לפרום את הקשת בענן
לפרום את הקשת בענן: המדע, האשליה ותשוקת הפליאה הוא ספר מדע פופולרי משנת 1998 מאת הביולוג האבולוציוני ריצ'רד דוקינס, העוסק ביחסים בין מדע לאמנויות מנקודת מבטו של מדען. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת מעריב - הד ארצי, בשנת 2001 בתרגומו של עמנואל לוטם.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ריצ'רד דוקינס  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה | מדע פופולרי |
| נושא |
ביולוגיה אבולוציונית |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוטון מיפלין הארקורט |
| תאריך הוצאה |
1998 |
| מספר עמודים | 287 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | ספרית מעריב - הד ארצי |
| תאריך | 2001 |
| תרגום | עמנואל לוטם |
  | |
דוקינס מתייחס לתפיסה השגויה לפיה מדע ואמנות סותרים זה את זה. הוא הונע לכך על ידי תגובות לספריו "הגן האנוכיי" ו"השען העיוור" שבהן קוראים התרעמו על תפיסת העולם הנטורליסטית שלו, וראו בה מניעת משמעות מהחיים. דוקינס הרגיש צורך להסביר שכמדען, הוא ראה את העולם כמקום מלא פלאים ומקור להנאה. התענוג הזה לא היה למרות, אלא משום שהוא אינו מניח כגורם פעיל את הפעולות הבלתי מוסברות של אל או כח על טבעי אלא את חוקי הטבע המוכרים למדע.
תוכן
עריכההקדמה
עריכהדוקינס טוען שאינו מודאג אם המדע יכול להוכיח או לא שגורלו האולטימטיבי של הקוסמוס חסר תכלית: אנו חיים את חיינו ללא קשר ברמה "אנושית", על פי שאיפות ותפיסות שבאות באופן טבעי יותר. לכן, אין לחשוש מהמדע כמעין "שמיכה רטובה" קוסמולוגית. למעשה, אלה שמחפשים יופי או שירה בקוסמולוגיה שלהם אינם צריכים לפנות אל העל-נורמלי או אפילו בהכרח להגביל את עצמם אל המסתורי: המדע עצמו, העסק של פתירת תעלומות, הוא יפה ופיוטי.
חומר ההרדמה של היכרות
עריכהדוקינס פותח בשורות: "אנחנו הולכים למות, וזה הופך אותנו לברי מזל. רוב האנשים לעולם לא ימותו כי הם לעולם לא יוולדו. האנשים הפוטנציאליים שהיו יכולים להיות כאן במקומי, אבל שלמעשה לעולם לא יראו את אור היום, היום עולים במספרם על גרגרי החול של מדבריות ערב. אין ספק שרוחות הרפאים שטרם נולדו כוללות משוררים גדולים יותר מקיאטס, מדענים גדולים יותר מניוטון. אנו יודעים זאת מכיוון שקבוצת האנשים האפשריים המתאפשרת על ידי ה-DNA שלנו עולה במספר באופן כה מאסיבי ביחס לקבוצת האנשים האמיתיים. בשיני הסיכויים המטריפים האלה, אתה ואני, בבינוניות שלנו, נמצאים כאן. אנו המעטים מיוחסים, שזכינו בלוטו של לידה כנגד כל הסיכויים, איך אנחנו מעיזים להתבכיין על חזרתנו הבלתי נמנעת לאותו מצב קודם שהרוב המכריע מעולם לא יצא ממנו?"
הפרק הראשון מתאר מספר דרכים שבהן היקום נראה יפה ופיוטי כאשר מסתכלים עליו בצורה מדעית. עם זאת, הוא מציג תחילה סיבה נוספת לאמץ את המדע. הזמן והמרחב הם עצומים, ולכן ההסתברות שהקורא הגיע לחיות כאן ועכשיו, בניגוד לזמן או מקום אחר, הינה קלושה. חשוב יותר, ההסתברות שהקורא יתקיים בכלל הייתה קלושה עוד יותר: המבנה הנכון של האטומים היה צריך להתיישר ביקום. בהתחשב עד כמה הנסיבות הללו מיוחדות, הדבר ה"אצילי" לעשות הוא להשתמש בכמה עשורים של חיי אדם כדי להבין את היקום הזה. במקום פשוט להרגיש מחובר לטבע, צריך להתעלות מעל "חומר ההרדמה של ההיכרות" הזה ולהתבונן ביקום באופן מדעי.
סלון של דוכסים
עריכהפרק זה מתאר סיבה שלישית לאמץ את המדע (השתיים הראשונות הן יופי וחובה): שיפור הביצועים של האדם באמנויות. המדע מוצג לעיתים קרובות בפומבי בפורמט מתורגם, "מטמטם" כדי להתאים לשפה ולרעיונות הקיימים של לא מדענים. זה נותן שירות רע לציבור, שמסוגל להעריך את יופיו של היקום עד כמה שמדען יכול. התקשורת המוצלחת של מדע לא מופרך משפרת, לא מבלבלת, את האמנויות; אחרי הכל, משוררים (שם נרדף של דוקינס לאמנים) ומדענים מונעים מרוח דומה של פליאה. לכן עלינו להיאבק בסטריאוטיפ לפיו המדע הוא קשה, לא מגניב ואינו שימושי עבור האדם הפשוט.
ברקודים בכוכבים
עריכהדוקינס טוען כי לימוד תופעה, כמו פרח לדוגמה, אינו יכול לגרוע מיופיו. ראשית, כמה מדענים, כמו ריצ'רד פיינמן, מסוגלים להעריך את האסתטיקה של הפרח בזמן שהם עוסקים במחקר שלהם. שנית, התעלומות שהמדע מגלה מובילות לתעלומות חדשות ומרגשות יותר; לדוגמה, הממצאים של הבוטניקה עשויים להוביל אותנו לתהות לגבי פעולתה של תודעת הזבוב. ההשפעה הזו של ריבוי תעלומות צריכה לספק גם את מי שחושב שהבנה מדעית מנוגדת לאסתטיקה, למשל. אנשים שמסכימים עם איינשטיין ש"הדבר הכי יפה שאנחנו יכולים לחוות הוא המסתורי". לראיה, שאר הפרק דן במדע ובתעלומות החדשות והיפות שבאו בעקבות "התנתקות" הקשת של ניוטון, למשל ההסבר שלו על ההשפעות הפריזמטיות של אוויר לח.
ברקודים באוויר
עריכהפרק זה מציע ראיות נוספות לכך שהמדע הוא כיף ופיוטי, על ידי חקר גלי קול, שירת ציפורים ותופעות בתדר נמוך כמו מטוטלת והכחדות המוניות תקופתיות.
ברקודים בבית המשפט
עריכהסיבה רביעית לאמץ את המדע היא שהוא יכול לסייע במתן צדק בבית משפט, באמצעות טביעת אצבע של DNA או אפילו באמצעות נימוקים סטטיסטיים פשוטים. כולם צריכים ללמוד את אומנות הערכת ההסתברות של המדען, כדי לקבל החלטות טובות יותר.
ההונאה באמצעות אגדות פיות
עריכהפרק זה בוחן את מה שדוקינס מחשיב ככשלים באסטרולוגיה, דת, קסם וטענות לגבי ביקורים של חייזרים. נדונים גם האמינות והקריטריון של דיווד יום.
משחררים את המדהים
עריכהדוקינס מתאר כיצד צירופי מקרים מדהימים הם שכיחים הרבה יותר ממה שאנו עשויים לחשוב, ולפעמים, כאשר מפרשים אותם יתר על המידה, הם מובילים למסקנות שגויות. מבחני מובהקות סטטיסטית יכולים לעזור לקבוע אילו דפוסים הם בעלי משמעות.
סמלים מעוננים ענקיים של רומנטיקה גבוהה
עריכהבניגוד ל"שירה מאגיסטראלית" (שם משתמשים במטאפורות ושפה יפה לתיאור המוכר), "שירת אישונים" (pupillary poetry) משתמשת בדימויים פואטיים כדי לסייע בחשיבה של מדען על האקזוטי (למשל שקול "להיות" אלקטרון באופן זמני). למרות שזה שימושי, כמה מחברים לוקחים את שירת האישונים רחוק מדי, ו"שיכורים ממטאפורה", הם מייצרים "מדע רע"; כלומר מסייעים להניח תיאוריות שגויות. זה מופעל על ידי הנטייה הטבעית של האנושות לחפש ייצוגים.
משתף הפעולה האנוכי
עריכהגנים מתחרים זה בזה, אבל זה מתרחש בהקשר של שיתוף פעולה, כפי שמוצג בדוגמאות של מיטוכונדריה, חיידקים וטרמיטים. שני סוגים של שיתוף פעולה הם התאמה משותפת (התאמה בו-זמנית של חלקים שונים של אורגניזם, כגון צבע פרחים וסימוני פרחים), ואבולוציה משותפת (שני מינים משתנים יחד; למשל מהירות הריצה של טורף וטרף עשויה לעלות יחד במעין של מרוץ חימוש).
ספר המתים הגנטי
עריכההגוף של כל אורגניזם מספק רמזים לגבי בית הגידול שלו. הגנים מאפשרים לשחזר תמונה של מגוון דרכי החיים שחווה המין; במובן זה ה-DNA יפעל כ-"ארכיון דיגיטלי" פלימפססטי אילו רק ניתן היה להבין במלואו את שפת הקידוד שלו. סוף הפרק דן בגנטיקה המוזרה של קוקיות.
שוזר את העולם מחדש
עריכההמוח דומה למחשב חזק, שיוצר מעין מציאות וירטואלית למודל כלכלי של הסביבה. דנים במעגלים עצביים, ונערכת השוואה בין מוחות וגנים: אם כי בטווחי זמן שונים, שניהם מתעדים את העבר של הסביבה כדי לעזור לאורגניזם לבצע את הפעולות האופטימליות בעתיד (החזוי).
הבלון של הנפש
עריכההגידול העצום הבו-זמניים בחומרה ובתוכנה של המאה ה-20 הם יחד דוגמה למה שדוקינס מכנה "קו-אבולוציה מאכילה עצמית". אירוע דומה התרחש על פני טווח זמן ארוך יותר (מיליוני שנים) כאשר המוח והמוח של אבותינו השתפרו במקביל במהירות רבה. חמישה טריגרים אפשריים לשיפור זה היו: שפה, קריאת מפות, בליסטיות, ממים ומטאפורות/אנלוגיות.
מסקנה
עריכהשתי הפסקאות האחרונות של בלון הנפש מסתיימות באמירה שבני אדם הם החיה היחידה עם תחושת מטרה בחיים, ושמטרה זו צריכה להיות בניית מודל מקיף של אופן פעולת היקום.
קישורים חיצוניים
עריכה- לפרום את הקשת בענן, באתר OCLC (באנגלית)
