מארק ג'קסון (כדורסלן)
מארק ג'קסון (באנגלית: Mark Jackson; נולד ב-1 באפריל 1965) הוא כדורסלן עבר, מאמן ופרשן כדורסל אמריקאי. בין השנים 1987–2004 שיחק כרכז ב-7 קבוצות שונות בליגת ה-NBA, ואת מרבית הקריירה העביר בניו יורק ניקס ובאינדיאנה פייסרס. בעת פרישתו ממשחק ניצב ג'קסון במקום השני ברשימת מוסרי האסיסטים המובילים בתולדות ה-NBA (10,334, שני לג'ון סטוקטון), וכן במקום העשירי במספר משחקים בהם השתתף (1,296). ממוצעיו הכוללים לאורך הקריירה ב-NBA הם 9.6 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-8.0 אסיסטים למשחק.[1]
 | |
| ג'קסון בשנת 2012 | |
| לידה |
1 באפריל 1965 (בן 59) ברוקלין שבניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| עמדה | רכז |
| גובה | 1.91 מטר |
| מכללה | אוניברסיטת סנט ג'ון בניו יורק |
| דראפט |
בחירה מספר 18, 1987 ניו יורק ניקס |
| קבוצות כשחקן | |
|
1987–1992 1992–1994 1994–1996 1996–1997 1997–2000 2000–2001 2001–2002 2002–2003 2003–2004 |
ניו יורק ניקס לוס אנג'לס קליפרס אינדיאנה פייסרס דנוור נאגטס אינדיאנה פייסרס טורונטו ראפטורס ניו יורק ניקס יוטה ג'אז יוסטון רוקטס |
| הישגים כשחקן | |
|
השתתפות במשחק האולסטאר (1989) זכייה בתואר רוקי העונה (1988) בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה (1988) | |
| קבוצות כמאמן | |
| 2011–2014 | גולדן סטייט ווריורס |
עם פרישתו ממשחק החל לשמש כפרשן של משחקי NBA ברשתות הטלוויזיה ESPN ו-ABC, ובין השנים 2011–2014 אימן את קבוצת גולדן סטייט ווריורס. לאחר פיטוריו מאימון הווריורס חזר לפרשן ברשת ESPN.
נעורים ומכללות
עריכהג'קסון נולד וגדל ברובע ברוקלין שבעיר ניו יורק, ובבגרותו למד באוניברסיטת סנט ג'ון הממוקמת ברובע קווינס. בשתי עונותיו הראשונות כשחקן קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה שיתף פעולה עם כוכב ה-NBA לעתיד כריס מאלין, ובעונת 1984/1985 הוביל עמו את הקבוצה עד שלב חצי גמר אליפות המכללות. בעונת 1985/1986 הוליך את כל שחקני ליגת המכללות עם 9.1 אסיסטים בממוצע למשחק, וב-4 עונותיו באוניברסיטה רשם ממוצעים כוללים של 10.1 נקודות ו-5.6 אסיסטים למשחק.[2]
קריירת משחק
עריכהניו יורק ניקס
עריכהג'קסון נבחר על ידי ניו יורק ניקס בבחירה ה-18 של דראפט ה-NBA לשנת 1987.[3] כבר בעונת הרוקי שלו הוצב ג'קסון כרכז הפותח של הניקס ועזר לקבוצה להעפיל לפלייאוף ה-NBA, לראשונה מזה 4 עונות, עם ממוצעים של 13.6 נקודות ו-10.6 אסיסטים למשחק. בסיום העונה זכה ג'קסון בתואר רוקי השנה ב-NBA, לאחר ש-96% מהמצביעים לפרס בחרו בו (77 מתוך 80).[4] בעונתו השנייה בליגה קלע שיא קריירה של 16.9 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר בפעם היחידה בקריירה להשתתף במשחק האולסטאר.
לאורך תקופתו בניו יורק הפך לחלק משלד הקבוצה הצעיר, לצד פטריק יואינג, צ'ארלס אוקלי וג'רלד וילקינס, אשר הפיח חיים חדשים בקבוצה המדשדשת והחזיר אותה למעמד של קבוצה מובילה בליגה. בכל 5 עונותיו בקבוצה העפילו הניקס לפלייאוף ה-NBA, אך רק לאחר עזיבתו מימשה הקבוצה את מלוא הפוטנציאל שלה כשהעפילה לסדרות גמר ה-NBA בעונות 1994 ו-1999.
לוס אנג'לס קליפרס
עריכהלקראת עונת 1992/1993 נשלח ג'קסון ללוס אנג'לס קליפרס כחלק מטרייד משולש שהעביר לניקס את דוק ריברס וצ'ארלס סמית'. בשתי עונותיו בקבוצה העמיד ממוצעים של 12.7 נקודות ו-8.7 אסיסטים למשחק.
אינדיאנה פייסרס
עריכהבסיום עונת 1993/1994 נשלח בטרייד לאינדיאנה פייסרס, בה הרכיב חמישייה פותחת מאוזנת שכללה לצדו את רג'י מילר, דריק מקי, דייל דייוויס וריק סמיתס. את עונת 1994/1995 סיימו הפייסרס במקום השלישי באזור המזרחי, ובפלייאוף של אותה עונה גברו על אטלנטה הוקס (3–0) וניו יורק ניקס (4–3) בדרך להעפלה שנייה ברציפות לגמר המזרח, שם הפסידו לאורלנדו מג'יק בתוצאה 3–4. בעונה הבאה ניצחו הפייסרס את אותו מספר משחקים (52), אך הפסידו להוקס בסיבוב הפלייאוף הראשון לאחר פציעה של כוכב הקבוצה רג'י מילר.
דנוור נאגטס
עריכהלפני עונת 1996/1997 הועבר ג'קסון לדנוור נאגטס, יחד עם ריקי פירס, בתמורה לג'יילן רוז המבטיח.
תקופה שנייה באינדיאנה
עריכהלאחר שפתחו את אותה עונה עם מאזן מאכזב של 18–19, החזירו הפייסרס את ג'קסון כחצי שנה בלבד לאחר ששלחו אותו לדנוור. אינדיאנה לא העפילה לפלייאוף בסופו של דבר, אך ג'קסון עצמו רשם עונה אישית מצוינת כשסיים כ"מלך האסיסטים" עם שיא קריירה של 11.4 אסיסטים בממוצע למשחק, ובכך קטע את רצף ה"זכיות" של ג'ון סטוקטון בתואר לאחר 9 עונות רצופות. בשתי העונות הבאות הודח ג'קסון עם הפייסרס בשלב גמר המזרח (מול שיקגו בולס וניו יורק ניקס, בהתאמה), ובעונת 1999/2000 העפיל עם אינדיאנה לגמר ה-NBA בפעם היחידה בקריירה, ובפעם הראשונה של הקבוצה מאז הצטרפה ל-NBA בשנת 1976. בסדרת הגמר מול לוס אנג'לס לייקרס קלע ג'קסון 9.7 נקודות ומסר 7.7 אסיסטים בממוצע למשחק, והפייסרס הפסידו בתוצאה 2–4.
שלהי הקריירה
עריכהלקראת עונת 2000/2001 חתם ג'קסון על חוזה בטורונטו ראפטורס, אך לאחר 54 משחקים בקבוצה נשלח בטרייד לניו יורק ניקס, יחד עם מאגסי בוגס. בסיום עונת 2001/2002 הועבר יחד עם מרקוס קמבי וננה לדנוור נאגטס, בתמורה לאנטוניו מקדייס, אך נופה מהקבוצה לפני שהספיק לשחק במדיה.
בעונת 2002/2003 שיחק עבור יוטה ג'אז כמחליפו מהספסל של ג'ון סטוקטון, ובמהלכה עקף את אוסקר רוברטסון ומג'יק ג'ונסון ברשימת מוסרי האסיסטים המובילים בתולדות ה-NBA ועלה למקום השני בכל הזמנים, מאחורי חברו לקבוצה סטוקטון מאז עקפו את ג'קסון ברשימה ג'ייסון קיד, כריס פול, סטיב נאש (באסיסט אחד בלבד) ולברון ג'יימס.[5] בעונתו האחרונה בליגה, 2003/2004, שיחק ביוסטון רוקטס כמחליפו של הרכז סטיב פרנסיס.
קריירת אימון
עריכהלאחר פרישתו ממשחק החל לשמש כפרשן של משחקי NBA ברשתות הטלוויזיה ESPN ו-ABC, כחלק מפאנל שכלל גם את מאמנו לשעבר ג'ף ואן גנדי ואת השדרן מייק ברין.
ב-6 ביוני 2011 עזב ג'קסון את תפקידו כפרשן ומונה למאמנה הראשי של קבוצת גולדן סטייט ווריורס, בה חתם על חוזה לארבע עונות. בעונת 2011/2012 המקוצרת רשמה הקבוצה מאזן מאכזב של 23 ניצחונות ו-43 הפסדים, בין היתר בשל פציעה של שחקן השנה השלישית סטפן קרי.
בעונתו השנייה בגולדן סטייט הוביל אותה ג'קסון לפלייאוף ה-NBA לראשונה מזה 6 עונות, לאחר שרשמה מאזן חיובי 47–35 בעונה הסדירה. בסדרת הפלייאוף הראשונה גברו הווריורס על דנוור נאגטס בתוצאה 4–2, אך בסיבוב השני הפסידו באותה תוצאה לסן אנטוניו ספרס על אף היכולת הטובה שהציגו קרי, קליי תומפסון והריסון בארנס הצעירים.
לפני תחילת עונת 2013/2014 צירפו הווריורס את הסמול פורוורד אנדרה איגודלה, אשר השלים חמישייה פותחת חזקה ומגוונת לצד קרי, תומפסון, דייוויד לי ואנדרו בוגוט, ועזר לקבוצה לרשום את מאזן העונה הסדירה הטוב ביותר שלה מאז עונת 1991/1992, 51–31. בשל חוזקן של קבוצות האזור המערבי באותה עונה, מאזנה הגבוה של גולדן סטייט הציב אותה במקום השישי בלבד במערב, מה שזימן לה מפגש מול לוס אנג'לס קליפרס בסיבוב הפלייאוף הראשון, ללא יתרון ביתיות. הווריורס הפסידו בסדרה בתוצאה 3–4, ושלושה ימים לאחר שהודחה, ב-6 במאי 2014, פיטרה את ג'קסון מאימון הקבוצה.[6] מאזן הניצחונות הכולל של הקבוצה בשלוש עונותיה תחת ג'קסון עומד על 121–109 (52.6%) בעונה הסדירה ו-9–10 (47.4%) בפלייאוף.[7] מעניין לציין שבעונה העוקבת, לאחר פיטוריו של ג'קסון, זכתה גולדן סטייט באליפות ה-NBA תחת הדרכתו של המאמן הנכנס סטיב קר.
לאחר פיטוריו מאימון הווריורס חזר ג'קסון לפרשן ברשת הטלוויזיה ESPN.[8]
קישורים חיצוניים
עריכה
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר eurobasket
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
- פרופיל כמאמן, באתר basketball-reference
הערות שוליים
עריכה- ^ סטטיסטיקות הקריירה של ג'קסון ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות המכללות של ג'קסון, באתר sports-reference.com
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1987, באתר basketball-reference.com
- ^ תוצאות ההצבעות לפרסי עונת 1987/1988, באתר basketball-reference.com
- ^ טבלת מובילי מוסרי האסיסטים ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ גולדן סטייט מפטרת את ג'קסון, באתר הרשמי של הקבוצה, 6 במאי 2014
- ^ סטטיסטיקות האימון ב-NBA, באתר basketball-reference
- ^ ג'קסון חוזר לפרשן ברשת ESPN, באתר הרשמי של הרשת, 18 במאי 2014