מבע משולב

מבע משולב הוא אחד מסוגי המבע בספרות. המבע המשולב הוא טכניקה ספרותית בה דיווחו החיצוני של המספר על דבריה של דמות ספרותית משלב פריטים מתודעתה. המבע המשולב יוצר עומק וריבוי רבדים בכך שהוא מאפשר לקורא לראות את המתואר מנקודת תצפית מורכבת, תוך ביקורת של המספר. המבע המשולב התפתח בזרם התודעה והוא מאפשר לקורא לצפות בדחפים, בפחדים ובצורת החשיבה של דמות.

הגדרה

המבע המשולב נמצא בין המבע הישיר (או הציטוט) ובין המבע העקיף. במבע הישיר משתמשים במילותיה של הדמות עצמה (למשל: "אני רעב כל כך," הוא חשב), במבע העקיף משתמשים במילותיו המדווחות של המספר (הוא חשב שהוא רעב מאוד). במבע המשולב משתמשים בדרך ביניים, הנראית כך: "כמה שהוא רעב". המדווח (או הדובר) במבע המשולב הוא המספר, אך המבע מושפע מתודעתה של הדמות. במקום הדיווח החיצוני והאובייקטיבי יחסית, מוצגת עמדה פנימית למחצה.

צורה וזיהוי

• במבע המשולב משתמשים בגוף שלישי המתאר את הדמות, התואם את המבע העקיף.
• תיאורי הזמן תואמים את צורת המבע הישיר: אם הוא בהווה, כך יהיה גם המבע העקיף.
• פעמים רבות יוצג המבע המשולב עם "איתות אזהרה" המעיד על כניסה לתודעתה של הדמות (למשל, תיאור הדמות המביטה דרך החלון - ומעבר לתיאור מחשבתה: "הוא ישב על המעקה והביט מטה. כמה שהוא רעב.")
• לעיתים, תדמה השפה של המבע המשולב לשפת הדמות, אך לפעמים תהיה קרובה דווקא לשפת המספר.

דוגמה

מתוך "סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון: "ישבה בלומה בבית קרוביה... יושבת לה בלומה בתוך כותלי ביתה והספר פותח לפניה פתחי עולם... מה נאה נר השבת בחדרה של בתולה צנועה בשעה שהיא נינוחית מיגיעתה וקוראת בספר. חייכם שאין לבלומה נאכט להתדיין עם מזלה."

בראשית הפרק מתוארת בלומה בקוראה את הספר, ולאחר מכן עובר המספר לתאר את מחשבותיה. הסימן הראשון לכך הוא המעבר לזמן הווה במשפט השני שבציטוט (במקור מופיע בראש הפסקה הבאה). ניתן לראות שבלומה מתוארת בגוף שלישי, למרות שהדברים הנאמרים הם לכאורה מפיה. כמובן שהמספר הוא המנסח בלשונו את החולף בתודעתה של בלומה. בדוגמה זו, משתמש עגנון במבע המשולב כאמצעי לאירוניה, כאשר הוא נצמד לתודעתה המושפלת של בלומה.

לקריאה נוספת

• ה' גולומב, "הדיבור המשולב – טכניקה מרכזית בפרוזה של עגנון", הספרות א' 2 (1968), עמ' 251 - 262