לזרוס
לָזַרוֹס (מיוונית: Λάζαρος, מהשם העברי "אלעזר"), היה על פי המסורת הנוצרית אדם שהוקם לתחייה על ידי ישו לאחר שמת. נס זה נחשב לאחד הנסים הגדולים ביותר שביצע ישו.
 | |
| תחיית לזרוס בציור של חואן מפלנדריה (אנ'), (1514–1517) | |
| לידה | בית עניה |
|---|---|
| חג |
29 ביולי  |
  | |
דמותו
עריכהעל-פי המסופר בברית החדשה, חלה לזרוס, תושב הכפר בית עניה, במחלה קשה. ישו שהה באותה עת בבית עניה בביתו של שמעון המצורע (אנ'), ומרתא, אחותו של לזרוס, ביקשה ממנו לסייע לאחיה הגוסס. ישו שהה יומיים נוספים באותו מקום, אך לא ריפא את אלעזר, אלא ביקש מתלמידיו, "בואו נחזור לארץ יהודה". האח נפטר, ורק ארבעה ימים לאחר מותו חזר ישו אל הכפר, והגיע אל קברו:
ויאמר ישוע שאו את-האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי-ארבעה ימים לו: ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם-תאמיני תחזי את-כבוד האלהים: וישאו את-האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את-עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני: ואני ידעתי כי תענני תמיד ואולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני: ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא: ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו.
— הבשורה על־פי יוחנן, פרק י"א, פסוקים 39–44
תיאור זה של תחיית המת בבשורה על-פי יוחנן שונה באופיו מסיפורים דומים בבשורות הסינופטיות, בהן פעמים רבות לאחר עשיית הנס מבקש ישו שלא יספרו על כך. כאן, הוא מתעכב במטרה מכוונת לגרום למותו של לזרוס (אלעזר) כדי שתחייתו תגרום לאנשים להאמין בישו ובמסר שהביא לאנושות.
בתשובתו של ישו למרתה שאומרת לו "לו היית פה כי אז לא מת אחי", עונה ישו במילים הפותחות עד היום את תפילת האשכבה בהלוויות נוצריות: "אנוכי התקומה והחיים, המאמין בי יחיה גם כי ימות. וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם" (יוחנן 11, פסוקים 25-26).
לזרוס חי חיים ארוכים, ואחרי מותו של ישו והקמת הכנסייה על ידי פאולוס הפך לבישוף חשוב בכנסייה הצעירה. יש המאמינים כי לזרוס נקבר בביזנטיון, ועצמותיו הועברו לאירופה כחלק מהביזה של מסעות הצלב.
עם זאת, מאחר שלפי האמונה הנוצרית מעשיו של האלוהים אינם הפיכים, ואת מי שאלוהים השיב לתחייה "לא הזמן ולא האדם יוכלו שוב להמית", יש נוצרים המאמינים שלזרוס מהלך עדיין בינינו, ומחכה לשובו של ישו בביאה השנייה.
עקב שובו מהמוות, ועקב האגדה על אורך חייו, הפך השם לזרוס לכינוי לאורך ימים והתחמקות ממוות, ומופיע כמשל ביצירות ספרותיות רבות.
בעיירה אלעזריה, היא בית עניה, שוכן על-פי המסורת הנוצרית, קברו של אלעזר ועל שמו היא קרויה. כיום מוחזק הקבר בידי המוסלמים ולצדו עומד מסגד, שנבנה במאה ה-16 על יסודות של כנסייה צלבנית.
בכנסייה המזרחית חוגגים את יום לזרוס בשבת, 8 ימים לפני הפסחא (כלומר יום אחד לפני יום ראשון של הדקלים), מקובל לאפות לכבוד שבת זו חלה מתובלת הנקראת לזארייקה (lazarakia).
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 159, מסת"ב 978-965-566-137-8
קישורים חיצוניים
עריכה
- biography/Lazarus לזרוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)