מרון

מרון (המכונה גם מארו^{[דרוש מקור]}, בארמית סורית: ܡܪܘܢ, ביוונית: Μάρων, בערבית: مارون) היה נזיר נוצרי־סורי מהמאה הרביעית, בהרי הטאורוס שבסוריה שחסידיו ייסדו לאחר מותו תנועה נוצרית דתית שנודעה ברבות הימים ככנסייה המרונית. בני הקהילה הדתית שצמחה מתנועה זאת הם המרונים שמרביתם יושבים בלבנון.

מרון הקדוש
ܡܪܝ ܡܪܘܢ

לידה	המאה ה־4 סוריה
פטירה	תחילת המאה ה־5 כפר בראד, סוריה
מקום פולחן עיקרי	סוריה, לבנון
חג	9 בפברואר
תכונות	סגפנות, נזירות

מרון מתואר לעיתים קרובות לבוש בגלימה שהייתה אופיינית לנזירים בני זמנו, מלווה במטה כמורה שבקצהו כדור עם צלב. יום החג לזכרו בכנסייה המרונית הוא 9 בפברואר.

ביוגרפיה

מרון נולד בסוריה באמצע המאה הרביעית. בתחילת דרכו היה כומר שהפך לימים לנזיר, ופרש להרי טאורוס באזור כורש, ליד אנטיוכיה שבאימפריה הרומית (בעקבותיה האימפריה הביזנטית). מנהיגותו וסגפנותו משכו אליו חסידים רבים מרחבי האימפריה. יוחנן כריסוסטומוס כתב לו בסביבות 405 לספירה והביע כלפיו כבוד והערכה, וביקש ממרון להתפלל עבורו. מעריכים כי מרון ויוחנן כריסוסטומוס למדו יחד במרכז הלמידה הנוצרי הגדול באנטיוכיה, שהייתה אז העיר השלישית בגודלה באימפריה הרומית. מרון אימץ חיים של בדידות וסגפנות בהרים שמצפון־מערב לחלב. הוא היה ידוע בפשטותו וברצונו יוצא הדופן לגלות את נוכחותו של האל בכל דבר בחיים.

מרון נחשב לאבי התנועה הדתית המכונה כיום הכנסייה המרונית.

אורח חייו כנזיר

דרכו של מרון הייתה נזירית מאוד עם דגש על ההיבטים הרוחניים והסגפניים של החיים. עבור מרון, כל דבר ועניין בחיים קשור לאלוהים ואלוהים היה מחובר לכולם. הוא לא הפריד בין העולם הגשמי והרוחני ובעצם השתמש בעולם הגשמי להעמקת אמונתו וניסיונו הרוחני עם אלוהים. הוא הצליח להשתחרר מהעולם הפיזי על ידי תשוקתו ורצונו העז לתפילה וחיבור מיסטי עם אלוהים.

מרון חי את חייו במדיטציה ליד מקדש שהפך לאחר זמן לכנסייה. תיאודורט מקרתוס כתב כי מדובר בסוג סגפנות חדש שזכה במהרה לקבלה רחבה בסוריה ובלבנון. עדות היסטורית שנכתבה על ידי כמה מתלמידיו בערך ב־440, מזכירה חמישה עשר גברים ושלוש נשים שביצעו מדיטציה ותרגילים, רבים מהם הוכשרו או הונחו על ידי מרון.

מיסיונריות

מרון היה מיסיונר קנאי עם תשוקה להפיץ את המסר של ישו על ידי הטפתו לכל מי שפגש. הוא ביקש לא רק לרפא את התחלואים הגופניים שאנשים סבלו, אלא חיפש דרך נכונה לטפח ולרפא את "הנשמות האבודות" של כל בני האדם.

עבודת מיסיונריות זאת יצאה אל הפועל כאשר בהרי סוריה הצליחה מרון להפוך מקדש לכנסייה נוצרית בכפר נבו. זאת הייתה תחילת ההתנצרות בסוריה שהשפעתה עברה לאחר זמן בעיקר ללבנון לאחר מותו בשנת 410 בקלוטה שבסוריה.

מקום קבורתו אינו ידוע בוודאות. מקורות לבנוניים מסוימים, כמו ג'וזפה סימון אסמני והבישוף המרוני יוסף אל־דיבס, סבורים כי הוא נקבר בארתוסה או באל־רסטאן של ימינו לאורך נהר ארנת בסוריה, בעוד אחרים, כמו הכומר הישועי הנרי למנס, טוענים שהוא קבור בכפר בראד מצפון לחלב.

התנועה המרונית הגיעה ללבנון כאשר תלמידו הראשון של מרון, אברהם מקירהוס, אשר כונה שליח לבנון, הבין כי ישנם רבים שאינם נוצרים בלבנון ולכן הוא פנה להמיר אותם לנצרות על ידי כך שהציג בפניהם את דרכו של מרון.

הנצחה

ב־23 בפברואר 2011 חשף האפיפיור בנדיקטוס ה־16 פסל של מרון על הקיר החיצוני של בזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן והעביר את ברכתו האפוסטולית. הפסל בגובה 15 מטר הוזמן על ידי הכנסייה המרונית לפסל הספרדי מרקו אוגוסטו דוניאס. מרון הקדוש מופיע בפסל המחזיק בידיו כנסייה מיניאטורית בסגנון מרוני; הפסל כולל גם כתובת, תרגום ארמי־סורי לפסוק: ”צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה” (תהילים, צ"ב, י"ג). הפסל ממוקם בנישה האחרונה הזמינה בקצה החיצוני של בזיליקת פטרוס הקדוש.

ראו גם

• הכנסייה המרונית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרון בוויקישיתוף

• גבירתנו מלבנון (באנגלית)
• הכנסיות המזרח־קתוליות (באנגלית)
• גבירתנו מלבנון לואיסוויל, טקס (באנגלית)