מדף יבשתי או מדף היבשת או אדן היבשה (באנגלית: Continental shelf) הוא המדרון בשולי היבשת הנמשך אל מתחת לפני הים בשיפוע מתון (בדרך כלל בזווית של פחות ממעלה) ועד למקום שבו חל שינוי חד בזווית השיפוע. בים התיכון אדן היבשת משתרע למרחק של 150 עד 200 ק"מ מן החוף ועומקו אינו עולה על 200 מטר ואז מתחיל מדרון תלול לעומק של כ-5000 מטר. גידול דגים באדן היבשת קל יותר עקב חדירה טובה של קרני השמש וטמפרטורה נוחה. על אדן היבשת ניתן למצוא פלנקטון.

המדף היבשתי

הנגישות הגבוהה יחסית אל המדפים היבשתיים הפכו אותם לחלקים המובנים ביותר של קרקעית הים.

הרוב המוחלט של הניצול המסחרי, כגון קידוחי גז או נפט, מתבצע מהמדף היבשתי. הגדרת המדף היבשתי לפי חוק הים שונה מההגדרה הגאולוגית, ולפיו לכל מדינה יש זכות למשאבי המדף היבשתי שלחופיה עד כדי 200 מייל ימי (230 מייל / 370 קילומטרים) מהחוף, מה שנקרא בחוק "המדף היבשתי המורחב" extended continental shelf (ECS))[1][2].

לקריאה נוספת

עריכה
  • פרופסור משה ברור, "אדן היבשה", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 3), הוצאת יבנה, תשס"א

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מדף יבשתי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.