ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות
ליגת נשים בין-לאומית לשלום ולחירות (WILPF – Women's International League for Peace and Freedom) הוא ארגון אזרחי הפועל למען שלום ופירוק מדינות מנשק. הליגה פועלת במטרה "להפגיש נשים מהשקפות פוליטיות, רקעים פילוסופיים ודתיים שונים שנחושות ללמוד ולהפיץ את הגורמים למלחמה ולפעול למען שלום קבוע" ולאחד נשים ברחבי העולם המתנגדות לדיכוי וניצול. ל-WILPF יש סניפים ב-37 מדינות. מאז 1948 ליגת נשים בין-לאומית לשלום ולחירות היא ארגון בעל מעמד מייעץ באו"ם. הליגה היא אחד מהארגונים הראשונים בעולם שקיבל מעמד זה וארגון הנשים הראשון[1]. ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות הוא ארגון הנשים לשלום הוותיק בעולם[2].
 | |
 | |
| התאגדות | ארגון ללא מטרת רווח |
|---|---|
| תחום |
המגזר השלישי  |
| מדינה |
שווייץ |
| מטה הארגון |
ז'נבה |
| מייסדים | ג'יין אדמס, אמילי גרין באלץ', מריאן קריפס, מרגרט א'דונגן |
| יושב ראש |
Sylvie Jacqueline Ndongmo |
| תקופת הפעילות | 1915–הווה (כ־109 שנים) |
| https://www.wilpf.org/ | |
  | |
היסטוריה
עריכהליגת נשים בין-לאומית לשלום ולחירות נוסדה בקונגרס הנשים הבין-לאומי שהתכנס כמחאה על מלחמת העולם הראשונה, בהאג, הולנד, בשנת 1915. שמו הנוכחי ניתן לו ב-1919[3][4]. הנשיאה הראשונה של WILPF הייתה ג'יין אדמס, שייסדה את מפלגת הנשים לשלום (Woman's Peace Party) בארצות הברית, בינואר 1915. קבוצה זו הפכה לימים לסניף האמריקאי של הליגה[5].
ליגת נשים בין-לאומית לשלום ולחירות מתנגדת למלחמות וסכסוכים בין-לאומיים אלימים. אל מול העובדה הנחרצת כי מלחמה מפרה תמיד את חירות הפרט והחופש שלו, הליגה פועלת, בכלים רשמיים שונים, כדי להביא לסיום מלחמות. בין הפעולות המרכזיות שהארגון נקט, היו מכתב פתוח למזכ"ל האו"ם לסיום מלחמת קוריאה, קביעת היום הבין-לאומי לחיסול כלל הנשק הגרעיני, עצומות וגילויי דעת בנושאים שונים כגון: כלי נשק, אלימות על בסיס מגדרי וזכויות אדם לנשים.
מפלגת הנשים לשלום (ארצות הברית)
עריכהבגלגול הראשון הייתה ליגת נשים בין-לאומית לשלום ולחירות מפלגת נשים לשלום שהוקמה בינואר 1915 בוושינגטון ביוזמה משותפת של ג'יין אדמס וצ'פמן קאט[6]. לצידן לקחו חלק בהקמת המפלגה, מרי מקדאוול, פלורנס קלי (Florence Kelley), אליס המילטון (Alice Hamilton), אנה הווארד שו (Anna Howard Shaw), אמילי גרין באלץ', ג'נט רנקין, ליליאן וואלד (Lillian Wald), אדית' אבוט (Edith Abbott), גרייס אבוט (Grace Abbott), קריסטל איסטמן, סופוניסבה ברקינרידגה (Sophonisba Breckinridge) ואחרות[7]. כ-3,000 נשים השתתפו באירוע הקמת המפלגה וקראו להרחבת זכות ההצבעה לנשים ולכינוס ועידה של המדינות הנייטרליות לגישור בין הממשלות היריבות עד לסיום המלחמה[8]. נציגות מפלגת הנשים לשלום השתתפו גם בקונגרס הנשים הבין-לאומי לשלום וחירות, שנערך בהאג.
קונגרס הנשים הבין-לאומי, האג, 1915
עריכה
הקונגרס אורגן על ידי הפמיניסטית, אניטה אאוגספורג (Anita Augspurg), המשפטנית הגרמניה הראשונה ולידה גוסטבה היימן (Lida Gustava Heymann) פמיניסטית ופציפיסטית גרמניה ובהזמנתה של הרופאה ופעילה ההולנדית למען זכויות נשים, אלטה יאקובס, כדי למחות על המלחמה המשתוללת באירופה, ולהציע דרכים כדי למנוע מלחמות בעתיד[9]. הקונגרס נפתח ב-28 באפריל והשתתפו בו משלחות מ-12 מדינות[10]. רוזה מאנוס, רוזיקה שווימר ופמיניסטיות מכל רחבי אירופה לקחו חלק בקונגרס[9]
אלטה יאקובס פתחה את הקונגרס:
אָנוּ מתאבלות על גברים צעירים ואמיצים רבים שאיבדו את חייהם בקרב עוד לפני שהפכו לגברים; אנו מתאבלות עם האמהות המסכנות ששכלו את בניהן; עם אלפי אלמנות צעירות וילדים ללא אב, ואין ביכולתנו לגלות יותר סבלנות לסבל במאה עשרים כשממשלות משתמשות בפתרון יחיד, כח הזרוע, לפתרון סכסוכים בין-לאומיים.
במהלך שלושת ימי הקונגרס נדונו אלטרנטיבות לפתרון סכסוכים בצורה לא אלימה ומהקונגרס יצאה קריאה לתהליך גישור רציף עד להגעה להסכמות בין המדינות הלוחמות. בכנס הוקם ועד הנשים הבין-לאומי לשלום קבוע (International Committee of Women for Permanent Peace – ICWPP). ג'יין אדמס נבחרה כנשיאה. מתוך הקונגרס והוועד צמחה ליגת נשים בין-לאומית לשלום ולחירות[10].
בעקבות הקונגרס בהאג, כתבה ג'יין אדמס לנשיא ארצות הברית וודרו וילסון. במכתבה הזהירה מפני הסכנות והמשמעויות ההרסניות בכניסתה של ארצות הברית למלחמה, עבור האומה האמריקאית ועבור מדינות נוספות שיחליטו, בעקבותיה, לסכן גם הן את החיילים שלהן. "לארצות הברית יש את הכוח וההשפעה לסיים את המלחמה ועליך להשתמש בו" כתבה אדמס לנשיא[11][12].
כינוס שני – גינוי אימפריאליזם 1919
עריכההכינוס השני של קונגרס הנשים הבין-לאומי נערך בהאג במקביל לוועידת השלום בפריז. המארגנות רצו שהקונגרס יערך בוורסאי, בתקווה להשפיע על הסכם השלום, אך מגבלות התנועה שהוטלו על נשים ממעצמות המרכז, הביאו אותן לקיים את הכנס בציריך. הקונגרס התקיים בין ה-12 ל-17 במאי 1919 והשתתפו בו 200 נשים מ-17 מדינות, אך רוב הנציגות הגיעו מארצות הברית בריטניה וגרמניה[13].
המשתתפות בקונגרס בציריך ראו בהקמת חבר הלאומים, אשר מספק פלטפורמה בין-לאומית לייצוג רצון העמים ולקידום שיתופי פעולה בין-לאומיים, צעד חיובי. עם זאת, הנציגות גינו את ההסכמות שהתקבלו בוועידת השלום בפריז, משום לא נעשה ניסיון לפרק את המדינות המנצחות מנשקן. המשא ומתן בוועידת ורסאי התרכז בעלויות הפיצויים וחלוקה טריטוריאליות. משתתפות הקונגרס גינו את חוזה ורסאי בטענה כי הו אינו הסכם שלום אלא המשך המלחמה. הן הביעו ביקורת על כך שמעצמות ההסכמה "הענישו" את גרמניה וניבאו כי "העוני, המחלות והייאוש יובילו להתפשטות שנאה ואנרכיה"[13].
בקונגרס הוחלט באופן רשמי על שם הארגון: ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות[14]. כמו כן, התקבלה אמנה בת 12 נקודות שקראה לזכות ההצבעה לנשים, לאפשר לנשים להשתלב בעמדות מפתח בחבר הלאומים, לשכר שווה ושוויון הזדמנויות בתעסוקה וחינוך; תמיכה כלכלית באמהות ושוויון גזעי[2][13]. הנציגות שהגיעו לכינוס הקימו סניפים מקומיים בערים שונים או צרפו ארגונים מקומיים שתמכו במטרות דומות. למשל הלן קרופורד מגלאזגו שהקימה את מסע הנשים לשלום[15].
בין המלחמות
עריכהבתקופה שבין מלחמות העולם נעשו מאמצים רבים של תנועות וארגונים חוץ ממשלתיים לחפש דרכים למניעת המלחמה הבאה. הזעזוע ממספר ההרוגים, הפצועים בגוף ובנפש וההרס יצרו תחושה של דחיפות למציאת דרכים אלטרנטיביות לפתרון סכסוכים. ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות הצטרפה למאמצים ביחד עם ארגונים נוספים. גם מדינות, באמצעות חבר הלאומים ובית הדין הבין-לאומי לצדק, ביקשו דרכים חלופיות למלחמה[2]. ב-1932, לקראת כינוס ועידת חבר הלאומים בז'נבה בנושא פירוק הנשק, אספה הליגה שישה מיליון חתימות מנשים וגברים ברחבי העולם בקריאה לפירוק הנשק ולמנוע את המלחמה הבאה. הליגה גם דרשה ייצוג של נשים בדיונים, אולם דרישה זו לא נענתה[16][2].
הליגה פעלה הן ברמה המקומית, באמצעות הסניפים והן ברמה הבין-לאומית, בנושאים הנוגעים לזכויות נשים עובדות, זכות ההצבעה לנשים והדרישה לייצוג נשים בנציגויות המדינות לחבר העמים ובוועדות העצרת[2].
מלחמת העולם השנייה
עריכהבתקופת המלחמה השתדלו נציגות הליגה לסייע לחברותיהן להימלט מהנאצים. חברות סניף הליגה ביפן נעצרו ונכלאו. רוב הסניפים לא היו פעילים בזמן המלחמה בין אם מפני שנסגרו על ידי השלטונות ובין אם מפני שהחברות הפסיקו את פעילותן. רק פעילות הסניף האמריקאי היו בטוחות מספיק כדי להשמיע את התנגדותן בנוגע לאפליה הגזעית בצבא ארצות הברית, כליאת אזרחים אמריקאים ממוצא יפני ודחייה של פליטים יהודים שביקשו מקלט בארצות הברית[2].
לאחר מלחמת העולם השנייה
עריכהאחרי המלחמה החלה ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות לשקם להשתקם ולחזור לפעילות מקומית ובין-לאומית. ב-1948, הארגון קיבל מעמד מייעץ באומות המאוחדות[1]. הליגה ממשיכה להיות פעילה למען שלום, פירוק נשק והתמקדה עד סוף המאה ה-20 בפירוק הנשק הגרעיני. בחזונה מבקשת הליגה לקדם עולם משוחרר מאלימות, עוני, זיהום סביבתי ושליטה. ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות מאמינה בשוויון לכל בני האדם בעולם ללא גזענות, סקסיזם והומופוביה; פועלת למען שלום דרך פירוק נשק בעולם; ושינוי סדר העדיפויות של הממשלות תוך מתן דגש לצרכים אנושיים.
שתי מנהיגות של ליגת נשים בין-לאומית לשלום זכו בפרס נובל לשלום: גיין אדמס ב-1931 ואמילי גרין באלץ' ב-1946.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות (באנגלית)- ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות, ברשת החברתית פייסבוק
ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות, ברשת החברתית אינסטגרם
ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות, ברשת החברתית LinkedIn
ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות, סרטונים בערוץ היוטיוב
ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות, באתר פליקר
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 The Perks of Having Consultative Status with the UN | WILPF, wilpf.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 Women and Social Movements, International: The Longest Living Women's Peace Organization in World History: The Women's International League for Peace and Freedom, 1915 to the Present, wasi.alexanderstreet.com (ארכיון)
- ^ Bussey, Gertrude; Tims, Margaret (1980). Pioneers for Peace. Women’s International League for Peace and Freedom 1915–1965. Oxford: Alden Press.
- ^ Women, peace and transnational activism, a century on History and Policy (2015)
- ^ Faith, Thomas I. (2014). "Women's International League for Peace and Freedom". Women's Rights in the United States: a comprehensive encyclopedia of issues, events, and people. Santa Barbara, California: ABC-CLIO. pp. 272–3. ISBN 978-1-61069-214-4.
- ^ C. Roland Marchand, The American Peace Movement and Social Reform, 1898-1918., Princeton University Press, 1972
- ^ "Women's International League for Peace and Freedom". Spartacus Educational.
- ^ Lucia Ames Mead, The Woman's Peace Party, The Advocate of Peace (1894–1920) 77, 1915-01-01, עמ' 35–36
- ^ 1 2 "International Congress of Women opens at The Hague". History.Doc.
- ^ 1 2 International Congress of Women of 1915 | Peace Palace Library, www.peacepalacelibrary.nl
- ^ "Jane Addams writes to Woodrow Wilson about dangers of preparing for war – Oct 29, 1915 – HISTORY.com". HISTORY.com.
- ^ Chronological List of Address, Speeches and Letters 1910–1919, American vocies
- ^ 1 2 3 "All Aboard The Peace Train – Arming All Sides". Arming All Sides (באנגלית).
- ^ Records of Women's International League for Peace and Freedom, DG 043, Historical Introduction, Swarthmore College Peace Collection, www.swarthmore.edu
- ^ Elizabeth Crawford, The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866–1928, Routledge, 1999, עמ' 152
- ^ "Women Take On The World Disarmament Conference – Arming All Sides". Arming All Sides (באנגלית).