לוי אברהמי
לוי אברהמי (1907 – אוקטובר[1] 1997) היה מראשי ההגנה והש"י. ממקימי משטרת ישראל.
 | |
| לוי אברהמי, אוגוסט 1943, לפני היציאה למצרים | |
| לידה |
1907 האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
אוקטובר 1997 (בגיל 90 בערך) ח' בתשרי ה'תשנ"ח |
| מקום קבורה |
הר המנוחות  |
| תאריך עלייה | 1919 |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל משטרת ישראל |
| תקופת הפעילות |
1938–1948 (ההגנה) 1948–1949 (צה"ל) 1949 – 1958 (משטרת ישראל) |
| דרגה |
 רב-סרן (צה"ל) ניצב (משטרת ישראל) |
| תפקידים בשירות | |
| ראש הש"י והחי"ש בחיפה, מפקד הפלוגות המיוחדות בצפון, נציג ההגנה במצרים, מפקד בצה"ל, מפקד מחוז ירושלים במשטרה | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות | |
  | |
אברהמי נולד ברוסיה בשנת 1907. עלה לארץ ישראל בשנת 1919. בשנת 1938 הצטרף לארגון ההגנה. שימש כראש הש"י בחיפה וארגן את גדודי החי"ש בחיפה.
כמפקד הפלוגות המיוחדות בצפון
עריכה
ערך מורחב – הפו"ם
בשנת 1939, לאחר פרסום הספר הלבן, נתעורר לחץ מצד פעילי ההגנה לפעול. היה זה כבר לאחר שמאורעות תרצ"ו - תרצ"ט החלו לדעוך ופלוגות השדה כבר פורקו. מטה ההגנה נענה לדרישות והקים את הפלוגות המיוחדות, הפו"ם, לצורך ביצוע פעולות אקטיביות.
הוקמו שלוש פלוגות: בירושלים בפיקודו של שלמה שמיר, בדרום הארץ בפיקודם של אליהו כהן (לימים האלוף אליהו בן חור) וצבי ספקטור ובצפון הארץ בפיקודו של לוי אברהמי. הפו"ם פעלו במשך שלושה חודשים בלבד מיוני עד לספטמבר 1939 ופורקו בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה.
במלחמת העולם השנייה
עריכהבעת מלחמת העולם השנייה, בפברואר 1943, הגיע למצרים, בעזרתו של ישראל כרמי, כשהוא מחופש כסרג'נט בצבא הבריטי, על מנת לארגן הברחת נשק ממאגרי הצבא הבריטי במצרים לארץ ישראל. הוא נעזר בקבוצה קטנה של חיילים וחיילות ארץ ישראלים, ששירתו בצבא הבריטי במצרים, שדאגו להכנת מחבואים זמניים, זיוף מסמכים צבאיים וסידורים אחרים להשגת נשק ותחמושת והעברתם לידי ההגנה. בשליחותו הסיע ישראל כרמי, ששירת כסמל בצבא הבריטי משאית שלל גרמנית ממצרים לארץ ישראל. בשלב מאוחר יותר הפך לנציג רשמי של ארגון ההגנה במטה הצבא הבריטי במצרים ומילא תפקיד זה מ-1943 עד 1946. ההוראות שקיבל אברהמי ממטה ההגנה היו להפעיל את חברי הארגון הציוני במצרים רק למטרת ביטחון והגנה על חיי היהודים. בפועל, שילב אברהמי את החברים בפעילויות חשאיות עבור הש"י והמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. חבר אחד של הארגון שימש כאלחוטאי בתחנת אלחוט שהוקמה במקום והתקשר לארץ פעם או פעמיים ביום. חברים אחרים עסקו בעבודה שוטפת עבור הש"י, באיסוף ידיעות או צילום חומר מודיעיני. אחרים ביצעו סיורי שטח וצילום בנמלי אלכסנדריה ופורט סעיד. שני חברים באלכסנדריה עסקו בזיוף ויזות ותעודות מעבר עבור עלייה ד' [1] - עלייתם של פליטים במסווה של משוחררי הבריגדה היהודית החוזרים הביתה, תוך ניצול זהותם של החיילים המשוחררים שנישארו לפעול באירופה במשימות ה'בריחה' ועליה ב'.
כקצין משטרה
עריכהבימי מלחמת העצמאות שירת כרב-סרן בצה"ל. לאחר תום המלחמה היה ממקימי משטרת ישראל, כיהן כמפקד מחוז ירושלים בשנים 1949–1958 בדרגת ניצב.
תפקיד קשה במיוחד מילא לוי אברהמי בפיזור הפגנות על רקע השילומים מגרמניה. ב-27 בספטמבר 1951 הכריז ראש ממשל גרמניה, קונראד אדנאואר, כי ממשלתו מוכנה לשלם פיצויים לעם היהודי. ממשלת ישראל התלבטה שכן לא הייתה מעוניינת לקשור את השואה לשווה ערך כסף. לוי אברהמי קיבל לידיו מספר גדול של ידיעות על הפגנות אלימות שאנשי תנועת החרות עתידים לבצע בירושלים כנגד השילומים. מחוז ירושלים החל להיערך להפגנה שאושרה בכיכר ציון כאשר ידעו על כוונת המפגינים להגיע גם למשכן הכנסת. למחוז נשלחו כוחות תגבור וביניהם כל חניכי בית הספר הארצי ופלוגת משמר הגבול שהייתה כפופה למחוז ירושלים. במקביל לנאום ראש הממשלה דוד בן-גוריון על כי הוחלט לקבל את השילומים, ראש תנועת החירות מנחם בגין, נאם בכיכר ציון במהלך ההפגנה. בסיום הנאום, ההמון החל לנוע לעבר הכנסת והחלו עימותים קשים בין המפגינים ובין המשטרה. במסגרת העימותים נפצעו 140 שוטרים ו–200 מפגינים ונעצרו 395 אנשים ובשל מחסור במקום מעצר, חלקם הועבר לבתי מעצר בארץ.
בשנת 1959 עם פרישתו מהמשטרה התפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות סדרה בה העלה לוי אברהמי את זכרונותיו מתקופת שירותו במשטרת ישראל בשם "אני פותח את התיקים שלי".
לאחר פרישתו מהמשטרה היה ממייסדי החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות ומונה למנהלה.
לוי אברהמי נפטר בשנת 1997.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה