לירות בשליח

לירות בשליח, או להרוג את השליח, הוא ביטוי מטאפורי המתאר מעשה של הטלת אשמה על אדם שנשלח להעביר מסר, שמאכזב את מקבלו, או פגיעה בשליח כנקמה בשולח.

עד להמצאתם של אמצעי תקשורת מודרניים, בדרך כלל נמסרו הודעות באופן אישי על ידי שליח אנושי. מקבל הבשורה הרעה עלול היה להגיב לקבלת הבשורה בביצוע מעשה נקם בשליח עצמו במקום בנשוא ההודעה עצמו.

"לירות בשליח" היא תת-מחלקה של הכשל הלוגי "אד הומינם".

היסטוריה

בתקופת המדינות הלוחמות בהיסטוריה של סין היה מקובל נוהג אבירות לא כתוב, על פיו הייתה ציפייה ממפקדי הצבאות הניצים לקבל ולהחזיר שליחים דיפלומטיים של האויב ללא פגע.

ביטוי למעשה שבו אכן נהרג השליח מופיעה בספרו של פלוטרכוס, חיי אישים, בתיאור חייו של לוקולוס:

טיגראנס לא שמח על השליח הראשון שהודיעו על בואו של לוקולוס, וציווה להתיז את ראשו; על כן לא הוסיף איש להגיד לו דבר, ושעה שאש המלחמה כבר הייתה קודחת סביבו, היה יושב ואינו יודע דבר אלא מטה אוזן לדברי המחניפים... מיתרובארזאנֶס היה הראשון בידידיו, שהעז להגיד לו את האמת, וגם הוא לא קיבל שכר טוב על שאמר מה שבליבו בלי מורא...

— פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי רומי, לוקולוס, כ"ה. תרגום: יוסף ליבס, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ד, 1954, עמ' 217.

ביטוי דומה מופיע במחזה אנטיגונה מאת סופוקלס:

'מחובתנו לדוח לו' הוא אמר/ אסור לנו להסתיר את זה/ המלים האלה הכריעו את הכף/ ערכנו הגרלה,/ ואֲנִי – אוי ואבוי לי – / אֲנִי עליתי בגורל/ אֲנִי זכיתי "בתענוג" לדווח לך./ אז הנה אֲנִי, / ואֲנִי רוצה להיות כאן עוד הרבה פחות ממה שאתה רוצה אותי כאן./ כן, אֲנִי יודע – מי אוהב לשמוע חדשות רעות?

— אנטיגונה, שורות 273 - 277

ויליאם שייקספיר מבטא תחושות דומות במחזה הנרי הרביעי, חלק שני:

אבל תפקיד מודיע אסונות/הוא כפוי טובה; ולשונו לעד/אחר כך תהדהד כמו פעמון/קודר, ותיזכר כי צלצלה/על הסתלקות חבר.

— הנרי הרביעי, חלק שני, מערכה ראשונה, תמונה 1, באתר שייקספיר ושות'.

וגם במחזה אנטוניוס וקלאופטרה:

שליח: גורלו של מבשר רע מושפע מאופי בשורתו
אנטוניוס: כן, כשמדובר בכסיל או בפחדן. המשך!/ מה שארע, נחתם. אצלי זה כך - /ספר אמת, וגם אם מוות בסיפור אורב/ אשמע אותו כמחמאה.

— ויליאם שייקספיר, אנטוניוס וקלאופטרה, מערכה ראשונה, תמונה שנייה. תרגום: מאיר ויזלטיר. הוצאת עם עובד, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת, תל אביב תשמ"ט, 1988, עמ' 36.

פרויד ומנגנוני הגנה

זיגמונד פרויד ראה בהתנהגות של "ירייה בשליח" סוג שולי של מנגנון הגנה, המסייע לדחות את מה שגורם לצער או שניתן לשאתו. פרויד מזכיר את הקינה המורית, "אוי לאלהאמה שלי!" (¡Ay de mi Alhama!), המספרת על מוחמד ה-12, שליט גרנדה, שקיבל את החדשות על נפילתה של אלהאמה. הוא חש שחדשות אלו מבשרות על קץ שלטונו, אך הוא סירב לקבל אותן כאמיתיות; הוא השליך את המכתבים לאש והרג את השליח. לפי פרויד, גורם מכריע בהתנהגותו של המלך הוא רצונו להיאבק בתחושת חוסר האונים; באמצעות שריפת המכתבים והריגת השליח ניסה להמשיך ולהראות את כוחו האבסולוטי.

ביטויים מודרניים

ביטוי מודרני ל"ירי בשליח" נמצא לעיתים בהאשמת התקשורת, המפרסמת חדשות רעות על אדם, ארגון וכדומה.

ראו גם

• שעיר לעזאזל