כשניפגש שנית
כשניפגש שנית הוא רומן, שנכתב על ידי קריסטין הרמל ויצא לאור בשנת 2017. הספר מספר על סיפור אהבה בלתי אפשרי בין שבוי מלחמה גרמני לבין אזרחית אמריקאית.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
קריסטין הרמל  |
| שפת המקור |
עברית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
2016 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-1-47-675416-1 |
  | |
על מחברת הספר
עריכהקריסטין הרמל נולדה בשנת 1979 בניוטון ומתגוררת כיום באורלנדו, ארצות הברית. היא סופרת אמריקאית. ספרים רבים שכתבה תורגמו לשפות רבות ברחבי העולם. ביניהם המתיקות שבשכחה, החיים שנועדו לי, הדירה ברחוב אמלי ועוד.[1]
תקציר העלילה
עריכההסיפור הוא עלילה בתוך עלילה ומתרחש בשתי תקופות במקביל. סיפור המסגרת הוא על עיתונאית לשעבר (אמילי) שמתגוררת באורלנדו. היא מקבלת תמונה מסתורית מגרמניה, ובעקבות התמונה מתחילה במסע חיפושים על עברה ומתחקה אחר מי שהעביר לה את התמונה. (בתמונה היה ציור של סבתא שלה והיה כתוב "סבא שלך אהב את סבתא שלך אהבת נצח")
בעקבות המסע חיפושים של אמילי היא מגלה את הסיפור של סבתא שלה. הסיפור מתחיל בכך שפיטר (שבוי גרמני) פגש את מרגרט (סבתא של אמילי) בשדות שליד מחנה המעצר בלנדינג שבפלורידה, והתאהב בה אהבה ממבט ממבט ראשון. לעיתים רחוקות הם גם נפגשו בסתר. בסיום המלחמה פיטר הועבר למחנה באנגליה והם נאלצו להיפרד. לאחר כמה שנים פיטר חזר הביתה וגילה שמרגרט שלחה לו מכתבים שהיא בהריון (אביו הסתיר ממנו את המכתבים). הוא ניסה לחפש אותה, אך אמרו לו שהיא מתה ולכן הפסיק. בהמשך חייו הוא גילה את כישוריו בתור אומן והתחיל לצייר את מרגרט. לאחר כמה שנים התחתן עם מישהי אחרת,אך לעולם לא הפסיק לאהוב את מרגרט ולחשוב עליה. בסוף הסיפור, יום לפני שפיטר ומרגרט מתו, הם דיברו בשיחת טלפון. הם שיתפו האחד את השנייה בקורות חייהם והביעו עצב רב על כך שלא יכלו להיפגש לעולם.[2]
הדמויות
עריכה- אמילי אמרסון - הדמות הראשית בסיפור, אמילי היא דמות נחושה, אמיצה ומיוחדת, אמילי הייתה מיוחדת כי הייתה נחושה למצוא את סבא שלה האבוד.
- פיטר דאהלר – נולד בשנת 1921 בהולצקירשן שבגרמניה. הוא היה גרמני שבוי במחנה מעצר בפלורידה בזמן מלחמת העולם השנייה ושירת בקורפוס אפריקה. הוא עבד בעבודות בשדה, חקלאות ובהמשך נהיה צייר מפורסם בשם רלף גרטנר. פיטר היה אמיץ ודעותיו היו שונות מאחרים.
- מרגרט - נולדה ב-1926 וגדלה בחווה בדרום פלורידה, חיה בזמן מלחמת העולם השנייה בבל קריק שבארצות הברית ליד מחנה עבודה, והתאהבה אהבה ממבט ראשון בפיטר. מרגרט אמיצה, נאמנה וחכמה. נפטרה בפברואר שהייתה בת 88.[2]
חיילים גרמנים בשבי האמריקאי
עריכהבמהלך מלחמת העולם השנייה ארצות הברית שבתה כ-371 אלף שבויים גרמנים, 51 אלף שבויים איטלקים וחמשת אלפים שבויים יפנים. רבים מהם הובאו לארה”ב באוניות מסע, בצפיפות גבוהה ובתנאים קשים ושהו עד סוף המלחמה במחנות מעצר בשטחי ארה”ב. האזרחים האמריקאים ציפו לראות את השבויים הגרמניים שהיו חלק מה"מפלצת הנאצית"[3]
המחסור בכוח אדם במשק האמריקאי, הוביל לכך ששבויי המלחמה נשלחו לעבודה בחוות, וקיבלו יחס טוב מבעלי החוות. זו הייתה תקופה בה אזרחים אמריקאים נאלצו להסתפק בהקצבות מזון, וכאשר הציבור גילה על היחס הטוב והשפע שמקבלים השבויים הם מאוד כעסו על כך. שדרן רדיו בארצות הברית הוביל מחאה ציבורית כנגד התנאים המפנקים שהשבויים זוכים להם. הסיבה לתנאים הטובים עבור השבויים הייתה שכך ניתן היה ליצור תמריץ עבור האויב לדאוג לתנאים טובים עבור החיילים האמריקאים השבויים בידיו. לא לקח זמן רב עד שבארה”ב גילו שלא כך המצב. תנאי המחיה עבור אמריקאים שנשבו בידי הגרמנים היו קשים. אף על פי כן, הממשל בארה”ב החליט להמשיך לספק לשבויים תנאים נאותים.[3]
מחנה בלנדינג
עריכהמחנה בלנדינג הוא מחנה מעצר של שבויים גרמנים, איטלקים ויפנים ובו היו כ-190 אסירים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא נמצא בפלורידה שבארצות הברית, וממוקם ליד עיירת בל קריק וליד אגם אוקוצ'ובי. מפקד המחנה אל"ם לואי א. קונציג.[4]
ביקורות
עריכההביקורות על הספר היו בסך הכל טובות ומחמיאות. הן אמרו שהספר מעניין, סוחף, מרגש ומרתק והמליצו לקרוא אותו. מנגד היו כמה ביקורות שאמרו שהספר צפוי ואין טעם לקרוא אותו עד הסוף.[5][6][7]
הערות שוליים
עריכה- ^ עברית - קריסטין הרמל, Hebrew Union College Press, 2014-12-31, עמ' 279–279, מסת"ב 978-0-8229-8048-3
- ^ 1 2 קריסטין הרמל, כשניפגש שנית, מודן הוצאת כורסא, 2017
- ^ 1 2 שבויים באמריקה: היסטוריה של מחנות המעצר בארה”ב, באתר זווית אחרת, 2018-08-26
- ^ Matt Soergel, The forgotten Germans of Camp Blanding's Stockade No. 2, The Florida Times-Union (באנגלית)
- ^ סטימצקי - כשניפגש שנית, באתר סטימצקי
- ^ כשניפגש שנית - קריסטין הרמל, באתר www.e-vrit.co.il
- ^
שני ליטמן, "כשניפגש שנית": רומן רומנטי סטרילי, מהונדס ושטוח, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2017
