Long-Term Capital Management
לונג טרם קפיטל מנג'מנט (אנגלית: Long-Term Capital Management - ניהול הון לטווח ארוך; ידועה גם כ-LTCM) היא קרן גידור שנוסדה בשנת 1994, ואשר התפרסמה בכך שקריסתה ב-1998 איימה על יציבותם של השווקים הפיננסיים בעולם.
|
|
| מימין - מיירון שולס ; משמאל - רוברט קרהרט מרטון | |
הקרן הוקמה בשנת 1994 על ידי ג'ון מריוות'ר, שהיה בעל ניסיון בניהול תיקי אג"ח בחברת סולומון ברדרז. הדירקטוריון של הקרן כלל כלכלנים ידועי שם, ובהם שני חתני פרס נובל לכלכלה לשנת 1997, מיירון שולס ורוברט מרטון, שפיתחו את מודל בלק ושולס לתימחור אופציות. הקרן, שהפליאה לעשות בשנותיה הראשונות וצברה תשואה שנתית ממוצעת של יותר מ-40%, הפסידה בשנת 1998 4.6 מיליארד דולר, מחקה את כל הונה העצמי ואיימה על יציבותם של שוקי הכספים בעולם. הקרן הפכה עם השנים לשם נרדף לפוטנציאל הסיכון הקיים בעולם הפיננסי בכלל ובענף קרנות הגידור בפרט. הקרן נסגרה סופית בשנת 2000.
רקע
עריכה
קרן LTCM החלה את דרכה עם הון המוערך במעל מיליארד דולר. היא התמקדה בפיתוח של נוסחאות שתכליתן לנצל פערי ארביטראז' בתמחור של איגרות חוב לשם הפקת רווחים. האסטרטגיה של החברה הייתה לקנות איגרות חוב שזוהו כזולות, ולמכור בחסר איגרות חוב אחרות, יקרות יותר, כך שהקרן לא נחשפה לכאורה לסיכון. בהמשך חרגה הקרן ממדיניותה. בשנים 1994 עד 1997 השיגה הקרן תשואות פנומנליות:
- 1994 - 28%
- 1995 - 59%
- 1996 - 57%
- 1997 - 25%
מנהלי הקרן נהנו בשנים אלו מרווחי עתק, כמקובל בקרנות גידור (דמי ניהול ואחוזים מהרווח). ב-1997 הוכתרו שולס ומרטון כחתני פרס נובל בכלכלה.
הנפילה
עריכהבסוף שנת 1997 היה הונה של הקרן כ-4.6 מיליארד דולר, ובמאזנה היו רשומות התחייבויות בסך של כ-125 מיליארד דולר. במינוף זה לא היה די: לקרן היו התחייבויות חוץ-מאזניות, בעיקר בנגזרים על שערי ריבית בהיקף של כ-1,250 מיליארד דולר. בחודשים הראשונים של 1998 הייתה תשואת הקרן אפסית. במאי 1998 ירדה הקרן ב-6.4%, וביוני ב-10.1%.
באוגוסט 1998 אירע משבר הרובל. מחירי הנפט, שהגיעו לשפל של 12 דולר לחבית, הביאו את ממשלת רוסיה להודיע על שמיטת חובותיה. משבר פיננסי במדינות דרום-מזרח אסיה, כמו תאילנד וקוריאה הדרומית הוסיף שמן למדורת האי-ודאות. המשקיעים החלו לצאת משווקים מתעוררים, והחלה קריסה בשוקי ההון העולמיים.
הקרן מצאה עצמה מושקעת במינוף גבוה מאוד. ביום שישי, 21 באוגוסט, הפסידה הקרן כ-550 מיליון דולר, כ-15% מהונה, ובסיום החודש הפסידה 45% מההון. ב-25 בספטמבר צנח הון הקרן לכ-450 מיליון דולר בלבד. עם הון עצמי מצומק ורמת מינוף עצומה, החלה הקרן להוות איום על שוקי ההון בעולם. תוך שבועות מספר הגיעה הקרן לחדלות פרעון.
אחרי הנפילה
עריכהקריסת הקרן עוררה הדים רבים בשוקי ההון. הבנק הפדרלי של ניו יורק, הכפוף לבנק המרכזי של ארצות הברית - ה"פדרל ריזרב" - בראשותו של אלן גרינספאן, ארגן שורה של מוסדות, ובהם מריל לינץ', ליהמן ברדרס, וגולדמן זקס, שהזרימו 3.75 מיליארד דולר לשם חילוץ הקרן ממצבה. לאחר מספר שנים משכו המוסדות המחלצים את כספיהם והקרן נסגרה.
הדיון הציבורי שהתעורר סביב קריסת הקרן עסק במיוחד בשאלה כיצד נקלעו שני חתני פרס נובל, מומחים מן השורה הראשונה לסיכון פיננסי, למצב שאליו נקלעו. ההנחה היא שמגוון של גורמים חברו יחדיו והביאו לקריסת הקרן, ובהם מינוף מוגזם, והעובדה שאירועים שלא היו צפויים לקרות - קרו. הנפילה הביאה גם לבחינה מחדש של השימוש בנוסחאות להערכת ניירות ערך נגזרים.
לונג טרם קפיטל נפלה ב-1998. בספרו אודות הפרשה "עלייתה ונפילתה של LTCM" שיצא לאור בשנת 2000 כתב רוג'ר לוונסטין כי
"ריצ'רד פולד, יו"ר ליהמן ברדרס, נלחם בשמועות שהחברה שלו עומדת על סף התמוטטות בגלל חשיפת-יתר ללונג-טרם."
כעבור 10 שנים פרץ משבר האשראי העולמי. קריסתה של ליהמן ברדרס, בספטמבר 2008, עדיין בניהולו של פולד, הייתה האות לפרוץ המשבר במלוא עוזו, ונחשבת בעיני רבים לאחד מסימניו המובהקים.