לינגאם
לינגאם (במקור בסנסקריט, "סימן") הוא סמל לפולחן האל שיווה ההינדי. השימוש בסמל זה במסורת ההודית הוא מסורת עתיקה, שאת ראשיתה ניתן למצוא כבר בתרבויות המוקדמות של עמק האינדוס.
משמעות השם "שיווה" היא "מבשר טובות", או "בר מזל". הצירוף "שיווה לינגה" משמעו, אם כך, "סימלו (או סימנו) של האל הגדול של היקום, שהוא כולו מבשר טובות". שיווה משמעו גם אותו אחד שבו נמה הבריאה כולה לאחר התפרקותה. משמעות המושג לינגה זהה – המקום שבו עצמים נבראים יתפרקו במהלך התפוררות היקום הנברא. על פי תפיסת ההינדואיזם, אותו אל הוא הבורא, המקיים והמפרק את היקום, ולפיכך שיווה לינגה הוא סמל לאל עצמו. למונח लिङ्गं liṅgaṃ בסנסקריט, המתועתק כ"לינגה", משמעויות רבות, באופן כללי – סימן, סמל או מאפיין. בסנסקריט נגזרו מהמשמעות הכללית כמה וכמה שימושים שונים; בכלל זה:
- דמותו של האל;
- סימפטום או סימן למחלה;
- כתם או נקודה;
- הוכחה, אמצעי להוכחה;
- השפעתו של תוצר, הנובע מסיבה ראשונית;
ועוד. במונח לינגאם נעשה לעיתים שימוש כמונח נרדף ל"שיווה לינגם", כמזבח או איקונה המייצג את שיווה.
לינגאם כסמלו של שיווה
עריכהפולחן שיווה נעשה בעיקר סביב דמות של לינגאם, שהיא בדרך כלל עמוד גלילי קצר שחלקו העליון מעוגל, בדרך כלל על בסיס עגול. הפולחן סביב דמות כזו הוא עתיק מאוד, ושרידים שלו נמצאו עוד בתרבות האראפה (Harappa), בצפון מזרח פקיסטן של היום, לפני 6,000 שנה. פולחן הלינגאם שולב בהינדואיזם לפני כ-2,000 שנה. הלינגאם הוא הסמל העתיק ביותר של שיווה; הוא עשוי מאבן, בדרך כלל, שפוסלה במיוחד או אף בצורה טבעית, אך ישנם גם לינגאם העשויים ממתכת, אבני חן, קריסטל, עץ, אדמה, ואף מקרח, חול, אורז, אוכל מבושל, חרס, גללי פרה, חמאה, מחרוזות רודרקשה, אפר, עץ אלגום, יבלית, זר פרחים, או דבשה (מולסה). מסתבר, שצורתו המדויקת של הלינגאם אינה הכרחית, והדגש הוא על היותו מייצג כוח שמימי.
כאמור, הלינגאם הוא סמל לשיווה, שנועד להיקש ממנו אל האל שיווה. פרשנים מערביים מפרשים את הלינגאם כסמל פאלי, ומייצג את איבר המין הזכרי. לא מעט חוקרים חולקים על פרשנות זו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- לינגאם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
