מאיר דן פלוצקי
הרב מאיר דן רפאל פְּלוֹצְקִי (תרכ"ו, 1866 – ו' בניסן ה'תרפ"ח, 1928) היה מרבני יהדות פולין בתחילת המאה ה-20, ממייסדי אגודת ישראל בפולין וחבר מועצת גדולי התורה, יושב ראש הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין ומראשי המתיבתא בוורשה, פעל לחשיפת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קודשים, מחבר הספר כלי חמדה על התורה וספרים נוספים.
 | |
| לידה |
1866 תרכ"ו  |
|---|---|
| פטירה |
27 במרץ 1928 (בגיל 62 בערך) ו' בניסן ה'תרפ"ח |
| תקופת הפעילות |
? – 27 במרץ 1928 |
| רבותיו |
ישראל יהושע מקוטנא, שמחה יאיר רוזנפלד |
  | |
ביוגרפיה
עריכהשנותיו הראשונות
עריכהנולד בשנת תרכ"ו (1866) לחיים יצחק ולגעלה פלוצקי, שהיו עניים ומחסידיו של רבי חנוך העניך מאלכסנדר. כשהיה בן שלוש שנים חלה והרופאים אמרו נואש מהצילו. הוריו עשו כל מאמץ להצילו וכשהגיעו אל הרבי מאלכסנדר הוא הבטיח להם שהילד יבריא ויהיה "רב גדול בישראל".[1] הילד אכן חי והיה ללמדן, עד כי אמו נזקקה למכירת מעט תכשיטיה, כדי לשכור לו מורים. בגיל תשע שלחו אותו הוריו לבית מדרשו של רבי חיים אלעזר וואקס בקאליש, בעל ה"נפש חיה" והוא הכיר בכישרונותיו והתמדתו של הילד. אחרי שנתיים שלחו רבי חיים אלעזר ללמוד אצל חותנו, רבי ישראל יהושע מקוטנא וגם במחיצתו למד כשנתיים. בחגיגת בר במצווה שלו דרש דרשה שהפליאה את כל שומעיה ורבי אברהם בורנשטיין האדמו"ר מסוכטשוב, בעל ה"אבני נזר" ביקש לשמוע את הדרשה בעצמו ולאחר מכן אמר: "אפשר אולי להתווכח על הדברים, אבל בניין יפה בנית וחבל להרוס אותו, כאשר ייתכן לקיימו. מאיר דן החל ללמוד בבית המדרש של האדמו"ר ושהה שם כשנתיים. על רבו זה אמר: "האיר עיני בדרך לימוד בתורה הקדושה והתחלתי לטעום אצלו נועם מתיקות תורתנו הקדושה.[2]
בתרמ"ב (1882) נשא את צירל ורושבסקי בעיר דווארט. הורי אשתו קנו עבורו ספרייה גדולה ופרנסו את הזוג במשך עשר שנים רצופות. היה מחשובי חסידי אדמו"רי גור: השפת אמת ובנו האמרי אמת.[3]
דווארט
עריכהרב העיר דווארט התרשם מאד מכישוריו ולכן מינה אותו כמורה צדק ועוד בחייו קבע שלאחר פטירתו ישמש הרב מאיר דן כמחליפו. בשנת תרנ"א (1891) נפטר הרב והוא, בהיותו כבן 25 בלבד, החל לכהן כרבה של העיר ועסק רבות בענייני ציבור באמונה. באותה תקופה הגיעו פרנסי לודז' לשכנעו שישמש כרב בעירם, אך הוא דחה את בקשתם, לא מחמת שאין תורה בעיר, אלא משום שהמולת הכרך ומיני הגוונים של האוכלוסייה לא נראו לו והוא העדיף להמשיך ללמוד תורה ולשמש כפרנס ליהודי דווארט.[1]
ב-ה'תרס"ג (1903) הוציא לאור את ספרו הראשון "חמדת ישראל", וכעבור שלוש שנים ב-1906 יצא לאור חלקו הראשון של ספרו הגדול, בן חמישה חלקים - "כלי חמדה" שעסק בפירוש על התורה, לפי סדר פרשות השבוע ובו בירורי הלכה המתבקשים מהפסוקים.
בשנת ה'תר"ע, 1910, הוציא רבי מאיר דן את ספרו "שאלו שלום ירושלים" שעסק בחשיפת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קודשים שנתפרסם בשנת ה'תרס"ז על ידי שלמה פרידלנדר שטען כי מצא את כתב היד המקורי שלא התגלה מעולם. הזיוף זכה בהתחלה להסכמותיהם של כמה רבנים, אולם בהמשך נתגלתה התרמית, לא מעט בזכות פעילותו של הרב מאיר דן פלוצקי.[4][5]
כמו כן פרסם מאמרים, בעיתונות החרדית של אגודת ישראל, כנגד כתבים חדשים שזייפו מכתבים מהבעש"ט ותלמידיו הנמצאים ב-הגניזה החרסונית.
ב-1912 ביקר בארץ ישראל בשליחות כולל פולין, יחד עם ר' חיים יעקב נפתלי זילבֶּרבֶּרג מוורשה ור' שאול משה זילברמן מוֶוירשוב, כדי לעמוד מקרוב על בעיות שונות שהתעוררו בניהול ענייני הכולל בארץ ישראל.[6] לאחר חזרתו העלה על הכתב את חידושיו ומתוך מה שכתב בהקדמה, ניכר אופיו הצנוע: "גם הדל המסייע לבניין, בכלל הבונים ייחשב".[1]
אוסטרוב מזובייצק
עריכהב-1918 אחרי 27 שנות רבנות בדווארט הוכתר כרב העיר אוסטרוב מזובייצק במקומו של רבי יוסף קאליש שהתמנה לאדמו"ר מאמשינוב. בשנת 1920 היה שותף לפרסום הירחון הרבני "דגל התורה" בעריכתו של רבי מנחם מנדל כשר ובהשתתפות רבי יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב, רבי מנחם זמבה ורבי יעקב מאיר בידרמן.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת ה'תרפ"א (1921), עמד בראש משלחת רבנים שנסעה לאנגליה, בלגיה וארצות הברית במטרה להקים סניפים מקומיים של אגודת ישראל, אשר יעמדו בזיקה עם הסניפים המרכזיים בפולין.[7]
בחזרתו לפולין המשיך לעסוק בענייני הציבור, לפסוק תשובות ולהכריע בסוגיות סבוכות בחיים הציבוריים של יהודי פולין. דרשה זו עשתה רושם רב על הנאספים ומסופר שכל הקהל קם על רגליו ובירך "שמע". דרשתו הודפסה בחלק החמישי של ספרו "כלי חמדה"[1].[8] באותה שנה התמנה ליושב ראש אגודת הרבנים בפולין. כשעלה רבי מאיר דן לנאום בישיבה של אגודת הרבנים אדר תרפ"ו הוא דיבר על הצורך לחיזוק הדת. הוא תיאר את המצב הדתי הנוכחי ברחוב העברי וטען ש"הגיעו מים עד נפש" ולכן יש להחיש לתקן בכל מה שאפשר, כמו: לייסד בכל עיר חברת "שומרי שבת", לחייב את העיתונות היהודית להשיב בבירור: "הלנו היא אם לצרינו", לאסור על נשים להשתתף בבחירות פומביות, או לטפל בענייני הכלל (עליהן לעסוק בחינוך בניהן), ללמוד מאשכנז שם הרבנים מלמדים את הבנות לפני חתונתן את הדינים הנוגעים להן, ועוד.[9]
באותה תקופה עסק בהתרת נשים עגונות מעגינותן. בעיה שהתעוררה בעקבות מלחמת העולם שזה עתה הסתיימה.
ב-1926 נסע פעם נוספת לארצות הברית על מנת לגייס כספים ל"המתיבתא" בוורשה. בשובו מהמסע עזב את עירו ועבר לוורשה במטרה לשמש כנשיא ה"מתיבתא", בחסותו העליונה של האדמו"ר מגור. בדיווח של "אגודה", מאותו זמן נמסר על חמש עשרה ישיבות ובהן כשלושת אלפים וארבע מאות תלמידי חכמים שהיו בנשיאותו של רבי מאיר דן.[10]
בסוף שנת תרפ"ז נפל למשכב עד לפטירתו בו' בניסן ה'תרפ"ח (1928), בהיותו בן כ-62. הוא נטמן בהלוויה בהשתתפות המונים בוורשה.[11] בין המספידים היה גם רבי מנחם זמבה שאמר: "אם נפטר אדמו"ר לבית עולמו ונשארים בנים - קמים לישראל אדמו"רים, אולם אם מסתלק גאון כמו רבי מאיר דן - כמה גאונים יקומו אחריו!".[1]
חייו האישיים ומשפחתו
עריכהרבי מאיר דן, חלה בסרטן ונותח מספר פעמים והדבר לא הפריע לו להמשיך בחייו הציבוריים, עוד שנים ארוכות, עד לפטירתו.[1]
- בנו בכורו נפטר בגיל שמונה עשרה שנים.[1]
- אחת מבנותיו סטתה מדרכו והמיטה עליו ייסורים.[1]
- שתיים מבנותיו נפטרו והשאירו יתומים שרבי מאיר דן וזוגתו טיפלו בהם, כל ימיהם.
- בנו, הרב ישראל נתן פלוצקי, שימש כדיין ומורה צדק באוסטרוב מזובייצקה. נספה עם בני משפחתו בשואה.[12]
- חתנו, הרב יעקב שרגא זינגר מילא את מקומו, החל מט"ו בשבט ה'תר"ץ (1930) ברבנות העיר. נספה עם בני משפחתו בשואה.[13]
- בנו רבי אלעזר יהודה - מחבר הספר "בית יהודה".
- חתנו רבי יצחק יוסף זילברברג - רבה של קראסנושיילץ.
משנתו
עריכהחרף עמדותיו הציוניות, הסתייג הרב פלוצקי משותפות עם התנועה הציונית משתי סיבות עיקריות: 1. הוא איננו יודע אם היא תצליח. 2. העבירות הכרוכות בפעילות הציונית הממוסדת כמו ערבוב בין גברים ונשים, ופרסום דברי ביזוי על רבנים.[14]
סבר כי אין חילוק מהותי בין מצוות בין אדם לחברו למצוות בין אדם למקום, ושני חלקים אלו שותפים גם במגמה האלוקית לתיקון העולם בשלום.[15]
הרב פלוצקי תמך בגיור קטנים שנולדו מנישואי תערובת, אף על פי שלא ישמרו מצוות, כי עצם הכניסה ליהדות היא זכות, ואולי צאצאיהם של קטינים אלו ישמרו מצוות ו"ברא מזכה אבא". והוא מעיד שכך נעשה באלפי מקרים על ידי רבנים באמריקה בה ביקר, והוא סבור שהם יזכו לשכר גדול על גיורים אלו.[16]
ספריו
עריכה- חמדת ישראל – על שם סבו, רבי ישראל פלאצקי. חלק א' מכיל חידושים על ספר המצוות של הרמב"ם. בחלק ב' ישנם חידושים על התלמוד והשולחן ערוך. זכה להסכמותיהם של מורו הרב אברהם מסוכטשוב, וכן הרבנים אליהו חיים מייזל, חיים הלוי סולובייצ'יק ואליהו דוד רבינוביץ' תאומים. החלק הראשון יצא לאור בשנת תרס"ג (1903). לספר נלווה קונטרס "בית יהודא" מאת בנו אלעזר יהודה שנפטר בהיותו בן 18 בלבד.
- כלי חמדה – פירוש על התורה. החלק הראשון יצא לאור בשנת תרס"ו (1906) ונתחבב במהירות על תלמידי החכמים בפולין וזכה למספר רב של מהדורות. דרכו של רבי מאיר דן בספר זה לפרש את פסוקי התורה בדרך של פלפול הלכתי-תלמודי. שם הספר לקוח מדברי המשנה: "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה" (אבות פרק ב'). מתואר שעל שולחנו של הרב קוק, בסעודה שלישית, היו מונחים בשבתות שלושה ספרים: לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן, שפת אמת ו"כלי חמדה".[17]
- שאלו שלום ירושלים – חיבור להוכחת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קודשים שנתפרסם באותה העת וזכה בתחילה להסכמותיהם של כמה רבנים. בהמשך נתגלתה התרמית, לא מעט בזכות פעילותו של הרב פלוצקי
- תולדות רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" – עם קונטרס "נצוצי אור", הערות והגהות מאת הרב פלוצקי, לבוב תרפ"ו
לקריאה נוספת
עריכה- אוסטרוב מזוביצק: ספר קהילה, ירושלים תש"כ, עמ' 27–28[18]
- אליעזר אסתרין, 'ר' מאיר דן פלוצקי ז"ל', בתוך: דווארט – ספר קהילה, ישראל תשל"ד, עמ' 182–190
- אהרן סורסקי:
- הרב דוד אברהם מנדלבוים, תולדות הגאון בעל הכלי חמדה זצ"ל, בתוך: כלי חמדה -מכתבי תורה והערות, עמ' מ"ג, בני ברק, תש"ס[22]
קישורים חיצוניים
עריכה- חמדת ישראל, באתר היברובוקס
- כלי חמדה, באתר היברובוקס
- שאלו שלום ירושלים, באתר היברובוקס
- פרטים על הספר "חמדת ישראל"
- קובץ "אור המאיר" שיצא לזכרו של ה"כלי חמדה" בשנת תרצ"ו (כולל מאמרים על אישיותו), באתר היברובוקס
- אשכול לזכרו בפורום אוצר החכמה
מאיר דן פלאצקי (1867-1928), דף שער בספרייה הלאומית- מכתב בכתב ידו ובחתימתו של גאון ישראל רבי מאיר דן פלוצקי, בעל "כלי חמדה", תרע"ב
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 איסר פרנקל, יחידי סגולה, סיני, 1989, עמ' 165-161
- ^ הקדמה לספר "חמדת ישראל"
- ^ אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, ספר כב, ירושלים, ה'תשכ"ב, עמוד קז, (מחשובי חסידות גור). ספר הזיכרון לקהלת אוסטרוב מזוביצק, אבא גארדין, תל אביב ה'תש"ך, 1960, עמוד 27, (מחסידי גור החשובים ביותר)
- ^ קונטרס שאלו שלום ירושלים
- ^ רבי מאיר דן פלוצקי, שאלו שלום ירושלים, עמ' 15, באתר היברובוקס
- ^ מהנעשה והנשמע , באתר www.nli.org.il (המודיע), 1 פברואר 1912
- ^ יעקב רוזנהיים, זכרונות, בני ברק תשל"ט, עמ' רעא, רעד
- ^ כלי חמדה עמ' ש"ה https://tablet.otzar.org/#/book/107225/p/-1/t/1/fs/0/start/0/end/0/c
- ^ ועידת "אגודת־הרבנים" השניה בפולניה, דואר היום, 26 בפברואר 1926
- ^ שיחה עם נשיא־המרכז העולמי של "אגודת ישראל" ה' פנחס כהן , באתר www.nli.org.il (הצפירה), 12 דצמבר 1926
- ^ הגאון ר׳ מאיר דן פלוצקי זצ״ל• - הנאמן 20 מאי 1928 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ דברי פלפול עמוקים בעניין פסול לולב הגזול ובגדרי מצווה הבאה בעבירה / הרב ישראל נתן פלוצקי הי"ד | תורתך לא שכחתי, באתר toratcha.com, 2017-10-02
- ^ רבי יעקב שרגא פייבל זינגר, באתר www.mytzadik.com
- ^ אברהם ברוך שטינברג, דעת הרבנים, עמוד 42
- ^ כלי חמדה דברים, עמוד רכח
- ^ חמדת ישראל חלק א, מפתחות והוספות עמוד יט
- ^ הרב משה צבי נריה, מועדי הרא"ה, כפר הרא"ה, עמ' י'
- ^ הרב ר' מאיר דן פלוצקי ז"ל, ספר הזיכרון לקהילת אוסטרוב מזוביצק, תש"ך, עמ' 27-28, באתר אוצר החכמה
- ^ סורסקי, אהרן, רבי מאיר דן פלוצקי מאוסטרובה, דמויות הוד - ב, בני ברק, תשל"ח, עמ' ה-כ"ז, באתר אוצר החכמה
- ^ סורסקי, אהרן, הגאון רבי מאיר דן פלוצקי זצ"ל בעל "כלי חמדה", מרביצי תורה מעולם החסידות - ג, בני ברק, תשמ"ז, עמ' צט–קמט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ פלוצקי, מאיר דן רפאל בן חיים יצחק, תולדות הגאון המחבר, כלי חמדה - א - בראשית, בני ברק: מכון אבני שהם, תשע"ד, עמ' 9-38, באתר אוצר החכמה
- ^ הרב דוד אברהם מנדלבוים, תולדות הגאון בעל הכלי חמדה זצ"ל, כלי חמדה - מכתבי תורה והערות, בני ברק, ה'תש"ס, עמ' מ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)