לובוק
לובוק (ברבים: lubki; באנגלית: Lubok; ברוסית: лубо́к, лубо́чная картинка) הוא הדפס פופולרי רוסי, המאופיין בגרפיקה ובנרטיבים פשוטים שמקורם בספרות, סיפורי דת וסיפורים פופולריים. הדפסי לובוק שימשו כקישוט בבתים ובפונדקים. דוגמאות מוקדמות מסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 היו חיתוכי עץ, ואחריהם תחריטים, ומאמצע המאה ה-19. לפעמים הם הופיעו בסדרות, שניתן להתייחס אליהן כקודמות לרצועת הקומיקס המודרנית. ספרים זולים ופשוטים, שהורכבו ברובם מתמונות, נקראים לובוק ספרות. [1]
רקע
עריכהלובקי רוסית הפכה לז'אנר פופולרי במהלך המחצית האחרונה של המאה ה-17. [2] הלובוק הרוסי הושפע בעיקר מ"חיתוכי העץ והתחריטים שנעשו בגרמניה, איטליה וצרפת בתחילת המאה ה-15". הפופולריות שלו ברוסיה הייתה תוצאה של מחיר זול ופשטות השכפול והדפסה באמצעות טכניקה חדשה. [3] הדפסי לובוק נמכרו בדרך כלל בשווקים שונים למעמד הנמוך והבינוני. הייצור של לובקי התרכז במוסקבה סביב רחוב ניקולסקיה .[4] סוג זה של אמנות היה פופולרי מאוד בקרב שני המעמדות החברתיים הללו מכיוון שהם סיפקו להם הזדמנות זולה להציג יצירות אמנות בבתיהם.[5] נושאים דתיים היו בולטים עד 1890, כאשר נושאים חילוניים הפכו נפוצים יותר. מספרי הייצור של לובוק הגיעו ל-32,000 כותרים ב-1914, עם תפוצה של 130 מיליון. [6]
הלובקי המקוריים היו חיתוכי עץ של התנך מהמאה ה-17. התנך קבע את הסגנון הבולט ביותר, עיבוד "רוסי ישן" של איקונוגרפיה ונושאים בינלאומיים, הקשורים באופן הדוק ביותר לפרסקאות של הוולגה העליונה. [7] עם זאת, באמצע המאה ה-18, חיתוכי העץ הוחלפו ברובם בטכניקות חריטה או תחריט, שאיפשרו להדפסים להיות מפורטים ומורכבים יותר.[5] לאחר ההדפסה על נייר, התמונה נצבעה ביד עם צבעי טמפרה מדוללים.[8] בעוד שההדפסים עצמם היו בדרך כלל מאוד פשטניים ולא מעוטרים, התוצר הסופי, בתוספת צבע הטמפרה, היה מפתיע עם צבעים וקווים ברורים. הצביעה הדרמטית של הדפסי העץ המוקדמים אבדה במידה מסוימת עם ההעברה לחריטות מפורטות יותר.
בנוסף לתמונות, הדפסים עממיים אלו כללו גם סיפור קצר המתאם לתמונה המוצגת. החוקר הרוסי אלכסנדר בוגוסלבסקי טוען שסגנון הלובוק "הוא שילוב של מסורות ציור אייקונים וכתבי יד רוסיים עם הרעיונות והנושאים של חיתוכי עץ מערב אירופה". בדרך כלל, האמן של הלובוק יכלול טקסט מינימלי שהיה משלים לאיור הגדול יותר שיכסה את רוב התחריט.
ז'אנרים של לובוק
עריכההפולקלוריסט דמיטרי רובינסקי ידוע בעבודתו על סיווג לובוק. המערכת שלו מפורטת ונרחבת מאוד, והקטגוריות העיקריות שלו הן: "אייקונים ואיורי הבשורה; נשים; הוראה, אלפבית ומספרים; לוחות שנה; קריאה קלה; רומנים, סיפורי עם ואגדות גיבורים; סיפורים של ישו, הדין האחרון וסבליהם של הקדושים; קומדיות בובות, שכרות, מוזיקה, ריקודים ותיאטרונים; בדיחות וסאטירות הקשורות לאיוואן האיום ופיטר הראשון; סאטירות שאומצו ממקורות זרים; תפילות עממיות; ודפי מידע ציוריים בחסות הממשלה, כולל כרוזים ופריטי חדשות". דוגמאות יהודיות קיימות גם כן, בעיקר מאוקראינה.
לובוק צבאיים
עריכה
הגרסה הסאטירית מילאה תפקיד חשוב בלובוק מימי המלחמות הנפוליאוניות. הוא שימש להצגת נפוליאון באופן סאטירי תוך הצגת האיכרים הרוסים כגיבורי המלחמה. הדימוי הזה גם נתן השראה לרוסים אחרים לעזור להילחם בצרפתים "...ולהגדיר מחדש את הזהות הלאומית הרוסית בעידן נפוליאון". הלובוק נתן מדיה לרוסים ללעוג לאויב הצרפתי, ובו בזמן להציג את ה"רוסיות" של רוסיה. "לובוקי המלחמה האלה יצרו סאטירה על נפוליאון וציירו את התרבות הצרפתית כמנוונת". הלובוק היה אמצעי לחיזוק הרעיון להביס את הפולשים הצרפתים ולהציג את ההרס הנורא שנפוליאון וצבאו גרמו לרוסיה. כדי לעזור להצית מחדש את הרוח הרוסית הציגו הלובוקים "חוויית הפלישה והחורף הרוסי שלאחר מכן הפכו את נפוליאון וחייליו לחסרי אונים, והלובוקים המחישו רעיון זה על ידי הצגת המנהיג והחיילים הצרפתיים כחסרי אונים כאשר הם מתמודדים עם איכרים, נשים וגברים. קוזקים". הייצוגים של הגיבורים הרוסים עזר להגדיר ולהפיץ את האמונה בזהות הרוסית.
לובוק בעת מלחמת רוסיה-יפן
עריכהמלחמת רוסיה–יפן בשנים 1904–1905 החלה ב-8 בפברואר 1904, בפורט ארתור בהתקפת פתע של הצי היפני הקיסרי. באותה תקופה, "רוסיה הייתה מעצמה אירופית מבוססת עם בסיס תעשייתי גדול וצבא סדיר של 1.1 מיליון חיילים. ליפן, עם מעט משאבי טבע ומעט תעשייה כבדה, היה צבא של 200,000 איש בלבד".[9] בגלל ההבדל המדהים ביכולת הצבאית, רוסיה הניחה שידה על העליונה לפני פרוץ המלחמה. הופצו הדפסי לובוק המתארים את האמון המוגזם של הצבא הרוסי. אלה נוצרו מכיוון שחוקי הצנזורה באותה תקופה לא אפשרו למגזינים סאטיריים להתקיים.
עם השימוש בקריקטורות סאטיריות, לרוב גזעניות, הציג לובוק תמונות כגון: "חייל קוזקי חובט בקצין יפני, ומלח רוסי חובט בפניו של מלח יפני". הלובוקים האלה, שנוצרו במוסקבה ובסנט פטרסבורג, נוצרו בעילום שם ותיעדו חלק ניכר ממלחמת רוסיה-יפן.[10]
אולי בגלל הביטחון העצמי המוגזם של הרוסים, "במהלך הקרב, הגנרלים היפנים הצליחו להעריך יריבם יגיב בנסיבות מסוימות. ידיעה זו אפשרה להם לטמון מלכודת ולהביס כוח צבאי עדיף מבחינה מספרית".[9] לכן, ממשלת רוסיה התערבה בסופו של דבר עם חוקי הצנזורה שלה ועצרה את הפצה של לובוק סאטירי יותר. בסך הכל, כ-300 הדפסי לובוק נוצרו במהלך השנים 05–1904.
גלריה
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Lyons, Martyn. Books: A Living History. Getty Publishing, 2011, 158.
- ^ Farrell, Dianne Ecklund. "Medieval Popular Humor in Russian Eighteenth-Century Lubok". pp. 552
- ^ Farrell, Dianne Ecklund. "The Origins of Russian Popular Prints and Their Social Milieu in the Early Eighteenth Century." p. 1
- ^ Lyons, Martyn (2011). Books: a Living History. Los Angeles, CA: Getty Publications. p. 158.
- ^ 1 2 Jahn, Hubertus F. "Patriotic Culture in Russia During World War I". Cornell University Press: Ithaca and London. p.12
- ^ Lyons, Martyn (2011). Books: A Living History. Los Angeles: Getty Publications. pp. 158–159.
- ^ A.G. Sakovich, Russkaia gravirovannia kniga Vasiliia Korenia, 1692-1696, Moscow, Izdatelstvo "iskusstvo", 1983.
- ^ "Russian Lubok - The Russian Project". 29 January 2007.
- ^ 1 2 Albro, Walk. "Russo-Japanese War's Greatest Land Battle." Military History 21.6 (2005): 58-65.
- ^ Bryant, Mark. "The Floating World at War." History Today 56.6 (2006): 58-59.