מבעד לזכוכית האפלה (סרט)

מבעד לזכוכית האפלה
Såsom i en spegel
בימוי	אינגמר ברגמן
הופק בידי	אלן אקלונד
תסריט	אינגמר ברגמן
שחקנים ראשיים	גונאר ביורסטראנד; מקס פון סידוב; Lars Passgård; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מוזיקה	יוהאן סבסטיאן באך
צילום	סוון ניקוויסט
מדינה	שוודיה
חברת הפקה	SF Studios
חברה מפיצה	Janus Films, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1961
משך הקרנה	89 דק'
שפת הסרט	שוודית
סוגה	סרט דרמה
מקום התרחשות	שוודיה
תקופת התרחשות	המאה ה־20
פרסים	פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר
	דף הסרט ב־IMDb

מבעד לזכוכית האפלה (בשוודית: Såsom i en spegel באנגלית: Through a Glass Darkly) הוא סרט דרמה פסיכולוגית שוודי משנת 1961, שנכתב ובוים על ידי אינגמר ברגמן, ובכיכובם של האריאט אנדרסון, גונאר ביורנסטראנד, מקס פון סידוב ולארס פסגורד. הסרט מספר את סיפורה של אישה צעירה עם סכיזופרניה (אנדרסון), המבלה חופשה באי נידח יחד עם בעלה (פון סידוב), אביה הסופר (ביורנסטראנד) ואחיה הצעיר והמתוסכל (פסגורד).

מבעד לזכוכית אפלה יצא לאקרנים וזכה לביקורות חיוביות, במיוחד על משחקה של אנדרסון, וזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הסרט היה הראשון מבין שלושה סרטים בעלי קשר נושאי לברגמן שיצאו ב-1963, "אור חורף" ו"השקט".

עלילה

עלילת הסרט מתרחשת על רקע אי נידח בסקנדינביה, והיא מתמקדת בארבע דמויות: קארין, אשר סובלת מהפרעה נפשית; דויד, אביה של קארין, שהוא סופר המתמודד עם משבר יצירתי ואתי; מינוס, אחיה הצעיר של קארין, שמתמודד עם בעיות גיל ההתבגרות והתחושה שאביו מנטרל אותו; ומרטין, בעלה של קארין, שהוא רופא שמנסה לטפל בה ולהבין את מחלתה.

במהלך הסרט, קארין נמשכת לביקור בעלייה שבבית הנופש, שם היא מתעקשת שהיא שומעת קולות שמגיעים ממכשיר רדיו ישן שאינו פועל. מצבה הנפשי מתדרדר והיא מתחילה לחוות הזיות בהן היא רואה ישויות אלוהיות. הסרט עוסק בתגובות של שאר הדמויות למצבה של קארין ובהשפעת המחלה על יחסיהם הזה את זה.

הסרט מסתיים באופן עמום ומורכב, שם דויד מגיע להבנה עמוקה יותר לגבי אובדן האמונה והתחושה של ניכור קיומי, בעוד שמינוס ומרטין מנסים למצוא דרך להמשיך הלאה עם הכאב וההבנות שהם צברו מהמקרה של קארין.

ביקורות

הסרט "דרך זכוכית אפלה" זכה לשבחים רבים מביקורות ברחבי העולם. המשחק של הארייט אנדרסון זכה להערכה עצומה והוא אחד היסודות להצלחת הסרט. בשוודיה, הסרט קיבל ביקורות חיוביות במיוחד על דמויותיו, התסריט המינימליסטי וביצועיה של אנדרסון. מגזין "וראייטי" תיאר את הסרט כ"לא נעים, אך גדול".^[1] ביקורת במגזין "טיים" תיארה אותו כ"אחד הטובים ביותר ובוודאי הבשל שביצירותיו של אינגמר ברגמן". ב"ניו יורק טיימס", בוזלי קראות'ר כינה את הסרט "מבוסס היטב ומציאותי לחריגה", ואת אנדרסון "נפלאה בביטוי המודעות המצמררת וכאבי השיגעון שמניעים את הנערה".^[2] ברנדן גיל, מבקר אמריקאי, כינה את הופעתה של אנדרסון "כמעט מושלמת".

בבריטניה, המבקר טום מילנה כתב כי למרות קונצפציה המרמזת על "חרדה ועינוי עצמי", הסרט "חם ומבוקר היטב", והוא מחמיא לאנדרסון על הופעתה המבריקה. סטנלי קאופמן מ"הרפובליקה החדשה" תיאר את הסרט כ"מחקר סטרינדברגיאני בסבל נפשי" עם סצנות "מרתקות" ואת אנדרסון כ"קשוחה, מצורעת ותנודתית". הסרט דורג במקום השמיני ברשימת סרטי השנה של "קאייה דו סינמה" לשנת 1962. בשנת 1996, הסרט נכלל ברשימת "100 הסרטים הזרים הגדולים" של מגזין Movieline.^[3]

רוג'ר איברט הוסיף את הסרט לרשימת "סרטים גדולים" שלו בשנת 2008, שם הוא התרשם במיוחד מהתאורה של ניקוויסט וסיכם כי "אנו מופתעים מהדאגה העמוקה של ברגמן כי האנושות רואה את העולם כמו דרך זכוכית אפלה, ואינה מסוגלת להבין את משמעותו". ליאונרד מלטין נתן לסרט שלוש וחצי כוכבים במדריך לסרטים של 2014, תואר כ"סיפור עצוב ומרתק של שיגעון". הסרט זכה לדירוג של 100% ב-Rotten Tomatoes, מתוך 27 ביקורות, עם ממוצע משוקלל של 8.70 מתוך 10.^[4]