מבוי עקום

בהלכות ערובין, מבוי עקום הוא מבוי הפתוח משני צדדיו לרשות הרבים, ובאמצעו ישנו עיקול חד.

מבוי עקום
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת ערובין, דף ו', עמוד א'
תלמוד ירושלמי	עירובין דפים ג' - ד'
משנה תורה	ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"ז, הלכה ג'
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן שס"ד, סעיף ג'

מבוי עקום, מבוי שמתעקם בצידו או בראשו לתוך מבוי אחר

מבוי שמתעקם בצורה איטית אך לא חדה. קיימת מחלוקת האם היא נחשב למבוי עקום

מבוי סתום

מבוי המפולש משני צדדיו לרשות הרבים

בגמרא ישנה התחבטות האם עיקול זה מחלק את המבוי מבחינת הלכתית לשני מבואות נפרדים, או שעדיין רואים אותו כמבוי אחד. להתחבטות זו תוצאות בשאלת התיקון ההלכתי הנדרש על מנת להתיר את טלטול החפצים בתוכו.

רקע

ערך מורחב – תיקון חצרות ומבואות

ככלל, ההלכה מבחינה בדיני מבוי בין שני סוגי מבואות:

• מבוי מפולש - מבוי ששני צדדיו פתוחים לרשות הרבים. חז"ל תיקנו שבאחד מראשיו של מבוי כזה תעשה צורת הפתח ולפחות לחי או קורה מצידו השני, ואז ניתן יהיה לטלטל בו.
• מבוי סתום - מבוי שצידו אחד פתוח לרשות הרבים וצידו השני סתום. מבוי זה מוקף למעשה בשלוש מחיצות (בניגוד למבוי מפולש לו רק שתי מחיצות) וכדי להכשירו די בלחי או קורה.

השאלה

דין המבוי: מפולש או סתום

מוסכם כי העיקול באמצע המבוי הוא משמעותי, והוא מחלק את המבוי מבחינה הלכתית לשני מבואות. אך ישנה מחלוקת בגמרא בין רב לשמואל בשאלה האם העיקול נחשב כמקום סתום, ועל כן הוא מחלק את המבוי לשני מבואות סתומים הפתוחים כל אחד מצד אחד לרשות הרבים, או שהוא נחשב כפתח, ולכן הוא מחלק את המבוי לשני מבואות מפולשים.

על פי שיטת רב שהעיקום הופך את המבוי לשני מבואות מפולשים, על מנת להתיר את הטלטול בהם יש לעשות צורת הפתח במקום העיקום ולחי או קורה בפתחם של שני המבואות לרשות הרבים. לעומת זאת, לשיטת שמואל שהעיקום נחשב למקום סתום, די בעשיית לחי או קורה בפתח המבואות לרשות הרבים, ואין צורך בתיקון נוסף. לפי הסבר אחרי בדברי שמואל, די בלחי או קורה במקום העיקום כתחליף לתיקון במקום החיבור לרשות הרבים.

מבוי אחד או שני מבואות

הראשונים חלוקים גם בפרשנות למבוי זה לפי שיטת רב: האם מבוי עקום הוא בעצם מבוי אחד גדול שהוא עקום ולכן דינו כמפולש, שהרי שני ראשיו של המבוי פתוחים לרשות הרבים, או שמא מדובר בשני רחובות, אלא שלמרות שכל אחד מהרחובות פתוח רק בראשו האחד לרשות הרבים, יש להחשיב את הפילוש שבו מבוי מפולש לחבירו, כפילוש לרשות הרבים. פרשנות זו מבוססת יותר והמאירי מגבה אותה בראיה, מהתלמוד בבלי, שהרי מבוי מפולש טוען רק צורת הפתח ולחי או קורה, ואילו במבוי כזה אין די בצורת הפתח מצד האחד ולחי מצד האחר, אלא יש לקבוע צורת הפתח בין שני המבואות, וגם לקבוע לחי או קורה בשני פתחי המבואות הפתוחים לרשות הרבים, כך שביחד המבואות דורשים צורת הפתח ושתי לחיין, ומכאן שאנו מחשיבים את הרחובות כשני רחובות ולא כרחוב אחד עקום.

לעומת זאת, גישה אחרת אותה מייצגים הרשב"א הרא"ש בשם ר"י, היא שלפי רב, המבוי נחשב בעצם למבוי אחד גדול לפי כל הדעות, ועל כך נחלקו הדעות: לפי רב דינו כמפולש וכמבוי ישר ששני ראשיו פתוחים לרשות הרבים, ולפי שמואל דינו כאילו הוא סתום. לפי גישה זו, נמצא שדי בכך שמניחים צורת הפתח באחד מצדדי המבוי ולחי בצד השני, ואז ניתרים שני חלקיה של המבוי העקום. שמואל סובר, שדי להניח לחי או קורה באחד מראשיה.

הרא"ש, מוכיח מלשון התלמוד ירושלמי שהוא סובר כמו הר"י: ”מבוי שהוא עקום ומפולש רבי יוחנן אמר נותן לחי או קורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן, רבי שמעון בן לקיש אומר נותן לחי או קורה ומתיר... רב כרבי יוחנן, ושמואל כריש לקיש...”. ממבט ראשון נראה לכאורה, כי הירושלמי פוסק, שדי בכך שהוא מניח את צורת הפתח בצד אחד של המבוי העקום ולחי בצידו השני, ודי בכך, כשיטת הרא"ש. אם כי הרא"ש עצמו סובר שהתלמוד בבלי חלוק על הירושלמי והוא מפרש את המחלוקת בין רב ושמואל כפירוש רש"י. בהמשך הוא מיישב את פירוש הירושלמי גם לפי פירוש רש"י, והוא מסביר שהירושלמי שפסק שדי בצורת הפתח ולחי להתיר מבוי עקום, נסוב על כל אחד מחלקי המבוי בנפרד, אך ברור שאין די בלחי אחד למבוי, שנחשב לפי שיטה זו לשני רחובות נפרדים.

מבוי בצורת חי"ת

בנוסף נחלקו הראשונים מה דינו של מבוי שהוא בתורת חי"ת, ושני ראשיו החיצוניים פתוחים לרשות הרבים. כלומר הוא מתעקם פעמיים. לפי הגישה המובאת בשם חכמי התוספות, דינו של מבוי זה הוא כמו כל מבוי עקום, כך שלפי רב צריך שני צורת הפתח ולפי גישה אחרת רק צורת הפתח אחת. אך הריטב"א כותב בשם הריב"א שבמבוי כזה יודו גם רב וגם שמואל שדינו כמבוי סתום. לפי הסברו, במבוי שעשוי בצורת רי"ש, הרבים מקצרים את דרכם דרך המבוי ועוברים דרך מבוי אחד למבוי אחר, ולכן ייתכן שיש להחשיב את המבוי למבוי המפולש לרשות הרבים, אך מבוי שעשוי בצורת חי"ת, ואינו מקצר את דרכו לשום מקום, לא יכנסו בו הרבים דרך הילוכם, אלא יחידים הרוצים להגיע לבית מסוים, ולכן דין מבוי כזה הוא כסתום לכל הדעות.

להלכה

להלכה נפסק בשולחן ערוך כשיטה המחמירה, הן במחלוקת במבוי עקום והן במחלוקת בדין מבוי שבצורת חי"ת:

מבוי עקום כמין דל"ת, דינו כאילו היה מפולש בעקמימות, וצריך צורת פתח בעקמימותו, ובשני ראשיו לכל אחד לחי או קורה או צורת פתח לכל אחד משני ראשיו ולחי או קורה בעקמימות. ואם עשוי כמין חי"ת צריך צורת פתח בשני עקמימותיו ולחי או קורה בשני ראשיו

.

נחלקו האחרונים, מהו גדר של מבוי עקום. יש שכתבו שאם עומד בראש של מבוי ואינו רואה את קצהו השני נחשב המבוי למבוי עקום. לפי גישה מקילה זו, כל רחוב שאינו ישר באופן שניתן לראות מקצה אחד את קצהו השני, נחשב למבוי עקום, ואין דינו כרשות הרבים. אך יש שכתבו שדווקא מבוי שמתעקם בצורה חדה, כך שיש לו שלוש מחיצות נחשב למבוי עקום, אך מבוי שמתעקם אט אט ולעולם אין לו שלוש מחיצות, אינו נחשב כמבוי עקום אלא כמבוי המפולש לרשות הרבים.