ליובה וסרמן
ליובה וסרמן (יידיש: ליובע װאַסערמאַן; 5 בדצמבר 1907[1] או ב-1905[2] סלווטיצ'ה – 5 במרץ 1975 קישינב) הייתה משוררת יידית.
 | |
| לידה |
5 בדצמבר 1907 סלווטיצ'ה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 1975 (בגיל 67) קישינב, ברה"מ |
| מדינה |
ברית המועצות |
  | |
ביוגרפיה
עריכהוסרמן נולדה בראשית המאה ה-20 באימפריה הרוסית. בנעורתה היא עבדה בתור משרתת בבתי אמידים. היא הייתה אוטודידקטית ולמדה בעצמה לקרוא ולכתוב, בגיל 15 החלה לפרסם שירה.
ב-1925 היא עלתה לארץ, הייתה חברת קיבוץ, עבדה בתל אביב וירושלים. היא הייתה חברה במפלגת מק"י. ב-1931 יצא לאור בתל אביב קובץ שיריה הראשון פֿאַרנאַכטן (עֲרָבִים), אחרי השתתפות בהפגנות נגד שלטונות המנדט הבריטי היא גורשה מהארץ ובשנות השלושים היא הגיעה לברית המועצות, למוסקבה ושם למדה באוניברסיטה. במוסקבה היא הכירה את בעלה, מהגר מארגנטינה משה בנגלסדורף. בנגלסדורף שהושפע מתעמולה סובייטית הגיע לבירוביג'ן, למוסקבה הגיע כדי ללמוד בבית ספר למשחק.
ב-1934 וסרמן חוזרת יחד עם בעלה לבירוביג'ן. כאן פרסמה את עבודותיה במספר עיתונים וכתבי עת יידשאיים, ביניהם ביראבידזשאנער שטערן.
ב-1949 כל המוסדות היהודיים, כולל בתי-ספר, תיאטראות ותחנת רדיו בבירוביג'ן נסגרו. כמעט כל סופרי יידיש נעצרו, כולל וסרמן עצמה וב-31 במאי 1950 כולם נשפטו לעשר שנים. היא שוחררה ב-1956 לאחר מותו של סטלין. לאחר שחרורה היא חזרה לבירוביג'ן, שם היא פרסמה בביראבידזשאנער שטערן. לאחר מות בעלה היא עברה להתגורר בקישינב עם בנה. היא נפטרה ב-5 במרץ 1975.
חיבוריה
עריכה- פֿאַרנאַכטן, תל אביב, 1931.
- בײַם ים און בײַם טײַך, תל אביב, 2016.