בית הקונסוליה הגרמנית (תל אביב)
בית הקונסוליה הגרמנית הוא מבנה היסטורי, שנבנה כקונסוליה הגרמנית בשכונה הטמפלרית "ואלהאלה" ביפו.[1] בנייתו החלה בשנת 1913, לצד דרך שכם (כיום – רחוב אילת 59) בתל אביב-יפו.
 | |
| בית הקונסוליה הגרמנית בוולהאלה (כיום נכס של ממשלת ישראל) בתל אביב-יפו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
קונסוליה  |
| כתובת |
רח' אילת 59 |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1916 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1916 |
| מידות | |
| קומות |
2 |
| קואורדינטות | 32°03′34″N 34°46′01″E / 32.05946°N 34.76684°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   בית הקונסוליה הגרמנית  | |
  | |
בעלי המקצוע אשר תכננו את המבנה וסביבתו היו: האדריכל אפל מגרמניה, הקבלן יוהנס ונאגל, ומתכנן הנוף יוהאן למלה. יוהאן למלה (Lämmle)[2] ויוהנס ונאגל (Johannes Wennagel) היו תושבי המושבה שרונה. הבנייה נעשתה בשיתוף פעולה עם רוב הציבור הגרמני-טמפלרי בפלשתינה. סיום הבנייה התעכב בשל מלחמת העולם הראשונה, אשר פרצה באמצע שנת 1914. הואיל וכך, נחנך הבניין רק בשנת 1916, על ידי הקונסול הגרמני רוסלר.
תיאור הבניין וחומרי הבנייה
עריכהבניין בעל שתי קומות, הגדול ביותר בארץ, שנבנה מבלוקים עשויים בטון וכנראה גם האחרון שבהם. הבניין היה בנוי בהתאם למאפייני הבנייה הטמפלרית ביפו: קירותיו עשויים לבני בטון טרומיות דמוי אבן, בלוקים שבאחת מפינותיהם הוטבעה דוגמת אבן, שלא טויחה.[3] קירות החוץ של המבנה, עשויים היו מבלוקים שהחליפו את השימוש באבן, כמו מבנים אחרים מאותה תקופה.[4] כל האלמנטים העיטוריים, עשויים היו אף הם, מיציקות בטון טרומיות. הגג, היה מכוסה רעפי חרס וחלונותיו ותריסיו היו עשויים עץ.[5] לבני הבטון והרעפים עשויי החרס סופקו על ידי בית החרושת "וילנד" (Wieland) מיפו[2] ועל ידי משפחת שלוש.[3] בית החרושת של האחים ואגנר[6] שנמצא בסמוך, סיפק את הברזל והצנרת.[3]
פנים הבניין היה מרוצף באריחי בטון ססגוניים. בנוסף, היו בתוכו מדרגות עץ הכוללות מעקה מסוגנן ומהודר.[5] מחוץ לבניין הייתה גינה מטופחת. במשך השנים נוספו למבנה תוספות בנייה, והחזית נפגעה בשל הכנסת מרכיבים זרים שהוחדרו לבניין.[5]
שימוש
עריכההבניין המפואר והגינה המטופחת סביבו שימשו מרכז חברתי לבני מושבות הטמפלרים. עם כיבוש יפו על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה, שימש הבניין זמנית כקנטינה המרכזית וכמעון מזדמן לחיילים בריטיים.
לדברי מנחם ידיד, שהיה מפקד האצ"ל ובית"ר באזור הדרום, נהגו התושבים הטמפלרים להניף בגאווה את דגליה של גרמניה הנאצית עם צלב הקרס בכל יום ראשון בשבוע, החל משנת 1937 עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, על הבניין ובבית החרושת ואגנר הסמוך לו. הנפת דגל צלב הקרס, פגעה ביישוב היהודי ששכן מסביב. לפיכך, נקטו הוא ושותפו צבי גור-אריה בתגובה. הם היו מטפסים בהיחבא על גגות המבנים, מורידים את הדגלים ושורפים אותם בלהט רב. בסיום הפעולה היו חומקים לבקעת מסילת הרכבת, ומשם נעלמים בינות לבתי הסביבה.[3]
הקונסוליה הגרמנית נסגרה בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת, כאשר חלק גדול מהציבור הגרמני הוגלה מהארץ, הואיל והיו נתיני ארץ אויב.
נכון לשנת 1995, במסמך של משרד הבריאות, ממוקמת במבנה המעבדה לגיהות תעסוקתית של משרד העבודה והרווחה.[7]
שימור המבנה
עריכההבניין שופץ בתחילת שנות ה-2000, על ידי משרד האדריכל אמנון בר אור, אולם שימור מעטפת הבניין לא הושלם. עבודת התכנון כללה שימור קפדני של המבנה והחזרתו למצבו המקורי, תוך כדי טיפול אינטנסיבי של פנים המבנה. במסגרת שדרוג הבניין ושיפור תפקודו הותקנו תשתיות חדשות, אשר כוללות מערכת מחשוב ותקשורת מורכבות ביותר, הותקנה מערכת מיזוג אוויר, ושופצו המבנים הנוספים במתחם, אשר נותקו מהמבנה העיקרי.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
- בית הקונסוליה הגרמנית, באתר אמנון בר אור - טל גזית אדריכלים
- דני רכט, בית הקונסוליה הגרמנית, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- אודות קונסוליות גרמניות בארץ ישראל - הקונסוליה הגרמנית ביפו, באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסי בן ארצי, שלישי, מגרמניה לארץ הקודש, התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ו (1996), עמ' 109. (בעברית)
- ^ 1 2 אילן שחורי, הסודות כמוסים המסתתרים בביתו של פרידריך למלה בשרונה, באתר תל אביב שלי, 16 בנובמבר 2015
- ^ 1 2 3 4 5 דני רכט, בית הקונסוליה הגרמנית, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- ^ אור אלכסנדרוביץ', חזית הבנייה, חזות הבנייה: טכנולוגיות מעטפת חשופות באדריכלות המודרנית בישראל (עמ' עמ' 314), באתר מכון תל אביב למחקר, תלטכנולוגיות: שיטות בנייה בתל אביב יפו במאה ה־19 וה־20 יעקב שפר, 1991
- ^ 1 2 3 דרך אילת 59, תל אביב - בית הקונסוליה הגרמנית, באתר אמנון בר אור טל גזית אדריכלים בע"מ
- ^ גלעד כספי, ביהח"ר ואגנר של הטמפלרים ביפו, באתר יוסי רנרט האנציקלופדיה המהלכת של נחלת-יצחק (ארכיון)
- ^ י.ברלוביץ, ראש מינהל הרפואה, נוהל פעולה במקרה של חשד לדליפה של גזים רעילים, באתר משרד הבריאות, החטיבה לענייני בריאות, 25 יוני 1995