מאורים
המאורים (במאורית: Māori) הם קבוצת שבטים פולינזים שהתיישבו במאות ה-13 וה-14 באיים שמהווים כיום את שטחה של מדינת ניו זילנד. המאורים מדברים בשפה משלהם, ומתהדרים במיתולוגיה עשירה, בעבודות יד מובהקות, באמנויות הבמה ובתרבות לחימה מסורתית.
 | |
| איש מאורי בלבוש ובתנועות ריקוד מסורתיות | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-1,170,303 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 ניו זילנד: 978,246 (מוצא, 2023)  אוסטרליה: 170,057 (מפקד 2021) בריטניה: 8,000 ארצות הברית: 3,500 קנדה: 2,500מדינות אחרות: 8,000 | |
| שפות | |
|
אנגלית מאורית | |
| דת | |
| מאורית, נצרות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
|
פולינזים אחרים, דוברי שפות אוסטרונזיות |
המאורים נחשבים כיום למיעוט ילידי בניו זילנד; קבוצה אתנית מקומית שהפכה למיעוט בארצה בעקבות הגירה של אוכלוסייה אחרת. הסכם ואיטנגי שנחתם בין מנהיגי המאורים לנציגי האימפריה הבריטית היה ניסיון להסדיר את היחסים בין הצדדים, ומעצב עד היום את זכויות המאורים בניו זילנד. האוכלוסייה המאורית האתנית בניו זילנד נאמדת כיום (נכון ליוני 2023) בכ-900,000 איש, שהם כ-17% מהאוכלוסייה.[1]
תרבות המאורי
עריכה.jpg)
לפי המסורת המאורית, שבע סירות קאנו הביאו את אבותיהם הקדמונים לניו זילנד במספר מסעות שיט שהתרחשו בין השנים 1250–1300 לספירה. בראשית דרכם, סיגלו אורח חיים שבטי שהתבסס על הארגון החברתי שהיה קיים בארץ מולדתם. במשך מאות שנים חיו המתיישבים הפולינזים בבידוד ופיתחו תרבות ייחודית הידועה בשם "מאורי".
המאורים מאמינים שהם צאצאיהם של לווייתנים, שהובילו אותם לאיים. הלווייתן גדול הסנפיר הוא חיה מקודשת עבורם, ובשנת 2024 פורסם שהם פועלים להקנות לו מעמד משפטי כדי להגן עליו בחקיקה.[2][3] כמו כן, מאמינים המאורים שאבותיהם חיים בנהר ואנגאנוי. במהלך השנים ניו זילנד חוקקה חוקים לשימור, המקנים למקומות מקודשים למאורים כמו נהרות, הרים ועוד מעמד משפטי מיוחד.[4]
השפה המאורית היא שפה פולינזית הקרובה לשפה המדוברת בטהיטי, בהוואי ובאיים אחרים ממזרח לסמואה בדרום האוקיינוס השקט. השם "מאורי" משמעותו "רגיל" במאורית.
הריקודים המסורתיים הם חלק מרכזי בתרבות המאורי, במיוחד ריקוד ההאקה. המאורים משתמשים בריקודיהם בהבעות פנים ייחודיות ולעיתים חריצת לשון.
המאורים משתמשים מאות שנים בדבש מאנוקה, שלו מייחסים פעילות אנטיבקטריאלית חזקה. הוא מיוצא לעולם למאכל ולשימוש חיצוני.
היסטוריה
עריכה
עם הגעת האירופאים לניו זילנד במאה ה-17, חלו שינויים מרחיקי לכת באורח החיים של המאורים. הם אימצו בהדרגה היבטים רבים ממנהגיה של החברה המערבית ותרבותה. היחסים בין המאורים למתיישבים הלבנים היו בתחילה ידידותיים. בשנת 1840 נחתם הסכם ואיטנגי (Treaty of Waitangi) בין נציגי הממשל הבריטי בניו זילנד לבין מנהיגי השבטים המאורים מכל רחבי המדינה. הסכם זה נכתב בשתי גרסאות, אנגלית ומאורית, שהתפרשו בצורה שונה על ידי שני הצדדים. בגרסה האנגלית הוכרזה ניו זילנד כמושבה בריטית ובכך ניתנה למלכה ריבונות על האי וגם נקבעו זכויותיהם של המאורים ובעלותם על השטחים שבהם ישבו. בגרסה המאורית ניתנה למלכה משילות (Kawanatanga[5]) והבריטים יוכלו לקנות מהם שטחים. ההסכם כובד לזמן קצר ובשנת 1845 לאחר שהתגלו חוסר ההבנות החלה סדרת קרבות שנמשכה לסירוגין עד שנת 1872 (ראו להלן) בין המתיישבים האירופים (פקאהה Pakeha) לבין השבטים המאורים, בנוגע לשליטה על הקרקעות.
מלחמות הקרקעות של ניו זילנד
עריכה
ערך מורחב – מלחמות הקרקעות של ניו זילנד
מלחמות הקרקעות של ניו זילנד הייתה סדרה של קרבות בין שבטים מאורים שונים ובין המאורים למתיישבים האירופיים בניו זילנד בין 1845 ל-1872 שנסבו ברובם סביב השליטה על הקרקעות בניו זילנד.
במהלך הזמן, המאורים סירבו למכור את אדמותיהם. ב-1859 באזור ואיקאטו, התאגדו מספר צ’יפים ובחרו מלך מאורי. הם התנגדו למכירת אדמות והתיישבות אירופאית באזור “ממלכת ואיקאטו” ממש עד למאה העשרים. המתחים בין המאורים ל”פקהֶה” קיבלו צורה של קרבות ומלחמות של ממש בין השנים 1860–1865 והתנהלו בכל הארץ. הסכסוך הקשה ביותר היה בטאראנקי, שם מחצו חיילים בריטים חמושים את המאורים, אולם התקוממות נוספת החלה בחוף המזרחי עם התהוותה של תנועת הַאוּהַאוּ (Hauhau), המוכרת גם כ-Pai Mārire (אנ') – תנועה מאורית-דתית שחרתה על דִגלה את סילוק המתיישבים האירופאים. בהמשך למלחמות המאורים הממשלה החרימה שטחים גדולים של אדמה מאורית וחוקקה חוקים חדשים שהתירו מכירה פרטית של אדמות בניגוד להסכם המקורי. כל זה גרם למאורים לאבד את מרבית אדמתם במהלך המאה ה-19.
תוצאות המלחמה העיקריות היו הרג של 2,000 מאורים וכ-700 מתיישבים אירופאים. חלק מהמאורים הצטרפו למתיישבים מתוך תקווה שהדבר יפעל לטובתם בעתיד, וכך היה כשבשנת 1867 הוקצו למאורים ארבעה מושבים בפרלמנט הניו זילנדי. מלחמות הקרקעות הביאו לשטחים מוגבלים, מגפות ותחלואים אחרים שהגיעו עם המתיישבים האירופים וגרמו לתמותה גבוהה בקרב המאורים. האוכלוסייה המאורית קטנה בכ-30%–50%. רוב המאורים היו חייבים לקבל את המתיישבים ולשתף איתם פעולה או לאמץ גישה של התנגדות פאסיבית, כי למתיישבים האירופאים היה כוח צבאי גדול יותר. בסוף המאה ה-19, קיבלו המאורים את גורלם והמלחמות החלו לדעוך.
תנועת המלך
עריכה
תנועת המלך היא התארגנות מאורית שהתגבשה בניו זילנד באמצע המאה ה-19 במטרה לאחד את השבטים המאורים השונים תחת מלך אחד שייצג את האינטרס המאורי כנגד המתיישבים והממשל הבריטי. המלך המאורי הראשון, פוטאטאו, הומלך בשנת 1856 ומאז מתקיימת שושלת מלוכה מאורית. למלך או למלכה המאורים אין סמכויות חוקיות והוא ייצוגי בלבד.
לאחר מלחמת הקרקעות
עריכה
בסוף המאה ה-19, בסוף מלחמתם עם המתיישבים האירופים, היה מספר המאורים כ-100,000. בסוף המאה ה-19 כבר נחזה כי המאורים יתבוללו באוכלוסייה האירופית באי, ולאחר מכן ירד מספרם לכ-40,000.
בשנות ה־60 וה-70 של המאה ה-20, בעיקר הודות למאמצי מנהיגי המאורים, התגבשו המאורים כמיעוט עצמאי כלכלית בניו זילנד ואוכלוסייתם מונה כיום יותר מחצי מיליון נפש. המאורים משמרים את זהותם התרבותית בנפרד מכלל קהילת תושבי ניו זילנד. בה בעת הם שולחים נציגים לבית הנבחרים ומשתתפים בשאר נושאים לאומיים.
ייצוג בתרבות הפופולרית
עריכההסרט עטור הפרסים לרכב על הלווייתן, בכיכובה של השחקנית המאורית קיישה קאסל-יוז, מתאר את חיי הקהילה ואת אמונותיה.
היחס למדינת ישראל
עריכהמלכת המאורים טה אטירנגיקאו (אנ'), (1931–2006) העריצה את מדינת ישראל והתנ"ך, ובנה המלך טוהאייטייה פאקי (אנ'), העריץ גם הוא את ישראל.[6]
ב-2017 הוקם הארגון קואליציית הילידים למען ישראל (אנ'), אשר בראשו עמד הפוליטיקאי המאורי אלפרד נגארו ואשר שם לעצמה מטרה להילחם באנטישמיות ולקדם את הנרטיב הפרו-ישראלי.[7]
במהלך מלחמת חרבות ברזל, מאורים ארגנו מספר הפגנות תמיכה בישראל, שכללו את הריקוד השבטי – האקה.[8]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ "Māori population estimates: At 30 June 2023", Stats nz, November 2023
- ^
מנהיגים ילידים בפולינזיה חתמו על אמנה המעניקה זכויות ללווייתנים, באתר הארץ, 1 באפריל 2024
- ^ Te Rina Kowhai, Maōri king and other indigenous Pacific leaders sign up to granting whales legal personhood, TE AO Maōri News, March 3, 2024
- ^ אי־פי, הנהר קיבל זכויות בבית המשפט. מסע לאורכו חושף את השינויים שעבר, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2022
- ^ New Zealand Ministry for Culture and Heritage Te Manatu Taonga, Defining kāwanatanga, Te Ara – The Encyclopedia of New Zealand
- ^ איתמר אייכנר, חוגגים 70 שנה לישראל בריקוד ההאקה. צפו, באתר ynet, 2 באוגוסט 2018
- ^ איתמר אייכנר, קואליציית הילידים שמתכוונת לשנות את היחס לישראל בניו זילנד, באתר ynet, 3 בספטמבר 2021
- ^ מתנאל ראט, הריקוד השבטי שעצר את ההפגנה הפרו-פלסטינית, באתר ערוץ 7, 16 בנובמבר 2023
