למידת הימנעות
הימנעות היא מושג פסיכולוגי המתאר התנהגות שמתרחשת על מנת למנוע גירוי בלתי נעים.
למידת הימנעות היא סוג של התניה אופרנטית. בהתניה אופרנטית האדם לומד שהתנהגות מסוימת מביאה לתוצאה מסוימת וההתנהגות הזו תוגבר כאשר התוצאה מתגמלת. במצב של למידת הימנעות התוצאה המתגמלת היא הימנעות מתוצאה שלילית.[1]
מאורעות שליליים, המעוררים אי נוחות (אברסיביים), משמשים לעיתים קרובות להתניה. ישנם סוגים של התניה אברסיבית שבחלקם האירוע השלילי מביא להחלשת תגובה קיימת ובחלקם מביא ללמידת תגובה חדשה. במקרה של למידת בריחה, האדם לומד תגובה שמפסיקה את האירוע השלילי ולרוב היא תקדים למידת הימנעות. בלמידת הימנעות יש סימן מקדים לגירוי השלילי וכאשר האדם מבצע קישור (התניה קלאסית) בין אירועים מקדימים לאירוע השלילי האדם לומד תגובת פחד לסימן המקדים ולומד להגיב בצורה שתמנע את האירוע השלילי.[2]
ניתן להדגים למידת הימנעות בתהליך הביהביוריסטי של התניה אופרנטית, על פי הניסוי הנודע של תיבת סקינר: חולדה מושמת בתיבה. הבודק מפעיל נורה, וזמן קצר לאחר מכן מפעיל זרם חשמלי בצידה האחד של התיבה. החולדה קופצת לצידה השני של התיבה (למידת בריחה). לאחר מספר ניסיונות, בכל פעם שהבודק מפעיל רק את הנורה, לומדת החולדה לקפוץ לצידה השני של התיבה, כדי להימנע מהזרם החשמלי עוד בטרם הופיע (למידת הימנעות).
הימנעות כרונית
עריכהלמידת הימנעות יכולה להיות מותאמת, כאשר היא מונעת סכנה אמיתית וממשית, אך יכולה להיות לא מותאמת כאשר היא מבוססת על חששות לא מציאותיים או מוגזמים. הימנעות כרונית מגירויים בלתי נעימים יכולה להוביל להתנהגויות לא מסתגלות ולהפרעות נפשיות כמו הפרעות חרדה, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) והפרעה טורדנית כפייתית (OCD). במקרים אלו, הימנעות הופכת להיות בעיה בפני עצמה, שכן היא מחזקת את הפחד ומגבילה את יכולת ההתמודדות עם מצבים שונים.[3]
הקשר נוירולוגי
עריכההאמיגדלה, קבוצת גרעינים הנמצאת עמוק בתוך האונות הטמפורליות,[2] אחראית על עיבוד רגשות ופחדים ונראה שלמידת הימנעות קשורה לפעילות מוגברת באמיגדלה. מחקרים מראים את הפעילות של האמיגדלה המגיבה לגירויים מאיימים ולרמזי הימנעות אפילו אם ההימנעות אינה רציונלית.[4] במקרים של פגיעה באמיגדלה נראה הפחתה בהתנהגות פחד וקשיים בהתניית פחד. ממצאים אלו מראים שבקרב יונקים האמיגדלה היא מבנה המוח העיקרי המעורב בלמידת פחד.[2]
ההיפוקמפוס מעורב בהפרעות חרדה ובהפרעת דחק פוסט טראומטית. הימנעות היא סימפטום מרכזי של הפרעות חרדה ולכן כאשר בחנו את הקשר בין נזק בהיפוקמפוס על למידת הימנעות נראה שתפקוד לקוי של ההיפוקמפוס, פגיעה בפלסטיות של הסינפסות בהיפוקמפוס או נפח מופחת מביאים ללמידת הימנעות מתמשכת.[5]
הכחדת למידת הימנעות
עריכההכחדת למידת הימנעות היא תהליך שבו מופחתת ההתנהגות של הימנעות מגירוי בלתי נעים עד שהיא נעלמת לחלוטין. תהליך זה מתבצע בדרך כלל באמצעות חשיפה הדרגתית לגירוי, תוך שליטה והפחתה של התגובות הרגשיות והפיזיות שהגירוי מעורר. החשיפה לגירוי מתבצעת בצורה מבוקרת ובטוחה, כך שהמטופל לומד שהגירוי אינו מסוכן כפי שחשב. בנוסף, שימוש בטכניקות טיפול קוגניטיבי- התנהגותי (CBT) מאפשר למטופלים לפתח אסטרטגיות חדשות להתמודד עם הגירוי מבלי להימנע ממנו.[6]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Hackjin Kim, Shinsuke Shimojo, John P. O'Doherty, Is Avoiding an Aversive Outcome Rewarding? Neural Substrates of Avoidance Learning in the Human Brain, PLOS Biology 4, 4 ביולי 2006, עמ' e233 doi: 10.1371/journal.pbio.0040233
- ^ 1 2 3 David LaBerge, Hilgard's Introduction to Psychology, Psychological Science 5, 1994-07, עמ' 184–185 doi: 10.1111/j.1467-9280.1994.tb00496.x
- ^ Angelos-Miltiadis Krypotos, Marieke Effting, Merel Kindt, Tom Beckers, Avoidance learning: a review of theoretical models and recent developments, Frontiers in Behavioral Neuroscience 9, 2015-07-21 doi: 10.3389/fnbeh.2015.00189
- ^ Michael W. Schlund, Michael F. Cataldo, Amygdala involvement in human avoidance, escape and approach behavior, NeuroImage 53, 2010-11-01, עמ' 769–776 doi: 10.1016/j.neuroimage.2010.06.058
- ^ Tara P. Cominski, Xilu Jiao, Jennifer E. Catuzzi, Amanda L. Stewart, Kevin C. H. Pang, The Role of the Hippocampus in Avoidance Learning and Anxiety Vulnerability, Frontiers in Behavioral Neuroscience 8, 2014-08-08 doi: 10.3389/fnbeh.2014.00273
- ^ David H. Barlow, Michelle G. Craske, Mastery of Your Anxiety and Panic, Oxford University Press, 2006-12-14, ISBN 978-0-19-972736-0. (באנגלית)