כתריאל פישל טכורש

רב ישראלי ציוני דתי

הרב כתריאל פישל טְכורְֹשפולנית: Kazryel Fiszel Tchorz, נכתב גם: טכוזש; י"א בתשרי ה'תרנ"ז, 18 בספטמבר 1896 - כ"ח באלול ה'תשל"ט, 20 בספטמבר 1979) היה רב שכונת שפירא ואחראי הכשרות בתל אביב, חבר מועצת הרבנות הראשית, ממייסדי חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי והעומד בראשו.

כתריאל פישל טכורש
הרב כתריאל פישל טכורש נואם ב'כנס תורה שבעל פה', תשכ"א
הרב כתריאל פישל טכורש נואם ב'כנס תורה שבעל פה', תשכ"א
הרב כתריאל פישל טכורש נואם ב'כנס תורה שבעל פה', תשכ"א
לידה 18 בספטמבר 1896
Nieszawa, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בספטמבר 1979 (בגיל 83) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 20 בספטמבר 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
אב אלכסנדר גדליה טכורש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בניישאווה (אנ') שבפולין לאלכסנדר-סנדר גדליה טכורש שהיה למדן בתורה, חסיד וציוני.[1] בנעוריו עבר לסלופצא ואחר כך לולוצלאווק, בה למד בישיבתו של הרב יהודה ליב קובלסקי ובגיל 17 הוסמך בה לרבנות. מגיל צעיר היה פעיל במזרחי[2].

היה בין מייסדי חדר של המזרחי בולוצלאווק בשנת תרע"ח (1918), ואף ניהל את החדר. חדר זה התייחד בתוכנית לימודים תורנית מוגברת שכלל שעות לימוד רבות יותר מאשר בתי ספר אחרים של המזרחי, ומשקל גדול יותר למקצועות הקודש. הרב טכורש אף הציע את התוכנית בפני חברי המזרחי כדגם לאימוץ בבתי ספר אחרים[3].

היה בין מייסדי צעירי מזרחי בפולין[4] ובשנת 1921 נבחר לוועד המרכזי הזמני של הארגון[5]. היה נוסע ברחבי פולין במטרה לעשות נפשות למזרחי. הוא הוזמן לכהן כרב בטומשוב לובלסק אבל סירב לתפקיד מכיוון שהתכוון לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל ונתמנה לרב שכונת שפירא[6] ולאחראי על הכשרות מטעם רבנות תל אביב. בנוסף היה יו"ר ועד שכונת שפירא וחבר בוועד של השכונות העבריות ביפו[7]. בתקופה זאת התמודד הוועד עם בעיות הביטחון של השכונות העבריות בשטח יפו ועם הבעיות המוניציפליות של שכונות יהודיות בעירייה ערבית[8]. כרב השכונה נאבק נגד הכנסת בשר מהשחיטה נבדלת לשכונה, מאבק שהביא אף למעצרו[9].

טכורש היה גם פעיל בתנועת הפועל המזרחי. בוועידה השביעית, בשנת 1935, היה מראשי סיעת אל המקור הימנית. בשנים 1937-1939 נמנה עם הוועד הראשי המצומצם של המזרחי[10]. לקראת הוועידה השמינית נמנה עם הסיעה המרכזית והיה חבר נשיאות הוועידה[11]. הוא היה מנהל המרכז לתרבות ואחר כך כראש המחלקה לענייני דת וכראש חבר הרבנים של הפועל המזרחי, אותו הקים בקיץ 1948, אב תש"ח. בתפקידו זה היה עורך רבעון "שבילין".

משנת 1934 היה חבר במועצה המורחבת של הרבנות הראשית לישראל ובשנת 1965 נבחר לכהן במועצת הרבנות הראשית. פרסם מאמרים רבים בקובצי "התורה והמדינה" ובמות נוספות, והיה ממעצבי דרכה של הציונות הדתית בשאלות ציבוריות שעמדו על הפרק עם קום המדינה.

הרב טכורש היה ציר לקונגרסים הציוניים הי"ח-כ"ב והכ"ד וסגן חבר בוועד הפועל הציוני. כשבנו הוגלה לאריתריאה עקב היותו חבר האצ"ל, הוא שימש כראש ארגון הורי העצירים.

הרב טכורש היה ממחדשי הרעיון של ירחי כלה.

בשנת 1976 זכה בתואר יקיר העיר תל אביב-יפו[12]. בשנת 1967 קיבל פרס הרב קוק לספרות תורנית.

מכתביו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • תורה ועבודה בחזון ובמעש, הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, תשמ"ה, עמוד 367

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1577
  2. ^ ממשרד הצעירים, המזרחי, 6 במאי 1920
  3. ^ דב אברון, חינוך במאבקו, ספריית אלינר, תשמ"ח, עמודים 140-145
  4. ^ במחנה צעירי המזרחי, המזרחי, 20 בינואר 1921; המשך
  5. ^ הרב קלמן אליעזר פרנקל, צעירי מזרחי בפולין, בתוך ספר הציונות הדתית, כרך ב', עמוד 261
  6. ^ גורל השכונה, דואר היום, 16 ביוני 1936
  7. ^ הנהלה חדשה בועד השכונות, דבר, 28 ביוני 1943
  8. ^ השכונות העיבריות של יפו דורשות טיפול ושירותים ראויים, דבר, 13 ביולי 1945
    אנקת השכונות של יפו, דבר, 6 באוקטובר 1936
    גורל שכונה, דואר היום, 16 ביוני 1936
    פצצה בשכונת גבעת משה, הצופה, 31 ביולי 1938
  9. ^ פירצת השחיטה הנבדלת בשכונות פלורנטין ושפירא, הצופה, 2 במאי 1940
    בפלילים בגלל הפצת כרוזים, הצופה, 7 ביולי 1940
  10. ^ הרכב המוסדות העליונים של המזרחי, הצופה, 23 באוגוסט 1937
    המוסדות המנהלים של המזרחי, הצופה, 25 באוגוסט 1939
  11. ^ החל הוויכוח הכללי בועידת הפועל המזרחי, הצופה, 3 בפברואר 1942
  12. ^ יקירי העיר תל אביב יפו