כתם פז
כתם פז הוא חיבור קבלי מן המאה השש-עשרה, אשר נכתב על ידי המקובל רבי שמעון לביא (רש"ל). החיבור נכתב בפאס (מרוקו) ובטריפולי (לוב), ומהווה פרשנות ייחודית של הזוהר, ואת תמצית הגותו של רש"ל. הסיבות לחשיבותו של החיבור נובעות משום סמיכותו הכרונולוגית לגירוש ספרד מחד, ומנגד משום נבדלותה של פרשנות "כתם פז" מקבלת צפת, ומהגותו של האר"י, אשר הפכו ברבות השנים לסמכות הפרשנית המרכזית לזוהר. החיבור גופו, הוא פרשנות לספר הזוהר, על ספר בראשית.[1]
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
שמעון לביא  |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה |
ליבורנו |
| תאריך הוצאה |
1795 |
  | |
רבי שמעון (אבן) לביא (רש"ל)
עריכהרבי שמעון (אבן) לביא נולד בקסטיליה בספרד, ככל הנראה בשנת הר"ם (1480) או בשנת הרמ"ה (1485), והיה לאחרון המקובלים שנולד בספרד. בשנת הרנ"ב (1492) רש"ל גורש עם משפחתו לפאס שבמרוקו. בפאס קיבל את השכלתו והסמכתו כרב וכרופא. שם גם, החל להתגבש ולהיווצר החיבור "כתם פז" בתקופת חיו המאוחרת של רש"ל בפאס. בשנת השי"ט (1559),[2] עזב את פאס במטרה לעלות לארץ ישראל, להשתקע בה לשארית חיו ולהיקבר בה. בדרכו לארץ ישראל חלף בטריפולי, ונוכח דלילותה הרוחנית והתרבותית של הקהילה היהודית, החליט לסיים שם את דרכו, ולהשיב תורה ליהודי טריפולי. הוא יסד שם בתי מדרש והכשיר רבנים, משוררים ודיינים; חידש מסורות והנהיג את הקהילה עד מותו בגיל מופלג ביום ט"ו בשבט הש"מ (1580) או השמ"ה (1585). הפיוט בר-יוחאי מיוחס אף-הוא לרש"ל, אף שיש מי שמערער על קביעה זו.[3] מקום קבורתו מוכר בשם אלד'הרה, וברבות הימים הפך לאתר עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים כאחד.[4]
כתם פז
עריכהאת השם "כתם פז" הדביק לחיבור הר' חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), זאת על-פי ר' יעקב בן נאום בהקדמה לדפוס ליוורנו של החיבור. בחיבור עצמו, מציין רש"ל כי הדברים נכתבו בשנת השל"א (1570). עד להדפסתו הראשונה נשמר כתם פז בכתב-יד אצל ישועה טנג'י, בתוניס.[5] הספר נדפס לראשונה, לאחר שהיה גנוז וחבוי במשך יותר מכמאתיים שנים, בידי ר' יצחק כלפון, בליוורנו, שנת התקנ"ה (1795), בדפוס אליעזר סעדון. הספר בדפוס ליוורנו נדפס בשני כרכים. הכרך הראשון מכיל את הפרשנות לזוהר על הפרשות בראשית עד וירא, והשני את הפרשנות לפרשות חיי שרה ועד ויחי. פירוש רש"ל לזוהר, נמצא בכתב-יד מוסקבה-גינצבורג 802, כתב יד זה הוא מן המאה השמונה עשרה.[6] ההדפסה שנייה נעשתה רק לכרך הראשון, בדפוס ג'רבה בשנת הת"ש (1940). בשנת תשמ"א (1981) נדפס הספר פעם שלישית, הכרך הראשון על-פי דפוס ג'רבה, והשני על-פי דפוס ליוורנו.[7]
כתם-פז ויהדות טריפולי
עריכהבשנת 1510 נכבשה לוב על-יד פרדינאנד מלך ספרד, אותו המלך שגירש את היהודים מממלכתו ב-1492. במשך 41 שנים, עד לשנת 1551 עת כבשו העות'מאנים את לוב, יהודי טריפולי היו נתונים לרדיפותיו של פרדינאנד (עד שנת 1530) ושל "אבירי מסדר מלטה" (1530-1551). בתקופה זו נאנסו היהודים להמיר את דתם לנצרות, ונרדפו בשל מוצאם. ואכן, רוב בני קהילת טריפולי המירו את דתם, ברחו לארצות שכנות, או נמלטו דרומה אל פנים ארץ לוב. בתקופה זו, מערכת הקהילה היהודית נסדקה, אבדו מסורות מקומיות, ושירותי דת לא סופקו. מגמות אלו הביאו לבסוף להידרדרות רוחנית ותרבותית בחיי היהודים בלוב. רק לאחר הכיבוש העות'מאני גולים מספרד ופורטוגל החלו להגיע לטריפולי, והמצב הכלכלי בלוב הלך והשתפר אף-הוא.[8]
מצב היסטורי ותרבותי זה, היה הקרקע אשר אפשרה את קליטת הגותו של רש"ל, כפי שזו מתבטאת בכתם פז. היהודים בטריפולי היו חסרי הנהגה וחסרי ידע. הם זנחו את המנהגים היהודיים למשך שני דורות בשל הרדיפות הדתיות. כאשר רש"ל הגיע לטריפולי נוכח המצב העגום של יהדות לוב, הוא נשאר שם והחל "להשיב תורה לישראל". בכך, יהודי לוב אימצו את תפיסת העולם היהודית של רש"ל אשר העניקה לתלמוד, למקרא ולזוהר מעמד קאנוני שווה. יתרה מזאת רש"ל בכתם פז קבע כי ידיעת הזוהר קודמת לידיעת התלמוד.[9] כך עולה כי כתם פז, ספינת הדגל של הגות רש"ל, מהווה גרעין רעיוני לתרבות היהודית בלוב, אשר החלה להתפתח מחדש לאחר התקופה הספרדית-מלטזית, ובראשית התקופה העות'מאנית.[10]
מאפיין נוסף בכתם פז הוא אופיו הפולמסי, דבר אשר מובן לאור מניעי הכתיבה של רש"ל. המקובל בחיבורו מגיב לשני פולמוסים דתיים-אינטלקטואליים. הראשון הוא הפולמוס עם האסכולות הרציונליסטיות והפילוסופיות של היהדות. להם, ביקש רש"ל להוכיח כי ביקורתם נעוצה דווקא באי-ידיעתם או אי-הבנתם את הזוהר, ולכן הוא ביקש לכתוב פירוש לזוהר.[11] הפולמוס השני היה עם יהודים אנוסים, אשר ספגו רעיונות נוצריים, והחלו להביע ספקות באמיתות המקרא. בדומה לתפיסותיו של ברוך שפינוזה במאה ה-17 באמסטרדם.[12]
מקורות השפעה
עריכהמקורות ההשפעה שעיצבו את הגותו של רש"ל, והוזכרו על-ידו בכתם פז הם כתביהם של: הרמב"ן, רבנו בחיי, ר' יוסף ג'יקטיליא, ר' מנחם ריקאנטי, ר' יהודה החסיד, כמו כן הוא מציין את ספר הבהיר, ספר מערכת האלוהות וספר הזוהר. בנוסף, הגותו של הרמב"ם מצוינת אף-היא כמקור השפעה מרכזי (בעיקר מורה הנבוכים).[13] שני גורמים מסתוריים אשר השפיעו על רעיונות כ"פ היו מורהו עלום השם של רש"ל שלימדו בעיקר זוהר, ו"מניע קולמוסי" כפי שקרא לו רש"ל.[14] ככל הנראה המורה עלום השם הוא גם בעל "ביאור המילים הזרות" המבאר קושיות בזוהר (עבור מחקר הקבלה כתם פז מהווה עדות נדירה לשימוש בחיבור "ביאור למילים זרות", ומאפשר למחקר להבין מי אותו מורה עלום שם/ מחבר המילון). המושג "מניע קולמוסי" מתאר טכניקת כתיבה אוטומטית של צירופי אותיות, כלומר הגורם המניע את העט וכותב את הדברים זוהי רוח הקודש. רעיון זה היה מוכר בזמן המדובר בצפון-אפריקה, והוא מופיע בכתביהם של מקובלים נוספים, למשל אצל ר' מרדכי בוזאגלו, ממרוקו בן תקופתו של רש"ל.[15] מבחינת תפיסתו הקבלית כתם פז מהווה המשך ופיתוח של קבלת גירונה וקבלת פרובאנס.[16]
השפעתו וחשיבותו של כתם פז
עריכהלפני הדפסתו הספר זכה לאזכורים מעטים. למשל, בספר יודע בינה, לר' יוסף חמיץ ור' משה זכות שנדפס בשנת התי"ח בוונציה; כמו כן, בפירושי הזוהר בכתב-יד לונדון 56. מובאות פרגמנטריות מתוך כתם פז משובצות גם בספר אשל אברהם לר' אברהם טוביאנה.[17] הספר כתם פז לא נדפס לאחר כתיבתו במשך זמן רב, ולא זכה לתהודה רבה בקרב המקובלים, מה-גם שבמקביל זכתה קבלת האר"י לתפוצה רחבה.[18]
חשיבות כתם פז לתרבות היהודית היא בהיותו ממשיך הדרך של הגות הקבלה הספרדית החל מן המאה החמש-עשרה, תוך חיזוק המגמה לשילוב הזוהר בקאנון היהודי. האסכולה הקבלית בספרד העניקה לאורך פרק זמן זה יותר ויותר משקל לזוהר כגורם מכריע בפסיקות הלכתיות. הזוהר עבר בתקופה זו תהליך קאנוניזציה וחדר לזרם המרכזי של היהדות. בכתם פז מעמיד רש"ל את הזוהר כטקסט קאנוני וקדוש, תוך הסתמכות על הזוהר להכרעת מחלוקות הלכתיות, או תוך נימוק כשליהם של הרמב"ן ורמב"ם משום שלא הכירו את הזוהר.[19]
כיום כתם פז משמש הן את המקובלים והן את החוקרים. ספר הזוהר עם פירוש "מתוק מדבש" למקובל דניאל פריש עושה שימוש רב בכתם פז, בפירושיו לספר בראשית בזוהר.[20] על-פי גרשם שלום זהו החיבור הקבלי החשוב במרוקו במאה השש-עשרה. חשיבות כתם פז עבור מחקר הקבלה היא בכך שהחיבור מציג רעיונות ופרשנות ייחודיים אשר סמוכים בזמן לגירוש ספרד, ושלא הושפעו מקבלת האר"י וקבלת צפת, אשר ברבות הזמנים הפכו לסמכות הפרשנית המקובלת של הזוהר.[21] כמו כן בספר הזוהר של גרשם שלום, ניכרת בהערותיו התייחסות רבה מאוד לכתם פז כפירוש מרכזי לספר בראשית בזוהר.[22]
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מידע על כתם פז בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתם פז, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ בועז הוס, על אדני פז: הקבלה של ר' שמעון אבן לביא (ירושלים: מאגנס ויד בן-צבי, תש"ס), בפתח דבר. (להלן: הוס, על אדני פז); הערך "הקבלה לאחר גירוש ספרד", האנציקלופדיה העברית, כרך כט, עמ' 92–93, מהדורת תשכ"ט; ר' שמעון לביא, כתם פז: על זוהר בראשית (חלק א' וחלק ב') (ירושלים: משפחת המחבר והמרכז לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב, 2014), עמ' ה'-ו'. (להלן: "כתם-פז").
- ^ הוס, על אדני פז, עמ' 4.
- ^ יעקב חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב: מראשית התיישבות היהודים בלוב ועד עלייתם וקליטתם בארץ (אור-יהודה: המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, 2000), עמ' 38–39, וגם 258–259 (להלן: חג'ג', תולדות יהודי לוב); הערך "לביא, שמעון", האנציקלופדיה העברית, כרך כ"א, עמ' 154, מהדורת תשכ"ט.
- ^ חג'ג', תולדות יהודי לוב 258-259; הוס, על אדני פז, עמ 5'.
- ^ משה חלמיש, הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז: סקירה היסטורית ותרבותית (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001), עמ' 10 וגם בהערה 13 (עמ' 170). (להלן: חלמיש, הקבלה בצפון אפריקה); הוס, על אדני פז, עמ' 25.
- ^ הוס, על אדני פז, עמ' 9–12.
- ^ הוס, על אדני פז, עמ' 12.
- ^ תולדות יהודי לוב עמ 35.
- ^ הוס, על אדני פז, עמ' 8-9.
- ^ חג'ג', תולדות יהודי לוב, עמ' 259; "כתם-פז" עמ' ז'-ט'; הוס, על אדני פז, 43.
- ^ "כתם-פז", עמ יא'; הוס, על אדני פז, עמ' 7-8.
- ^ הוס, על אדני פז, עמ' 6-7.
- ^ הוס, על אדני פז, עמ' 38; "כתם-פז", עמ' יא'.
- ^ הוס, על אדני פז, 27-30.
- ^ הוס, על אדני פז, עמ' 27-28.
- ^ הוס, על אדני פז, 29.
- ^ הוס, על אדני פז, 25.
- ^ הוס, על אדני פז, 26.
- ^ הוס, על אדני פז, 42-44; "כתם-פז", עמ' ה' ו- יא'.
- ^ זהר, מתוק מדבש, כרך א, הקדמת הזוהר-פרשת בראשית, עם הספר עמ' כז.
- ^ חלמיש, הקבלה בצפון אפריקה, עמ' 17-18.
- ^ ספר הזוהר של גרשם שלום (יוזעפאף תרל"ג-1873): עם הערות בכתיבת ידו, כרך א' (ירושלים: מאגנס, 1992), עמ' ח' בהקדמה מאת יהודה ליבס; וראה הערותיו של שלום בעמ' 10, 14, 26, 29, 38, 85-86, 205 ועוד.