנב את הפמיניזם" כי "סומרס מספקת הנחיות ברורות כיצד להבחין בין חינוך לבין אינדוקטרינציה. דבר זה לבדו הוא שירות חשוב לכולנו שנאבקים כדי להבדיל בין עובדות לבין בדיות בעולם האקדמי הרווי-בעיות של היום ".
ביקורת על העדפת נשים במקצועות מדעיים
עריכהסומרס כתבה גם על Title IX- (תוכנית פדרלית בארצות הברית המשריינת מקום לתלמידות ולסטודנטיות במקצועות מסוימים), ועל המחסור בנשים במקצועות STEM (מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) בקריירה. היא מתנגדת ליישומים האחרונים של תוכנית Title IX בתחומי המדע כי "המדע הוא לא ספורט. במדע, גברים ונשים משחקים באותם הקבוצות... יש הרבה נשים מבריקות בצמרת בכל תחום של מדע וטכנולוגיה, ואין עוררין על היכולת שלהן להתחרות בתנאים שווים". יישומים של Title IX במדעים יכולים בקלות ליצור סטיגמה לנשים ולהוזיל את הישגיהן שהשיגו שעמל רב. יתר על כן, סומרס מציינת מחקר המסיק כי העדפה אישית פרטית של נשים, ולא אפליה מגדרית, היא הממלאת תפקיד בבחירת הקריירה של נשים. לא רק שנשים מעדיפות תחומים כמו ביולוגיה, פסיכולוגיה, ורפואה וטרינרית על פיזיקה ומתמטיקה, אלא שהן גם מחפשות קריירות שניתן לשלבן עם חיי משפחה. סומרס כתבה כי "הבעיה האמיתית שרוב המדעניות מתמודדות עמה היא האתגר של שילוב אמהות עם קריירה מדעית רבת עוצמה" - ולא אפליה.
תפישה בציבור
עריכהספרה "המלחמה נגד הבנים" היה "הספר הבולט ביותר של השנה" על פי המגזין ניו יורק טיימס בשנת 2000.
רוברט קולס, פסיכיאטר ילדים באוניברסיטת הרווארד, השווה בין הספר של סומרס לבין עבודתו של הפסיכולוג ויליאם ס פולק (מחבר הספר "הקולות של בנים אמיתיים" וגם "נערים אמיתיים: הצלת בנינו מהמיתוסים של הגבריות"), והעבודה של הפסיכולוגית של קרול גיליגן. הוא ציין כי עבודות אלו נפרדות אך משלימות זו את זו.
ריצ'רד ברנשטיין, בעל טור בניו יורק טיימס, שיבח את הספר וכתב: "הנטל של הספר מלא המחשבה והפרובוקטיבי הוא שאלו הם הנערים האמריקאים הנמצאים בצרה, ולא הנערות. גב 'סומרס... מציגה טיעונים אלה בצורה משכנעת ובתקיפות, ועם שפע של נתונים כדי לתמוך בהם".
המחלוקת עם למון ננסי
עריכהבשנת 2009 סומרס מתחה ביקורת על החוברת "חוקי אלימות במשפחה" של ננסי ק.ד. למון. באופן ספציפי, סומרס התייחסה לסטטיסטיקות מוטעות לגבי אלימות במשפחה ולייחוס השגוי לפיו המקור של הביטוי "כלל אצבע" הוא חוק הכאת אשה שהיה קיים בתקופת שלטונו של רומולוס ברומא. למון הגנה על הדיוק של ספר הלימוד שלה במכתב לכרוניקל להשכלה גבוהה. בתגובה, דחתה סומרס הטענות של למון שוב וקוננה על כך שעם פרסום גרסה לא-מתוקנת אחרת של ספר הלימוד של למון הרמה של הלימוד אצל סטודנטים למשפטים תצנח. מחלוקת ציבורית דומה התפתחה.
ספריה
עריכה- 1986, Right and Wrong: Basic Readings in Ethics. ISBN 0155771108.
- 1995, Who Stole Feminism? ISBN 9780684801568.
- 2000, The War Against Boys. ISBN 0-684-84956-9.
- 2003 (with Frederick Sommers), Vice & Virtue in Everyday life. ISBN 9780534605346.
- 2006 (with Sally Satel, M.D.), One Nation Under Therapy. ISBN 9780312304447.
- 2009 The Science on Women in Science. ISBN 9780844742816
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של כריסטינה הוף סומרס
כריסטינה הוף סומרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
כריסטינה הוף סומרס, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
עריכה- ^ Christina Hoff Sommers, Who Stole Feminism?: How Women Have Betrayed Women, Simon and Schuster, 1994, 22. ISBN 0-671-79424-8 (hb), ISBN 0-684-80156-6 (pb),
- ^ Michael Flood, Chapter 21 (http://www.xyonline.net/sites/default/files/Flood,%20Backlash%20-%20Angry%20men_0.pdf) (PDF) of The Battle and Backlash Rage On, XLibris, 2006 ISBN 1-4134-5934-X
- ^ Jennifer Pozner, Female Anti-Feminism for Fame and Profit (http://organizenow.net/cco/right/antifem.html), excerpted from Uncovering the Right on Campus, Center for Campus Organizing (CCO), 1997
- ^ Christina Hoff Sommers What's Wrong and What's Right with Contemporary Feminism? Hamilton College, 2008-11-19