מאנטאוואב
מאנטאוואב (אמהרית ምንትዋብ - "מה יפה"; סביבות 1706 - 27 ביוני 1773) הייתה קיסרית אתיופיה, אשתו של הקיסר בקפה, אימו של הקיסר ייאסו השני וסבתו של הקיסר יואס הראשון. באופן רשמי היא כונתה בשם בו הוטבלה - וולתה גיורגיס (געז:"בת גאורגיוס").
 | |||
| מאנטאוואב שוכבת לרגלי המדונה והילד (מנזר נרגה סילסי באגם טאנה, 1748) | |||
| לידה |
1706? שרגה, אתיופיה  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1773 (בגיל 67 בערך) גונדר, אתיופיה | ||
| שם לידה |
Welete Giyorgis | ||
| בן או בת זוג |
בקפה, קיסר אתיופיה | ||
| |||
  | |||
חייה
עריכהמאנטאוואב נולדה בקווארה, ולפי השמועה, הייתה נצר לסב וסבתא פורטוגזים מצד אחד מהוריה; ועל-כן נחשדה לעיתים כבעלת סימפתיה לכנסייה הקתולית. היא הייתה בתו של דאג'אזמץ' מאנבאר מדמביה. מאנטאוואב נישאה לקיסר בקפה ב-6 בספטמבר 1722, לאחר שאשתו הראשונה מתה בלילה שלאחר הכתרתה. לפי האגדה היא סעדה אותו עת נפל למשכב באחד ממסעותיו, וכשהבריא הביאה לגונדר ונשא אותה לאישה. בתקופת שלטונם של בקפה ומאנטאוואב, ידעו העיר גונדר והמתחם המלכותי שבליבה, פאסיל גמב, תקופת פריחה; והתעשייה, המסחר, האמנות והתרבות פרחו בה. מאנטאוואב ידועה בכך שהעניקה את חסותה לאמנים ולאמנויות. הטירה האחרונה שהוקמה במתחם המלכותי מיוחסת לה ונקראת על-שמה, ובין המבנים הנוספים שהוקמו ביוזמתה ידועה במיוחד מצודת קוסקאם השוכנת בהרים שמצפון לגונדר, ואשר הוקדשה לבתולה.
לאחר שהקיסר בקפה מת ב-1730, הוכתרה מאנטאוואב כשליטה במשותף עם הקיסר החדש, בנה ייאסו השני, וריכזה בידיה כוח שלא היה לו תקדים עד לאותה עת. בתקופה זו התפתח קשר רומנטי בינה לבין אחינה הצעיר ממנה בשנים רבות, ולזוג נולדו שלושה ילדים. עם מות ייאסו השני ב-1755, עלה לשלטון נכדה של מאנטאוואב, הקיסר יואס הראשון. בין מאנטאוואב לוואלאטה בארסבה (ווביט), אלמנת בנה, נגלה סכסוך, שכן האחרונה, אימו של הקיסר החדש, בקשה לעצמה מעמד זהה לזה של מאנטאוואב בתקופת הקיסר הקודם. הסכסוך בין שתי הנשים גלש מהמישור האישי כאשר מאנטאוואב זימנה לגונדר את קרוביה מקווארה יחד עם צבאם. בתגובה הזמינה ווביט, שהייתה בת אורומו, את קרוביה ואת חייליהם. מאנטאוואב פנתה למיכאל סהול וביקשה ממנו לברור בסכסוך. סהול, שלימים נשא את בתה של מאנטאוואב לאשה, הגיע לגונדר ומונה לראס, אך בניגוד לציפיותיה של מאנטאוואב כי יעמוד לצידה, תפס את השלטון לעצמו, וב-1769 הדיח את הקיסר יואס הראשון ורצח אותו. בעקבות הרצח פרשה מאנטאוואב לקוסקאם, וסירבה לשוב אל הבירה. היא חייתה בקאסקאם בבדידות עד מותה ב-1773.
