מבצע יורם

מבצע יורם היה הניסיון השלישי של ישראל לכבוש את לטרון במלחמת העצמאות, ובכך לנסות ולפתוח את הדרך לירושלים (ראו רקע בקרבות לטרון). הוא נערך בלילה שבין 8 ל-9 ביוני 1948, לקראת כניסת ההפוגה הראשונה. כמו כל קודמיו, וכמו אלה שאחריו, ניסיון זה נכשל אף הוא, במחיר 94 הרוגים ו-159 פצועים. על פי מחלקת ההיסטוריה בצה"ל, נהרגו במבצע 17 חיילי צה"ל - כולם חיילי הגדוד החמישי של הפלמ"ח. למרות כישלון המבצע, הוא נחשב לזה שהיה הקרוב ביותר להשגת המטרה של כיבוש לטרון.

שלט הסבר על הקרב בפארק קנדה

יגאל אלון מפקד המבצע

משלט י"ד כיום בפארק קנדה

שלט זיכרון לחללי הגדוד החמישי בקרב

רקע

קיומו של היישוב היהודי בירושלים, שמנה כמאה אלף איש ערב פרוץ מלחמת העצמאות, היה תלוי באספקת מים ומזון משפלת החוף. הערבים, שהבינו היטב שניתוק התחבורה היהודית מהשפלה לירושלים עשוי להכריע את המערכה על העיר, ריכזו את עיקר מאמציהם בחסימת צירי התנועה לירושלים, החל מראשית המלחמה. בשורה של מבצעים צבאיים, במהלך החודשים אפריל-מאי 1948, הצליחה ההגנה להשתלט כמעט על כל אורכו של הכביש הראשי מהשפלה לירושלים, אולם קטע הדרך שבין לטרון לשער הגיא, נותר בשליטת הצבא הבריטי עד לסיום המנדט, ולכן לא ניתן היה לפעול בו. בחודש שקדם לסיום המנדט הבריטי נכנס לאזור זה גם כוח מ"צבא ההצלה", השתלט על הנקודות השולטות בחלקו המזרחי של רכס לטרון, ומנע המשך מעבר שיירות אספקה לירושלים.

אחרי עזיבת הבריטים בליל 14 במאי 1948, הוצאו גם כוחות "צבא ההצלה" מאזור לטרון, והועברו להתארגנות מחדש בסוריה. ב-18 במאי נשלח גדוד 4 של הלגיון לאזור לטרון, ותפס את כל קו הרכס שבין לטרון לשער הגיא. ב-23 בחודש תוגבר כוח זה בגדוד נוסף של הלגיון, בסיוע ארטילריה ושריוניות. הניסיונות לעקור את הלגיון, במבצע בן נון א' ומבצע בן נון ב', אשר נערכו בשבוע האחרון של מאי, נכשלו, תוך אבדות כבדות לכוחות צה"ל. לנוכח החשיבות שייחס דוד בן-גוריון לפתיחת הדרך לירושלים, לפני ההפוגה הראשונה שכבר התקיימו מגעים להשגתה, הוא עמד על כך שחטיבת יפתח תרד מן הגליל העליון המזרחי (כדי להחליפה הוקמה בחפזון חטיבת עודד), ותצטרף לכוחות המיועדים לפריצת הדרך. בתחילת יוני הורדו הגדוד הראשון והגדוד השלישי של חטיבת יפתח לאזור מחנות סרפנד והחלו בהכנות למבצע.

תוכנית 'מבצע יורם'

המבצע הוטל על גדוד 5 מחטיבת הראל (גדוד "שער הגיא") וגדוד 3 מחטיבת יפתח (גדוד "הגליל"). על המבצע פיקד יגאל אלון, ובמטה המבצע שניהל את הקרב נכחו מיטב מפקדי חטיבות הפלמ"ח 'יפתח' ו'הראל'. אלה בחרו לעקור את הלגיון מלטרון תוך שנקטו בגישה עקיפה, מה גם שהתקפות המצח שנערכו במבצעים הקודמים לכיבוש המקום, נחלו כישלון חרוץ. משום כך כיוון הפלמ"ח את התקפתו לשני משלטים החולשים על לטרון ממזרח. משלטים שכונו בשם משלט י"ג ומשלט י"ד, בהנחה שכיבושם יערער את אחיזת הלגיון בלטרון. על כוח מחטיבת הראל היה לכבוש את משלט י"ג, עליו הגנה מחלקה ירדנית אחת, ועל הגדוד השלישי מחטיבת יפתח היה לעבור דרך המשלט שנכבש ולכבוש את משלט י"ד שהיה הגדול והמבוצר מבין השניים. כיבוש כל מתחם הלגיון בלטרון נועד לשלב הבא של המבצע.

הקרבות

עקב טעות בניווט של סיירי גדוד 5, הסתערה חזיתית הפלוגה המתוגברת מגדוד 5 ובראשה מפקדה זיוי צפרירי על משלט י"ד, בו התבצר כוח לגיון ירדני העדיף עליה לאין שעור. גדוד 3 יפתח עלה דרך משלט י"ג, בהתאם לתוכנית המקורית, אך הגדוד הופתע באש של כוח הלגיון, ונסוג לנקודת היציאה שלו מבלי שניסה לכבוש את המשלט. נסיגת גדוד 3 הותירה את 'כוח זיוי צפרירי' מבודד בלב מערך אויב מבוצר, אשר לקראת הבוקר החל בהתקפת נגד.

'כוח זיוי צפרירי' המשיך לבדו בלחימה, ללא כל עזרה מצד כוחות צה"ל הגדולים שהיו מסביב למתחם לטרון, ועם בוקר, לאחר שבע שעות לחימה, השלים את כיבוש משלט י"ד. בקרב נפגעו כמעט כל הלוחמים (70 פצועים ו-16 הרוגים), אלא שאז הגיעה פקודת הנסיגה ממפקדת המבצע. צפרירי פיקד על הנסיגה ונאלץ להשאיר את החללים על המשלט, כשלוחמיו המעטים תומכים בחבריהם הפצועים במורד הגבעה, והוא האחרון שירד מהרכס. רק בתום המלחמה הוחזרו החללים לישראל.

לאחר הקרב

בדיעבד, מקריאת דו"חות מפקדים ירדנים, התברר שהתקפת 'כוח זיו צפרירי' מן הגדוד החמישי של חטיבת הפלמ"ח הראל, יצרה איום ממשי על מערך הלגיון, שנאלץ להטיל לקרב את כל העתודות שעמדו לרשותו. ייתכן מאוד, שאילו גדוד 3 היה משתלט על משלט י"ג, הלגיון היה נאלץ לפנות את מתחם לטרון. למעשה, ניתן לומר, שמבצע "יורם", למרות כישלונו, היה ההתקפה המסוכנת ביותר מבין חמשת הקרבות שביצעו כוחות צה"ל על מתחם לטרון במהלך מלחמת העצמאות. לוחמי הפלוגה המתוגברת תחת פיקודו של זיו צפרירי היו היחידים שגברו על כוח הלגיון בלטרון במהלך מלחמת העצמאות.

מבצע יורם נכשל, לטרון נותרה בידי הלגיון הערבי והדרך הראשית לירושלים נותרה חסומה. למחרת הקרב, ב-10 ביוני 1948, נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה שנמשכה כחודש.

ב-11 ביוני עברה השיירה הראשונה בדרך החליפית שנפרצה אל ירושלים - דרך בורמה, ושיירות החלו לעבור לירושלים.

במבצע יורם באה לראשונה לידי ביטוי הקמתה של מפקדת "חזית ירושלים" שאת הקמתה יזם ובראשה עמד האלוף דוד מרקוס (שנהרג בלילה שבין 10 ו-11 ביוני), בשילוב של חטיבות קרביות ויחידות תומכות לחימה תחת פיקוד מרחבי אחד, שדמה לראשונה במלחמת העצמאות למפקדה דיוויזיונית. אמנם כבר במבצע בן נון ב', כשבוע לפני כן, שולבו מספר חטיבות תחת פיקוד אחד אלא שלא היה זה תחת מפקדת חזית מסודרת, אלא תחת מפקדה שהוקמה לצורך קרב מסוים. אמנם לאחר מספר ימים פורקה מפקדת חזית ירושלים, אך צורת ההפעלה של מפקדה מרחבית המשיכה במבצעים הגדולים בקרבות עשרת הימים ובמבצעים שמסיום ההפוגה השנייה ועד סיום מלחמת העצמאות.

תיאור המבצע בספרי העיון בישראל

אליהו סלע ("רעננה") מחטיבת הראל, מתאר ב"ספר הפלמ"ח" את המבצע בקיצור נמרץ: "9.6.48 מבצע "יורם". יחידות "הראל" ו"יפתח" תוקפות את משלטי לטרון במגמת השתלטות. אחרי קרב-דמים נכשלת ההתקפה בגלל טעות בתפיסת משלט בשטח.

בספרו, "לטרון - המערכה על הדרך לירושלים", מטיל אריה יצחקי את האחריות על כישלון המבצע על חטיבת יפתח ובמיוחד על משה קלמן, מפקד הגדוד השלישי בחטיבה. בביקורתו הספרותית על הספר, תוקף מאיר פעיל בחריפות את יצחקי על מסקנותיו. הוא טוען שיצחקי פסל את גרסת קלמן, אשר מובאת בספר "יפתח אחוזת הסופה" ואשר מתיישבת בנקודות רבות עם גרסת קצין בלגיון הערבי שהשתתף בקרב, בשל כך שהיא "אינטרסנטית וחד-צדדית" ומעדיף את גרסת הטוראי יפרח חביב על התפתחות הקרב. פעיל טוען שזו טעות מקצועית חמורה ואין לשפוט וללמוד על הקרב לפי מחקר שכזה.

לקריאה נוספת

• משה קלמן, יפתח בקרבות לטרון", עמ' 165-160, בתוך: יודקה הלמן (עורך), "יפתח אחוזת הסופה" : סיפורה של חטיבת יפתח - פלמח, (ציורים ועיטורים - שמואל כץ ; עריכה ועיצוב - ישראל אבן נור), בת ים, יוצאי חטיבת יפתח-פלמח, תשל"א 1970
• דוד בן-גוריון, (גרשון ריבלין, אלחנן אורן (עורכים)), יומן המלחמה: מלחמת העצמאות, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1982, כרך ב', עמ' 502-500
• אריה יצחקי, לטרון - המערכה על הדרך לירושלים, מבצע יורם פרק 21, הוצאת כנא, ירושלים, 1982.
• צביקה דרור, "הראל – הקרב על ירושלים", תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 206-203
• משה ארנוולד, "מבצע 'יורם' במלחמת העצמאות", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב: 70 למדינה,כרך י"ח, בן-שמן: מודן, משרד הביטחון והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2018, עמ' 45–94. ראו גם תגובת אלישיב שמשי ותגובת ארנוולד בעמודים הבאים.
• יצחק לוי (לויצה), תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות (מערכות, 1986), ע' 295 ואילך.

קישורים חיצוניים

• אריה יצחקי, הקרב העלום והנסתר על גבעות לטרון, מבצע יורם, ערוץ 7, 17 במאי 2018
• אורי מילשטיין, ‏70 שנה למבצע יורם: התבוסה שהעלתה את חמתו של בן־גוריון, באתר מעריב אונליין, 7 ביוני 2018
• מבצע יורם, באתר הפלמ"ח
• יצחק נוי, הקרב הנשכח, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 ביוני 2021
• תמצית עדות אורי בידץ על הקרב באתר הפלמ"ח
• צבי אילן, מבצע יורם - הקרב העלום, למרחב, 28 באפריל 1971