לוקיוס אפוליוס סטורנינוס
| ערך מחפש מקורות | |
לוקיוס אפוליוס סטורנינוס (בלטינית: Lucius Appuleius Saturninus; ? - 10 בדצמבר 100 לפנה"ס) מדינאי רומי בתקופת הרפובליקה הרומית ומראשי הסיעה הפופולרית ברומא.
 | |
| לידה |
130 לפנה״ס רומא העתיקה  |
|---|---|
| פטירה |
100 לפנה״ס (בגיל 30 בערך) |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| תפקיד |
|
  | |
חייו
עריכהבשנת 104 לפנה"ס כיהן סטורנינוס כקווסטור והיה אחראי על אספקת התבואה בנמל אוסטיה. התפקיד נלקח ממנו כתוצאה מהאשמות במנהל לא תקין ושחיתות, וניתן לאחר, חבר בסיעה האופטימאטית. לפי המקורות מעשה זה יצר בקרבו של סטורנינוס טינה כלפי חברי הסנאט הרומי ולסיעת האופטימאטים שהנהיגו אותו. סטורנינוס החל לפעול על פי קווי המדיניות של הסיעה הפופולרית ובשנת 103 לפנה"ס נבחר למשרת טריבון הפלבס.
בתוקף משרתו יזם סטורנינוס חקיקה לחלוקת אדמות לחייליו הוותיקים של גאיוס מריוס וכן רדף משפטית את המצביאים הכושלים של מלחמת הקימברים. במעשה זה חבר סטורנינוס לגאיוס ויחד עם גאיוס סרביליוס גלאוקיה, מנהיג נוסף של הפופולרים, החלו השלושה לפעול לשם הגשמת המצע של הסיעה הפופולרית מאז ימי גאיוס גרקכוס: צמצום כוחו של שלטון האצולה, הגברת כוחם ואי תלותם של המגיסטראטים הרומים, העצמת השפעתן של אספות העם, הורדת הסנאט הרומי ממעמדו כגוף השולט ברפובליקה למעמד של יועץ לשלטון וביטול הדרגתי של ההבדלים בין מעמד האזרחים ובין מעמדם של בני הברית האיטלקים והנתינים הרומים.
כאשר חזר גאיוס מריוס מנצח ממלחמות הקימברים. חיכו לו ברומא סטרוניניוס יחד עם גלאוקיה. השלושה החליטו להתמודד על משרות הכוח החשובות של שנת 100 לפנה"ס כדי שיהיה בכוחם לבצע את הרפורמות שתכננו. סטורנינוס התמודד על משרת טריבון הפלבס, מריוס רץ לקונסולט (השישי שלו, והחמישי ברצף) וגלאוקיה למשרת הפרטור. מערכת הבחירות לוותה באלימות רבה וגילוי שחיתות בשתי הסיעות, מספר מועמדים נרצחו בתגרות רחוב. בסופו של המאבק, ניצחה הסיעה הפופולרית וסטורנינוס וחבריו נבחרו לתפקידים ששאפו אליהם.
עם כניסתם לתפקידיהם החלו השלושה בביצוע תוכניתם. המשימות הראשונות של הסיעה היו להתחיל בחלוקת האדמות על מנת להבטיח את תמיכת החיילים הוותיקים, השבעת רצון הפלבס ברומא וריצוי הסוחרים העשירים על ידי טובות הנאה. לשם השגת היעד הראשון הציע סטורנינוס את חוק הקולוניות: חלוקת אדמות של חבל קרתגו בין חייליו לשעבר של מריוס, רומאים ואיטלקים כאחד. בנוסף הציע חוק זה לחלק את אדמות הגאלים שמעבר לנהר הפו בין אזרחי רומא. החוק הציע את ניהול המשימה למריוס, ואף נתן בידו סמכויות קונסולאריות עד לגמר המשימה.
חוק שני אותו הציע סטורנינוס היה הוזלת המחיר של התבואה עבור תושבי העיר רומא מ-6.33 אסים ל-6\5 האס (סיבסוד כמעט מלא) במטרה להעמיד לצידו את מעמד הפלבס. בנוסף ביצעו השלושה שורה של מהלכים לפיוס מעמד הפרשים בעלי ההון שכללו בין השאר הגברת כוח השופטים שנבחרו ממעמד זה.
ההצבעה לשני חוקים אלה באספות העם לוותה באלימות ואי סדרים. חוקים אלה התקבלו בסופו של דבר, בזכות התמיכה העצומה של חייליו לשעבר של מריוס. במהלך ההצבעה נוסף לחוק חלוקת האדמות סעיף שקבע שכול סנאטור שלא ישבע אמונים לחוק, יגורש מהסנאט. כל הסנאטורים נשבעו, מלבד קוינטוס קיקיליוס מטלוס, ממנהיגי סיעת האופטימטים, הלה בחר לשמור על כבודו ולעזוב את מולדתו מאשר להישבע לחוק זה. הגלייתו של מטלוס הייתה הישג לסטורנינוס, בייחוד לאור העובדה שהנ"ל ניסה בשנת 102 לפנה"ס, בתוקף משרתו כקנסור, להוציא את סטורנינוס ולאוקיה מהסנאט הרומי.
בשיא הצלחתה של הסיעה הפופולרית, החל להיווצר קרע בין מנהיגיה הבולטים, סטורנינוס ובן בריתו הוותיק מריוס. הקרע בין שני אישים שונים אלו כנראה היה בלתי נמנע: מריוס היה מדינאי לא מנוסה, מורגל בדרכי המחנה הצבאי וחסר גינוני האצולה, בעוד סטורנינוס היה פוליטיקאי ומדינאי מוכשר, אולם דמגוג, בן למשפחת אצולה, שעליית מריוס, "האדם החדש", לעמדה כה גבוהה חרתה לו. הסיבה המיידית לקרע הייתה כישלון ביצוע תוכניתם הפוליטית, שנתקלה בקשיים רבים. הקשיים נבעו בין השאר מאי יכולתו של מריוס להנהיג את מפלגתו, התנגדותם של אזרחי רומא להשוואת הזכויות של האיטלקים וחוסר האמון של בעלי הממון במהלך זה, חוסר אמון שהתגבר כתוצאה ממהומות הרחוב והאלימות הרבה של הפלבס שהונהגה על ידי סטורנינוס.
בעוד מריוס ניסה להעמיד פנים של יחס של כבוד למעמד האצולה והפרשים, התעלמו סטורנינוס וגלאוקה משני מעמדות אלו ונשענו רק על תמיכת הפלבס. ניסיונותיו של מריוס להשיג תמיכה מהאצולה העמיקה את הקרע בינו ובין יתר מנהיגי סיעתו. עד מהרה חילוקי הדעות הפכו למעשיים. סטורנינוס שבר את שיתוף הפעולה עם מריוס ובשנת 100 לפנה"ס והעמיד את עצמו לבחירה לטריבון של השנה הבאה. במקביל גלאוקה התמודד על משרת הקונסולט של השנה הבאה. המערכת הפוליטית הפכה לאלימה במהלך פרשת גראקכוס המזויף: רמאי שהעמיד עצמו למשרת הטריבון בטענה שהוא בן למשפחת גראקכוס, הושלך לכלא, אך שוחרר משם בכוח על ידי הפלבס, בניגוד לפקודתו של מריוס, ואף נבחר לטריבון.
שיא נוסף בהידרדרות המערכת הפוליטית היה רצח מועמד האופטימאטים לקונסולט של שנת 99 לפנה"ס על ידי המון זועם, כנראה בהשפעתו של סטורנינוס. אירוע זה הוביל לקרע גלוי בין שתי הסיעות, והתגייסות של כמעט כל חברי האצולה לפעילות פוליטית. מריוס התבקש על ידי הסנאט לעמוד בראש הכוח שהעמידו האופטימטים, והוא נענה בחיוב.
ב-10 בדצמבר 100 לפנה"ס (לפי המסורת הרומאית), התנגשו הכוחות של האופטימאטים, שכללו כמעט את כל חברי הסנאט וכוח צבאי של לגיון שגויס מתוך האצולה בהנהגת מריוס, בכוחות הסיעה הפופולרית בראשות סטורנינוס (שתוגברו בעבדים משוחררים) ברחבת השוק הגדול. זה היה הקרב הראשון בתולדות רומא שנערך בין אזרחיה בתוך העיר עצמה ומריוס הוביל את האופטימאטים לניצחון. הפופולרים נדחקו אל עבר הקפיטול ואולצו להיכנע. לא ברור אם מריוס רצה לבצע את הטבח המתקרב, אך בשלב זה רצונו כבר לא היה חשוב והשליטה באירועים חמקה ממנו.
סטורנינוס, יחד עם גלאוקה, שני מגיסטראטים רומאים גבוהים נוספים ומספר גדול של בני המעמד העליון של רומא, נטבחו על ידי כוחות האופטימאטים, הסיעה הפופולרית איבדה את מנהיגיה ולמעשה את רוב כוחה. רכושו של סטורנינוס הוחרם ורבים מחוקיו בוטלו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- לוקיוס אפוליוס סטורנינוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)