משה לייב ליליינבלום
משה יהודה לייב לִילְיֶינְבְּלוּם (בראשי תיבות: מל"ל; בכתיב יידי: ליליענבלום; ברוסית: Мойше Лейб (Моисей Лев) Гиршевич Лилиенблюм; כ"ט בתשרי תר"ד, 22 באוקטובר 1843, קיידאן, פלך קובנה, האימפריה הרוסית – ג' באדר א' תר"ע, 12 בפברואר 1910, אודסה, פלך חרסון, האימפריה הרוסית) היה משכיל וסופר שכתב בעברית, ברוסית וביידיש, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה.
 | |
| לידה |
22 באוקטובר 1843 קדאייני, פלך קובנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1910 (בגיל 66) אודסה, האימפריה הרוסית |
| השקפה דתית |
יהדות |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהליליינבלום נולד ב-1843 בעיירה קיידאן שליד קובנה (אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית, כיום בליטא). בגיל שלוש עשרה ארגן חבורת נערים ללימודי 'עין יעקב', בגיל חמש עשרה השיאו אותו הוריו לנערה בת 13, אחרי חתונתו עבר להתגורר ליד הורי אשתו בווילקומיר. בווילקומיר נחשף בהדרגה לספרות ההשכלה הביקורתית, בעיקר זו של נחמן קרוכמל[1], ובד בבד החלו קנאי ורבני ווילקומיר לרדוף אותו עד חורמה[2]. תקופה מסוימת התגורר בקובנה, שם קיבל גיבוי ממשכילי העיר, אך בשל קשיי פרנסה שב לווילקומיר, פתח שם ישיבה לצעירים ולימד בה.
ליליינבלום הושפע גם מהסופר המשכיל אברהם מאפו. האידיאל שהנחה אותו היה תיקון מצבו הרוחני של עם ישראל, וכך הצטרף לתנועת ההשכלה. בתקופה זו היה שמרן יותר ממשכילים אחרים, האמין בתלמוד בכל ליבו, אך ראה צורך להקל בחומרות שהונהגו במשך הדורות ונאבק על דעותיו אלה מול הרבנים. חיבוריו מתקופה זו 'ארחות התלמוד' ו'נוספות לארחות התלמוד' שהתפרסמו בהמשכים מעל דפי כתב העת המליץ, עוררו עליו את חמת רבני ליטא, בראשם הרב מרדכי גימפל יפה והרב יוסף זכריה שטרן, שנכנסו עמו לפולמוס חריף מעל דפי הלבנון ו'המליץ'[3].
בשנת 1869 הגיע לאודסה, מתוך מגמה ללמוד רוסית ולהכין את עצמו ללימודי גימנסיה מאוחרים. אולם בעיר זו נחל אכזבה מרה לנוכח אופייה החילוני הבוטה בכל מה שהיה קדוש ויקר בעיניו, הלא היא המסורת היהודית. הוא פחד ממה שהגדיר "רוח השרלטנות והכפירה שנושאת עמה רוח הלאום". באודסה הרצה על השקפותיו נגד ההפקרות בכללה. בתקופה זו נואש מלתקן את הדת ואת התלמוד, ופנה להטיף לשינוי כלכלי וחברתי כפתרון לעם ישראל. על מנת ליישם את שיטתו פיתח את רעיונו לייסד מושבות ליהודי רוסיה[4].
פרעות סופות בנגב שינו את מגמתו של ליליינבלום לייסד מושבות ברוסיה, משום שהבין שבני עמו נרדפים, באשר הם משום ש“זרים אנחנו. זה סוד צרותינו בימי גלותנו” ולכן הפתרון הנחוץ הוא שאין לחפש בית במקום אחר, אלא רק לצאת מהגלות ולשוב לארץ ישראל.[5] הוא פנה לעסוק ביישוב בארץ ישראל. החל מ-1881 הצטרף לתנועת "חובבי ציון", והפיץ את הרעיון הלאומי. צירף את יהודה לייב פינסקר לתנועה. עם היווסדה של חברת תמיכת יהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל שימש כמזכיר החברה עד יום מותו. אחרי הקונגרס הציוני הראשון (בזל, 1897) נעשה ליליינבלום לציוני מעשי, והתנגד לשיטת הציונות הרוחנית של אחד העם.
במרבית שנותיו התפרנס ליליינבלום מכתיבה והוראה והתמודד עם קשיי פרנסה, עד שב-1885 מונה למזכיר החברה קדישא באודסה וכיהן בתפקיד במשך כ-25 שנה.
בשנת 1909 חלה וכעבור כשנה נפטר. במסע ההלוויה השתתפו עשרות אלפי איש ובעשרות ערים, ברחבי העולם ובכלל זה בארץ ישראל נערכו לו הספדים. בכל העיתונים היהודיים, בכל השפות, התפרסמו מאמרים על אודותיו.[5]
בנו הוא זמר האופרה שלמה ליליינבלום, שעלה לארץ בשנת 1925 והתיישב בראשון לציון, שם נישא למיכל לבית חביב (לובמן), בתו של מרדכי חביב.
יצירתו וכתביו
עריכה
שירו הראשון של ליליינבלום התפרסם ב-1866 והוא חתם בשם “משה ליב העררליכטזאהן, מורה לבני-ישיבה בווילקאָמיר” (השם “העררליכטזאהן” הוא תרגום ליידיש של המלים: בן צבי, שהיה שמו של אביו.)[6]
ליליינבלום כתב חיבורים שונים, חלקם ביוגרפיות, וכן מאמרים בעברית, ביידיש וברוסית, שנועדו לפרסם את רעיונותיו בנושא הציונות. ספריו סודרו על ידו ויצאו לאור אחרי מותו על ידי חבריו מאודסה. מכתביו:
- קהל רפאים: שיר, אודסה: דפוס מ"א בעלינסאן, תר"ל-1870.
- בקרת לכל שירי יהודה לייב גארדאן, [חמו"ל, תרמ"ה].
- חטאת נעורים (תחת שם העט "צלפחד בר חשים התוהה"), וינה: דפוס בראג וסמאלענסקין, תרל"ו-תרנ"ט (1876–1879).
- על תחיית ישראל על אדמת ארץ אבותיו, אודסה: 1884 – החשוב שבחיבוריו הציוניים של ליליינבלום, שנכתב על שני חלקיו בעקבות הסופות בנגב.
- לשאלת קיום הלאומיות הישראלית, [אודסה: אחיאסף, תרס"ז-תרס"ח].
- זרובבל, אָדער, שיבת ציון: אַ דראַמע אין פינף אַקטען, אודסה: דפוס אדעססקי וויעסטניק, 1888 – דרמה היסטורית ביידיש.
- דרך לעבור גולים [גאולים]: ורשה: אחיאסף, תרנ"ט-1899.
- דרך תשובה: ורשה, 1899.
- חמשה מומנטים בחיי משה: ורשה, 1901.
הנצחה
עריכהעל שמו נקראו כפר מל"ל, רחובות מל"ל בירושלים, חיפה ורמת גן, וכן רחוב ליליינבלום המרכזי בתל אביב, וכן רחובות בנתניה, ראשון לציון ובערים נוספות.
לקריאה נוספת
עריכה- זלמן אפשטיין, משה ליב ליליינבלום, שיטתו והלך מחשבותיו, תל אביב: דביר תרצ"ה.
- מרדכי רבינזון, הפובליציסטיקה. משה ליב ליילנבלום, בספרו "ספרותנו החדשה", ע' 129-141, וילנה תרפ"ג (1923).
- "משה ליב לילינבלום", בתוך מרדכי בן הלל הכהן, מערב עד ערב, כרך א, עמ' רמה–רסד. (נדפס קודם לכן ב"לוח אחיאסף" תרנ"ד.)
- איגרות משה לייב ליליינבלום ליהודה לייב גורדון (הובאו לדפוס בצירוף הקדמה והערות על ידי שלמה בריימן), ירושלים: מאגנס, תשכ"ח.
קישורים חיצוניים
עריכה
- בן-ציון אייזנשטט, ליליענבלום, משה ליב, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמודים 44–45, באתר היברובוקס
- "לִילְיֶעְנְבְּלוּם, משה ליב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 44–45, באתר היברובוקס
- משה לילנבלום - ערך נרחב מתוך "האבות המייסדים של הציונות - חזון ומעשה", מט"ח
- משה לייב ליליינבלום, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- "משה לייב ליליינבלום", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על משה לייב ליליינבלום, 3 במרץ 2014- זלמן אפשטיין, משה ליב ליליינבלום, באתר פרויקט בן-יהודה
- פישל לחובר, משה ליב לילינבלום, באתר פרויקט בן-יהודה
- מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, משה ליב לילינבלום, באתר פרויקט בן-יהודה
- יהושע חנא רבניצקי, משה-ליב לילינבלום, באתר פרויקט בן-יהודה
- שמואל ליב ציטרון, משה ליב ליליינבלום, באתר פרויקט בן-יהודה
- דוד אסף, "על גג בית הכנסת בקֵיידַאן: בעקבות משה לייב ליליינבלום", עונג שבת, 28 בפברואר 2020
- יהודה פרידלנדר, הלכה בתיקוניה או יהדות בסיכוניה? פולמוס משה ליב ליליינבלום, יחיאל מיכל פינס והרב יוסף זכריה שטרן.
משה יהודה ליב בן צבי לילינבלום (1843-1910), דף שער בספרייה הלאומית- משה לייב ליליינבלום, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- כתביו
- כתבי משה לייב ליליינבלום בפרויקט בן-יהודה
- כל כתבי משה ליב ליליינבלום (כרך א בלבד [מתוך 4] עם ביוגרפיה מאת יוסף קלוזנר) לצפייה ולהורדה, בארכיון האינטרנט
- משה לייב ליליינבלום, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
הערות שוליים
עריכה- ^ מל"ל, חטאת נעורים, חלק א, עמ' 55.
- ^ מל"ל, חטאת נעורים, חלק א, עמ' 65 ואילך.
- ^
אריאל לוינסון, הדרך היחידה למנוע את הכחדת החילוניות, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016
- ^ אילון גלעד, מאודסה לרמלה: כך קיבלה ההִתְבּוֹלְלוּת את משמעותה הגזענית, באתר הארץ, 14 ביוני 2018
- ^ 1 2 שמואל ליב ציטרון, משה ליב ליליינבלום
- ^ שמואל ליב ציטרון, משה ליב ליליינבלום, באתר benyehuda.org - פרויקט בן־יהודה, השיר פורסם בספר "הערות ותקונים לתשובות הגאונים והדיואן (ליק. תרכ"ו, הוצאת חברת “מקיצי-נרדמים”).
