מאיה סנדו

מאיה סנדו
Maia Sandu
	צילום מ-2021
	צילום מ-2021
לידה	24 במאי 1972 (בת 52); ריסיפן, מחוז פלשט, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית
שם לידה	Maia Sandu
מדינה	מולדובה, רומניה, ברית המועצות
השכלה	האקדמיה ללימודי כלכלה של מודלובה (1994); Academy of Public Administration of Moldova (1998); בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד (2010) ;
מפלגה	מפלגת הפעולה והסולידריות
	24 בדצמבר 2020 – מכהנת; (4 שנים)
	→ איגור דודון
	8 ביוני 2019 – 12 בנובמבר 2019; (158 ימים)
תחת נשיא	איגור דודון
	→ פאבל פיליפ יון קיקו ←
פרסים והוקרה
	GPSA Award for Leadership in Social Accountability (2015); צלב גדול של לגיון הכבוד (2024); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1; עיטור המסדר "תהילת העמל" ;

מאיה סנדו (ברומנית: Maia Sandu; נולדה ב-24 במאי 1972 בריסיפן) היא נשיאת מולדובה מ-24 בדצמבר 2020.

סנדו, רומנייה במוצאה, היא כלכלנית ופוליטיקאית מולדובית בעלת גישה פרו-אירופית. עמדה בראש מפלגת "פעולה וסולידריות" וכיהנה בעברה כראש הממשלה של מולדובה, מ-8 ביוני עד ל-14 בנובמבר 2019^[1], וכשרת החינוך בשנים 2012–2015.

ביוגרפיה

ראשית חייה

מאיה סנדו נולדה בשנת 1972 לגריגוריה ואמיליה סנדו בכפר ריסיפן, במחוז פלשט, ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובית, שהייתה אז חלק מברית המועצות.

בשנים 1989–1994 למדה סנדו בפקולטה למנהל עסקים באקדמיה ללימודי כלכלה של מולדובה. בשנים 1995–1998 למדה יחסים בין-לאומיים באקדמיה למנהל ציבורי ליד נשיאות רפובליקת מולדובה. בשנים 2009–2010 היא למדה לתואר שני במנהל ציבורי בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. בשנים 2010–2012 היא עבדה כיועצת של מנכ"ל הבנק העולמי בוושינגטון די. סי.

הפעילות הפוליטית

החל מ-24 ביולי 2012 ועד ה-30 ביולי 2015 כיהנה באופן רצוף כשרת החינוך של רפובליקת מולדובה בממשלות של ולאד פילאט, יוריה ליאנקה, קיריל גאבוריץ' ונטליה גרמן. החל משנת 2016 עמדה סנדו בראש המפלגה הפרו-אירופית "פעולה וסולידריות" שכרתה ברית עם מפלגה פרו-אירופית נוספת "כבוד ואמת" של אנדריי נסטאסה, תוך יצירת הגוש ACUM. באותה שנה היא הייתה מועמדת לנשיאות מולדובה, אך הפסידה עם 48% מקולות הבוחרים לראש המפלגה הסוציאליסטית הפרו-רוסית, איגור דודון, שזכה ב-52% מהקולות.

משבר פוליטי והגעתה לתפקיד ראש הממשלה

בבחירות הכלליות שנערכו ב-24 בפברואר 2019 זכתה מפלגתה, יחד עם מפלגתו של נסטאסה, ב-26 מתוך 101 מושבי הפרלמנט. לאחר מבוי סתום ממושך בהרכבת קואליציה ממשלתית, ב-7 ביוני 2019 הורה בית הדין החוקתי של מולדובה על פיזור הפרלמנט הנבחר החדש ועל קיום בחירות חוזרות בעוד שלושה חדשים. אחרי שב-8 ביוני 2019 הוקמה קואליציה מפתיעה בין המפלגה הסוציאליסטית (הפרו-רוסית) של הנשיא דודון וברית ACUM הפרו-אירופית בראשות סנדו ונסטאסה, כונס הפרלמנט החדש ועל בסיס הקואליציה הזו הרכיבה מאיה סנדו ממשלה חדשה. נציגים של רוסיה, האיחוד האירופי וארצות הברית תמכו בהקמתה ברגע האחרון של הקואליציה, על מנת למנוע את ההגמוניה של 'המפלגה הדמוקרטית' במדינה, שהייתה בראשות האוליגרך ולדימיר פלחוטניוק, בעל השפעה רבה בכלכלה, במוסדות המשפט ובתקשורת.

למחרת בית הדין החוקתי הדיח את הנשיא דודון והעניק את סמכויותיו לראש הממשלה שכיהן עד אז מטעם המפלגה הדמוקרטית, פאבל פיליפ, והכריז על ממשלתה של מאיה סנדו כבלתי חוקית בגין האיחור כביכול בהרכבת הקואליציה. בית הדין החוקתי הכיר בממשלתו המכהנת של פיליפ כממשלת מעבר בפועל עד לקיומן של בחירות חוזרות.

המשבר החוקתי-פוליטי התלווה בהפגנות מחאה של שני המחנות. מפלגות הקואליציה הממשלתית החדשה האשימו את בית הדין החוקתי, שהושפע לדבריהן על ידי המפלגה הדמוקרטית של פלחוטניוק בהחלטה מוטה ושגויה לפזר את הפרלמנט "אחרי 90 יום" ולא אחרי 3 חדשים.

ב-15 ביוני 2019 ביטל בית הדין החוקתי את החלטותיו אלה והכיר בממשלת סנדו ובפרלמנט הנבחר. אחרי שיחה בין ראש הממשלה הקודם פאבל פיליפ לשגריר ארצות הברית בקישינב ולחצים רבים מצד האיחוד האירופי ורוסיה, הסכימו פאבל והמפלגה הדמוקרטית לוותר על השלטון. ראש המפלגה ולדימיר פלחוטניוק עזב זמנית את המדינה.

סנדו כיהנה כראש ממשלה עד נובמבר באותה שנה. בעקבות מחלוקת על רפורמה במינוי פרקליט המדינה הקואליציה התפרקה והממשלה נפלה בהצבעת אי אמון ב-12 בנובמבר 2019 בפרלמנט מיוזמת המפלגות הדמוקרטית ובתמיכת המפלגה הסוציאליסטית. סאנדו נשארה בראש הממשלה הזמנית עד להשבעת ממשלה חדשה^[2]. בימי כהונתה ערכה מאיה סנדו ביקורים רשמיים ברומניה, בלגיה, אוקראינה, גרמניה, ליטא וארצות הברית. ניסתה להחליף את "חג השחרור מהפאשיזם" (23 באוגוסט) ביום האירופי לזיכרון לקרבנות הסטליזנים והנאציזם, אך נתקלה בהתנגדות שותפיה הסוציאליסטים לקואליציה. הממשלה החדשה שהחליפה את ממשלתה הורכבה על ידי יון קיקו.

נשיאת מולדובה

סנדו נפגשת עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בעת ביקורה באוקראינה, ינואר 2021

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות מולדובה שהתקיים ב-1 בנובמבר 2020 התמקמה במקום הראשון עם 35.77% מקולות המצביעים לעומת הנשיא דודון עם 32.87%. חלק גדול מהאזרחים המתגוררים בחו"ל הצביעו בעד סנדו. בסיבוב השני של הבחירות ב-15 בנובמבר 2020 ניצחה סנדו את דודון ונבחרה לנשיאה עם 55.6% מהקולות^[3].

היא הושבעה לתפקיד ב-24 בדצמבר 2020^[4], והיא האישה הראשונה שמכהנת כנשיאת מולדובה^[5].

סנדו פעלה למען שילוב מולדובה באיחוד האירופי וארגנה משאל עם בנושא ביום הסיבוב הראשון לבחירות לנשיאות ב-20 באוקטובר הקולות בעד גברו בהפרש קטן מאוד על הקולות הנגדיים. סנדו ייחס את התוצאה הצמודה ל"מתקפה ללא תקדים על חופש ארצנו ועל הדמוקרטיה" באמצעות התערבויות על ידי "קבוצות פשיעה" והמקדמות אל האיטנרסים הרוסיים.

בשנת 2024 התמודדה שנית לנשיאות כנציגת הגוש הפרו-אירופי, מול אלכסנדר סטויאנוגלו (אנ'), שזכה לתמיכה מצד סוציאליסטים פרו-רוסים. סנדו ניצחה בבחירות בתמיכתם של כ-55% מהקולות.^[6]

חיים פרטיים

סנדו היא רווקה, שולטת בשפות אנגלית, רומנית, רוסית וספרדית. היא גם בעלת אזרחות רומנית.

סוגיות במחלוקת

בשנת 2018 אמרה סנדו שהמרשל יון אנטונסקו, מנהיג רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה "דמות היסטורית שעליה אנחנו יכולים להגיד דברים טובים ורעים כאחד". דבריה של סנדו עוררו ביקורת מצד הקהילה היהודית של מולדובה שהגיבה בצורה חריפה בגילוי דעת שבו נאמר: "היעדר ענישה להכחשת השואה ולהאדרת הפאשיזם בחקיקיה של מולדובה מאפשרת למנהיגי דעת הקהל ולמנהיגים פוליטיים מסוימים שלא לשלם על מעשים כאלה ולצבור הון פוליטי המבוסס על עיוותים ורוויזיה של עובדות היסטוריות ועל הסתה לאפליה ושנאה בין-אתנית ובין-דתית"^[7]. סנדו הגיבה אחר כך לביקורת בריאונות ואמרה: "אני מצטערת שדברי על הרודן יון אנטונסקו נתנו מקום לפירושים... גישתי כלפי כל משטר קרימינלי מן המאה ה-20, נאצי או קומוניסטי, שמיליוני חיי בני אדם עמדו על מצפונם, היא ידועה היטב והיא שלילית וחד משמעית. יון אנטונסקו היה פושע מלחמה, שהוקע בצדק על ידי הקהילה הבינלאומית בגלל פשעי המלחמה נגד היהודים והצוענים".