פקטוליט

פקטוליט הוא מינרל אינוסיליקטי (סיליקט במבנה בצורת שרשרת) של נתרן, סידן והידרוקסיד, השייך לקבוצת הפירוקסנואידים.

פקטוליט

פקטוליט, צולם ב-2008 במוזיאון להיסטוריה של הטבע בברלין
פקטוליט, צולם ב-2008 במוזיאון להיסטוריה של הטבע בברלין
תכונות המינרל
הרכב כימי	(NaCa2Si3O8(OH
מערך קריסטלוגרפי	טריקליני
צורת הגביש	המינרל מופיע בדרך כלל כמקבצים סיביים, עמודיים או מחטיים הקורנים ממרכז משותף באורך עד 15 ס"מ או כמסה דמוית אשכול ענבים או חסרת צורה. גבישים בודדים נדירים מאוד, צורתם פריזמה מוארכת.
צבע	לבן או חסר צבע, ורדרד, צהבהב, אפור ואף כחול חיוור עד כחול עמוק בסוג לרימר.
ברק	זגוגי עד משיי
שקיפות	שקוף, שקוף למחצה עד אטום
פצילות	מושלמת בשני כיוונים שהזווית ביניהם קרובה לישרה
שבירה	לשבבים
קשיות	5-4.5 בסולם מוס
משקל סגולי	2.9-2.7
שרטוט	לבן
מידע נוסף	קיימת במינרל תופעת טריבולומנסציה (פליטת אור כשהמינרל נשבר)
מינרלים נלווים	קלציט, דטוליט, פרהניט, סרפנטין, זאוליטים, סוגיליט, פלואוריט,סודליט ורבים אחרים.
סוגים
לרימר	באיכות של אבן חן בגוון כחול חיוור עד כחול עמוק

תצורה כדורית של גבישי פקטוליט. מקור: מילינגטון בניו ג'רזי שבארצות הברית

תכונות

הרכב

נוסחת המבנה הכימי של הפקטוליט היא (NaCa₂Si₃O₈(OH. המינרל יוצר תמיסה מוצקה עם המינרל סרדניט ((Na(Mn⁺⁺Ca)₂Si₃O₈(OH).

קריסטלוגרפיה

הפקטוליט מתגבש במערכת הטריקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "טריקלינית רגילה" (או גם טריקלינית-פינקואידית) (${\overline {1}}$) וחבורת סימטריות מרחבית "$P{\overline {1}}$". הפרמטרים של תא היחידה הם : Å‏‏a=7.99‏, b=7.04Å‏, c=7.02Å, וגודל הזוויות הן α=90.52°‏, β=95.21°‏ ו-γ=102.53°. ככל מינרל אינוסילקטי בנוי הפקטוליט משרשרת של ארבעונים של סיליקה. יש לפקטוליט פולימורף (או מדויק יותר, פוליטייפ) מונוקליני טבעי נדיר שקיבל תחילה את הכינוי "פאראפקטוליט", במקביל לכינוי שקיבל פולימורף דומה של וולאסטוניט, אבל בעקבות המלצות ה-IMA ב-1962 לגבי הוולאסטוניט, שונה גם שם הפולימורף של הפקטוליט ל"פקטוליט-M2abc".

תכונות פיזיקליות

המינרל מופיע בדרך כלל כמקבצים סיביים, עמודיים או מחטיים הקורנים ממרכז משותף באורך עד 15 ס"מ או כמסה דמוית אשכול ענבים או חסרת צורה. גבישים בודדים נדירים מאוד, צורתם פריזמה מוארכת. קיימת במינרל תופעת גבישים תאומים מהסוג "תאומי מגע". לפקטוליט יש פצילות מושלמת בשני כיוונים שהזווית ביניהם קרובה לישרה, עקב כך נשבר המינרל לשבבים לבנים חדים. שבבים אלו דמוי מחטים הם נוקשים וחדים מאוד וטיפול בלתי זהיר במינרל עלול לגרום לחדירתם מתחת לעור. מהרגע שחדרו מתחת לעור הם בלתי נראים, וכיוון שהם נוטים להישבר קשה מאוד להסירם והם גורמים לכאבים עזים. לכן מומלץ לשטוף ידיים בזרם חזק לאחר המגע במינרל מבלי לשפשפם. הקשיות של המינרל נמוכה-בינונית, 5-4.5 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 2.84 גרם לסמ"ק. המינרל מתמוסס בחומצת מלח.

תכונות אופטיות

אופטית המינרל הוא דו-צירי חיובי. מקדמי השבירה של הפקטוליט הם: nα=1.594-1.610‏, nβ=1.603-1.614‏ ו-nγ=1.631-1.642. השקיפות של גבישי הפקטוליט נעה משקיפות מלאה דרך שקיפות למחצה ועד אטומה, צבעם בדרך לבן או חסר צבע, צהבהב, אפור ואף כחול חיוור עד כחול בהיר בסוג לרימר. בשקף מנוסר הפקטוליט חסר צבע. בחשיפה ממושכת לאוויר נוטה המינרל לקבל גוון חום עד שחור בשל חמצון. הברק של הפקטוליט הוא זגוגי עד משיי. הנפיצה של המינרל נעה בין חלשה לחזקה מאוד. המינרל פלואורסצנטי. בקרינת על סגול בגלים קצרים הוא פולט קרינה בגוון ורוד, ובגלים ארוכים הוא פולט קרינה בגוון צהוב או כתום-ורוד. הפקטוליט ניחן בתכונת הטריבולומנסציה (פליטת אור כשהמינרל נשבר).

גילוי ומקור השם

המינרל נתגלה לראשונה ב-1828 בהר באלדו (Baldo) בנפת טרנטו שבמחוז טרנטינו - אלטו אדיג'ה שבאיטליה. מקור השם מיוונית "פקטוס" שפרושו "מהודק היטב" בהתייחס למבנהו.

הפולימורף הטבעי "פקטוליט-M2abc" נתגלה במכרה ראושרמלה (Rauschermühle) בסמוך לכפר נידרקירכן (Niederkirchen) במדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה, וקיבל את שמו הנוכחי ב-1978.

שימושים

השימוש העיקרי בפקטוליט הוא כמינרל פופולרי לאספנים בשל הצורות המעניינות בהם הוא מופיע ככדורים או כסיבים מוארכים הקורנים ממרכז משותף, אם כי נדרשת זהירות יתר במגע עם דגימות אלו בשל הנטייה של המינרל להתפצל לשבבים לבנים חדים. שבבים אלו דמוי מחטים הם נוקשים וחדים מאוד וטיפול בלתי זהיר במינרל עלול לגרום לחדירתם מתחת לעור. מהרגע שחדרו מתחת לעור הם בלתי נראים, וכיוון שהם נוטים להישבר קשה מאוד להסירם והם גורמים לכאבים עזים.

סוג מיוחד ונדיר של פקטוליט שיש לו גוון כחול בהיר המכונה "לרימר" (או גם לורימר) משמש כאבן חן יקרה.

לרימר

לרימר

הלרימר (או גם לורימר) הוא סוג נדיר של פקטוליט או סלע המורכב בעיקר מהמינרל פקטוליט, המצוי אך ורק ברפובליקה הדומיניקנית שבאיים הקריביים. צבעו נע מלבן, כחול בהיר, כחול-ירקרק ועד לכחול עמוק. הגוון שצבעו כחול עמוק ידוע כ"כחול געשי". למרות שהמינרל פקטוליט הוא מינרל נפוץ (ראו בהמשך), באף מקום פרט לאתר הבודד ברפובליקה הדומיניקנית הוא אינו מופיע בגוון כחול. הגוון הכחול הוא תוצאה של יוני קובלט המחליפים את יוני הסידן.

היסטוריה

ב-22 בנובמבר 1916 ביקש האב מיגל דומינגו פוארטס לורן (Miguel Domingo Fuertes Loren), הכומר של קהילת באראהונה (Barahona), רשות ממשרד המכרות של הרפובליקה הדומיניקנית להקים מכרה שתפקידו לחקור ולנצל סלע כחול מסוים שגילה. כיון שאיש לא ידע על מה מדבר הכומר, הבקשה נעלמה בנבכי הבירוקרטיה וגילוי האבן הכחולה נדחה.

היה זה רק ב-1974, כאשר ניצוץ כחול על החוף למרגלות רכס הרי באהורוקו (Bahoruco) לכד את תשומת לבם של נורמן רילינג (Norman Rilling), אמריקני מתנדב מחיל השלום ומקומי בשם מיגל מנדס (Miguel Méndez) והם התכופפו לבחון את מקורו על מנת "לגלות מחדש" את הלרימר. המקומיים שהאמינו שהאבן הגיעה מהים כינו את אבן החן "אבן כחולה". מיגל מנדס החליט לכנות את האבן על ידי תחילת שמה של בתו (לריסה) והמילה בספרדית לים (mar) וטבע את המונח "לרימר". במהרה התברר כי האבנים שנתגלו בחוף הוא תוצאה של סחף והאבנים נשטפו לחוף על ידי הנהר באהורוקו. חיפוש במעלה הנהר גילה את המקור האמיתי של האבנים, מחשוף סלעי בשם "לוס צ'ופדרוס" (Los Chupaderos), האתר היחיד בעולם, נכון ל-2009, בו יש לרימר.

"לוס צ'ופדרוס" – הוא מחשוף סלעי, כעשרה קילומטרים דרומית מערבית לעיר באראהונה, באזור הדרומי מערבי של הרפובליקה הדומיניקנית. צלע ההר מנוקב כיום בכ-2,000 פירים אנכיים. ההר מוקף ביערות ופסולת מכרות בגוון כחול.

גאולוגיה

סלעים געשיים, אנדזיט ובזלת שנוצרו בתקופת המיוקן התפרצו בתוך סלעי הגיר של החוף הדרומי של האי. סלעים אלו הכילו חללים שהתמלאו מאוחר יותר במגוון מינרלים כולל בפקטוליט הכחול. מילוי זה היה אירוע שניוני בתוך הזרמים הגעשיים והדייקים. כאשר סלעים אלו עברו בליה נסחפו גושי הפקטוליט במדרון והגיעו עד לחוף. הנהר באהורוקו סחף את המשקעים נושאי הפקטוליט לים. זרם המים שגלגל את האבנים על קרקעית הנחל ליטש את הלרימר הכחול וגרם לאבנים אלו לבלוט בינות לחצץ הכהה שעל קרקעית הזרם.

שימוש בתכשיטנות

תכשיטים בהם משובץ לרימר נמכרים ברפובליקה הדומיניקנית, ובמקומות נוספים באיים הקריביים. לרוב משבצים את הלרימר בתכשיטים מכסף, ובמקרים נדירים יותר בזהב.

איכות האבן נקבעת על פי צבעו. בתחתית הסקאלה מצוי הלרימר הלבן הנחשב באיכות נמוכה, ובקצה הסקאלה הלרימר בגוון כחול געשי. תכשיטים יקרים מנצלים אבנים בגוון שנע מכחול-שמיים ועד כחול געשי, לעיתים קרובות תוך שילוב ביניהם. גוונים ירוקים מוכרים גם הם, אבל הם מורידים מאיכות האבן אלא אם כן מדובר בירוק עז. תכלילים אדומים בלרימר מעידים על כמויות זעירות של ברזל.

מקור ותפוצה

הפקטוליט הוא מינרל עיקרי בסיאניט נפליני, כמו כן תוצר של פעילות הידרותרמית בחללים בבזלות ובסלעי דיאבז, בסלעי סרפטיניט ובפרידוטיט. הפקטוליט מופיע כמעט תמיד יחד עם זאוליטים.

הפקטוליט הוא מינרל נפוץ מאוד. מקומות בהם ניתן למצוא את המינרל כוללים את הר באלדו (Baldo) בנפת טרנטו שבמחוז טרנטינו - אלטו אדיג'ה שבאיטליה (המקום בו נתגלה המינרל לראשונה); חצי האי קולה ברוסיה; לנדאפלוט (Lendalfoot) באיירשייר (Ayrshire) שבסקוטלנד; ברגן היל (Bergen Hill) במחוז הדסון (Hudson), במילינגטון שבמחוז מוריס שבניו ג'רזי, ובמגנט קוב (Magnet Cove) שבמחוז גרלנד (Garland) שבארקנסו שבארצות הברית; ואת הר סנט-אילר באזור מונטרז'י (Montérégie) שבדרום הפרובינציה של קוויבק שבקנדה.

שני סוגים של פקטוליט מצויים כל אחד רק במקום אחד בעולם. הפולימורף הטבעי "פקטוליט-M2abc" מצוי רק במכרה ראושרמלה (Rauschermühle) בסמוך לכפר נידרקירכן (Niederkirchen) במדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה, והלרימר מצוי כאמור אך ורק ב"לוס צ'ופדרוס", כעשרה קילומטרים דרומית מערבית לעיר באראהונה, באזור הדרומי מערבי של הרפובליקה הדומיניקנית.

לקריאה נוספת

• Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman (1978) Rock-forming minerals, (2nd edition), vol. 2A, single-chain silicates, 564-574
• Hammer, V.M.F., Libowitzky, E., and Rossman, G.R. (1998) Single-crystal IR spectroscopy of very strong hydrogen bonds in pectolite, NCa2[Si3O4(OH)], and serandite, NaMn2[Si3O4(OH)]. American Mineralogist: 83: 569-576

קישורים חיצוניים

• אתר WebMineral
• אתר Mindat
• אתר Mineral Galleries
• פרויקט rruff
• אתר Mineral and Gemstone Kingdom
• Y. Takeuchi, K. Yasuhiro, and T. Yamanaka, Crystal chemistry of the serandite-pectolite series and related minerals, מקור: American Mineralogist‏, 61 עמ' 237-229, 1976