מהדי אח'ואן-ת'אלת'
מהדי אח'ואן-ת'אלת' (בפרסית: مهدي اخوان ثالث, באנגלית: Mehdi Akhavān-Sāles; 1929–1990) היה משורר איראני חשוב שהצליח לשלב אלמנטים מהשירה הפרסית הקלאסית בתוך השירה הפרסית המודרנית. חיבר כמה מהשירים החשובים ביותר בהיסטורית השירה האיראנית ונחשב כאחראי במידה ניכרת להתפתחות השירה הפרסית המודרנית. הוא עסק בהוראת שירה, עריכת תסריטים, כתיבת ספרים ותוכניות טלוויזיה. בנוסף, היה פעיל פוליטי במפלגת ״התודה״ ובחוגי שמאל נוספים.
 | |
| לידה |
1929 משהד, איראן |
|---|---|
| פטירה |
1990 (בגיל 61 בערך) טהראן, איראן  |
| מדינה |
שושלת פהלווי, איראן |
| לאום | איראני |
| מקום קבורה | המוזוליאום של פירודוסי שבטוס |
| עיסוק | משורר, סופר, מורה, עורך תסריטים, כותב תוכניות טלוויזיה, עיתונאי, מרצה באוניברסיטת טהרן, מרצה באוניברסיטה הלאומית ובמכללה להכשרת מורים |
| שפות היצירה | פרסית |
| תחום כתיבה | שירה, פרוזה, מבקר |
| סוגה | שירה נימאית, כתיבת תסריטים |
| נושאי כתיבה | שירים ומאמרים בעלי מסרים פוליטיים |
  | |
ראשית חייו
עריכהמהדי אח'ואן-ת'אלת' נולד בעיר משהד בשנת 1929, לאב רוקח מפרובינציית יזד ולאם ילידת ח'וראסאן. לאחר שסיים את בית הספר היסודי עבר ללמוד ריתוך בבית ספר מקצועי בעיר שבה גדל, ומגיל צעיר נמשך למוזיקה.[1] ככל הנראה מי שחשף אותו לעקרונות הפרוזודיה של השירה הפרסית הקלאסית, היה המורה שלו בבית הספר המקצועי במשהד. בתחילה, למד את עקרונות השירה הפרסית המסורתית והתאפיין בראשית דרכו כקלאסיקאי. אלא שדי מהר מצא את עצמו משתלב בחוגים הספרותיים הבולטים במשהד שהבולט ביותר מביניהם היה "האגודה לספרות של ח'וראסאן". באותה תקופה בחר לעצמו את שם העט מ. אמיד, שפירושו בפרסית "מ. תקוה".[1]
קריירה ופעילות פוליטית
עריכהבתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 הקים את החוג הספרותי ״בחר״ (Bahār), יחד עם רזא מרזבאן (Reżā Marzbān), עלי מילאני (ʿAli Milāni) ואחרים, שחבריו עסקו בעיקר במגמות המודרניות בשירה. במקביל, הצטרף לחוגים השייכים לשמאל הפוליטי באיראן, שהיה פופולרי באותם ימים בקרב אינטלקטואלים ואמנים. עד מהרה הפך חבר בוועדה המחוזית של ארגון הנוער של מפלגת ״התודה״ שהייתה בראשית דרכה. בשנת 1947, לאחר ששיריו זכו להכרה בעיתונות במשהד, עבר לטהראן והחל לעבוד בעריכה. ב-1948 הצטרף למשרד התרבות האיראני ונשלח לעבוד בהוראה בעיר ווראמין (Varāmin) שבפאתי טהראן. גם לאחר המעבר המשיך לפעול כאקטיביסט בתחום הפוליטי.[1] בשנת 1951 עם פרסום קובץ שיריו הראשון, מונה לעורך הספרותי של העיתון ״ג'ואנאן-י דמוכראת״ (הדמוקרטים הצעירים) ובכך חיזק את קשריו עם משוררים בני דורו.[1]
משבר הנפט של ראשית שנות ה-50 וההפיכה הצבאית באיראן הובילו לכך, שראש הממשלה האהוד מוחמד מוסאדק התפטר מכהונתו וכל הכוח במדינה חזר להיות מרוכז בידיו של מחמד רזה שאה. המצב שנוצר גרם לתסכול רב בקרב פעילי השמאל ביניהם אח'ואן-ת'אלת'. בחורף 1953 נתפס פעמיים בשל פעילות ומעורבות פוליטית במפלגת ה״תודה״ ובשל כך נכלא במשך שנה. לאחר שחרורו מהכלא נשלח ללמד באזור כאשאן, אך זמן קצר לאחר מכן חזר לטהראן שם מצא את פרנסתו כעיתונאי ופרסם מאמרים תחת שמות עט שונים.[1]
לאחר שהתפרסם קובץ שיריו ״זמסתאן״, התקבל לעבודה בחברת הפקת הסרטים של הסופר ויוצר הסרטים אברהים גלסתאן, אך בשנת 1961 עזב את החברה של גלסתאן והחל לעבוד בשיתוף פעולה עם רדיו איראן, שם עסק בכתיבת תוכניות תרבות וספרות. בשנת 1969 עבר לאבאדן על מנת למצוא עבודה בתחנת טלוויזיה מקומית. הוא כתב תוכניות טלוויזיה בנושאי ספרות ותרבות וחוברות בנושאי גאוגרפיה היסטורית של אזורים שונים באיראן. תוכניות הטלוויזיה שיצר נועדו לחשוף לשכבה נוספת של הציבור האיראני את הספרות האיראנית הענפה.[2]
בשנת 1974 נפטרה בתו והוא החליט לחזור לטהראן, שם עבד בטלוויזיה האיראנית הלאומית והופיע באופן תדיר בתוכניות שעסקו בתרבות ובספרות. בשנת 1977 קיבל תפקידים בהוראת ספרות מהתקופה הסאמאנית וכן בהוראת הספרות העכשווית באוניברסיטת טהראן, באוניברסיטה הלאומית ובמכללה להכשרת מורים. באותן שנים המשיך לפרסם קובצי שירה, רובם בסגנון "שירה נימאית".
בשנת 1981 פרש לגמלאות מעבודה ממשלתית.[3]
בשנת 1990 הוזמן אח'ואן-ת'אלת' לברלין לביקור ב"בית התרבות העולמי", זה היה ביקורו הראשון מחוץ לגבולות איראן. בנוסף, ביקר גם באנגליה, דנמרק, שוודיה, נורווגיה וצרפת.[2] באותה שנה נפטר מהתקף לב ונקבר ליד המוזוליאום של פירודוסי שבטוס, צפונית לעיר משהד בה נולד.
סגנון כתיבתו
עריכההנושאים המופיעים בקובצי שיריו
עריכהבשנת 1951 פרסם את אוסף שיריו הראשון - "ארגנון" (״אורגן״), אותו הקדיש "לכל לוחמי החופש".[1] המהדורה הראשונה כללה בעיקר שירים קלאסיים, אך גם שירים שביטאו התרחקות הדרגתית מהכללים הפרוזודיים של השירה הפרסית הקלאסית.[1]
בשנת 1956 פרסם אח'ואן-ת'אלת' את קובץ שיריו השני "זמסתאן" (חורף) המכיל 39 פואמות. קובץ זה נכתב ברוח סגנון השירה החדש שהתפתח באיראן - ה״שירה הנימאית" (מכונה גם "השירה החדשה"), ונקרא על שם נימא יושיג'. נימא יושיג׳ יצר סגנון שירה מודרני שקרא תיגר על כללי השירה הפרסית הקלאסית, סגנון שירה הרווי הומור וביקורת חברתית.[4] בשירתו מתייחס יושיג׳ לנושאים ולאירועים המתחוללים בתקופתו באיראן ונלחם במוסכמות שהיו קיימות בשירה הקלאסית.[5] אח'ואן-ת'אלת' אף הוא נוהג לכתוב בסגנון שירה זה בקובצי השירים המאוחרים יותר שלו, ועומד על ההבחנה בין השירה המודרנית לבין השירה הקלאסית. עם זאת בשונה מנימא יושיג׳, הוא עובר בקלילות בין מסגרות קלאסיות בשירה לבין מסגרות מודרניות. בעזרת אסוציאציות היוצאות מגדר הטקסט, וריאציות תחביריות קלאסיות, ואזכור שמות של דמויות מאפוסים איראנים עתיקים ומבסס בשירה המודרנית את העבר האיראני המשותף והמפואר. בשיריו משמשת השפה, זיכרון המתגלם בצלילים ובמקצבים ולא רק כלי לסימנים.[4]
"זמסתאן" הפך לקובץ שירים פופולרי מאוד באותם ימים באיראן ובזכותו הוא התפרסם יותר. קובץ השירים משקף בתוכנו את העמדה הקודרת של החברה האיראנית בשנות ה-50 של המאה ה-20, בשל השינוי המהותי שחוותה. לאור הצלחתו עם פרסום "זמסתאן", התקבל לעבודה בחברת הפקת הסרטים של הסופר ויוצר הסרטים אברהים גלסתאן. בתפקידו זה עסק בעריכת תסריטי סרטים ובפיקוח על הקלטות פסקול. בתקופה זו שיתף פעולה עם בכירי עולם התרבות, הכתיבה והקולנוע האיראני וביניהם פרוע' פרח'זאד, כרים אמאמי ונג'ף דריאבנדרי.[1]
ספרו השלישי, ״אאח'ר שאהנאמה״ (״סיום ה-שאהנאמה״ - Āḵer-e Šāh-nāma)[1] פורסם בשנת 1959 וכלל כמה משיריו המוערכים ביותר. השאהנאמה (״ספר המלכים״) הוא שמה של היצירה הפרסית הקלאסית של פירדוסי שהתפרסמה בשנת 1010, בו היא מתארת את ההיסטוריה המיתית של איראן מבריאת העולם ועד לימי הכיבוש המוסלמי. ״אאח׳ר שאהנאמה״ של אח'ואן-ת'אלת' מכיל בתוכו עלילות הניתנות לפיענוח על ידי הקורא המכיר ויודע את הסיפורים מהאפוס האיראני. הקובץ בוחן את הקשר בין השפה, התפיסה, העצמי (של הקורא), הזמן והמרחב.[4] אח'ואן-ת'אלת' חושף בשיר המרכזי בקובץ את הבעיות הפוליטיות-חברתיות העכשוויות באיראן מול הגותו סביב ההיסטוריה המפוארת של איראן הפרה-אסלאמית ומנסה לשכנע את הקורא כי אין אפשרות להחיותה.[6] השיר זכה לשבחים רבים על רגישותו של המשורר לנושאים החברתיים והפוליטיים באיראן, בין המשבחים נמנו פרוע׳ פרח׳זאד וג'לאל אל-י אחמד.[1]
אוסף השירה הרביעי שלו "אז ב-אווסטה" פורסם בשנת 1965. רוב השירים באוסף נכתבו (שלושה רבעים מכלל השירים באוסף) בסגנון השירה הנימאית, והוא זכה לשבחים ביקורתיים על ידי המבקרים השונים באומרם שזו פסגת השירה הנימאית של אח'ואן-ת׳אלת׳.[1]
בשנת 1983 לאחר שפרסם שיר בשם "אני אוהב אותך, הו מולדת עתיקה" התעוררה ביקורת עזה כנגדו מצד מנגנוני המשטר האסלאמי החדש. השיר אופיין כשיר הנע בין פטריוטיזם לבין גישה ביקורתית כנגד המדינה האסלאמית, כשבפועל מתרפק השיר על העבר החילוני והטרום אסלאמי של איראן. השיר נוכס על ידי כוחות האופוזיציה באיראן ומחוצה לה ובשל כך זימן המשטר האסלאמי את אח'ואן-ת'אלת' לבית המשפט בטהראן. במשפט שנערך לו הוא נדרש להצהיר על נאמנותו לרפובליקה האסלאמית. יתרה מכך, בראיון טלוויזיוני חויב לדבר כשתמונתו של אייתוללה ח'ומייני תלויה מעל ראשו.[3]
בשנת 1989 פרסם אח'ואן-ת'אלת' מקבץ שירים הנושא את שם השיר - "אני אוהב אותך, הו מולדת עתיקה", אשר כלל כמה מהשירים הנחשבים ביותר שלו בפרוזודיה הקלאסית. קובץ זה אפיין את חזרתו לסגנון השירה הפרסית הקלאסית ואת נטישת הסגנון הנימאי. עזיבת הסגנון הנימאי גרמה לביקורת ספרותית כלפיו מצד אנשי החוגים הספרותיים המודרניים, אך למרות הביקורת הוא נחשב כמי שאחראי במידה ניכרת להתפתחות השירה הפרסית המודרנית. הוא הצליח להשפיע על שירה זו השואבת מאפיינים מהסגנון הנימאי, לְחַבְּרָהּ לעולם התוכן של השירה הקלאסית וכן כמי שהפריך את הטענה, כי מי שפונה לשירה המודרנית עושה זאת כי אינו מצליח לשלוט בתורת המשקל ובכללי השירה הקלאסית.[4]
ביקורת
עריכההמבקרים רואים במהדי אח'ואן-ת'אלת' אחד המשוררים הפרסיים העכשוויים הטובים ביותר. הוא נחשב אחד מחלוצי השירה העכשווית הכותב בסגנון חדש בספרות האיראנית, בעיקר אפוסים בסגנון מודרני. הוא נחשב משורר שהכניס סגנון רענן בשירה הפרסית וזו הייתה שאיפתו.[6]
יצירותיו
עריכה- "אורגן" (Arghanoon), 1951.
- "חורף" (Zemestān), 1956.
- "סיום ה-שאהנאמה" (Ākhare Shāhnāmeh), 1959.
- "מן האוסטה הזו" (Az In Avestā), 1965.
- "שירי הציד" (Manzoomeye Shekār), 1966.
- "סתיו בכלא" (Pāeez dar Zendān), 1969.
- "אהבת מילים ותכלת" (Aasheghānehā va Kabood), 1969.
- "התקווה הגדולה ביותר" (Behtarin Omid), 1969.
- "שירים נבחרים" (Ghozideh-ye Ash-ār), 1970.
- "בחצר הקטנה של הסתיו בכלא" (Dar Hayāte Koochak Pāeez dar Zendān), 1976.
- "גיהנום, אבל קר" (Duzakh Amma Sard), 1978.
- "החיים אומרים: עדיין עלינו לחיות" (Zendegi Migooyad Amma Bāz Bayad Zist), 1978.
- "אני אוהב אותך, הו מולדת עתיקה" (Torā Ay Kohan Boom o Bar Doost Dāram), 1989.
קישורים חיצוניים
עריכה
מהדי אח'ואן-ת'אלת', באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Saeid Rezvani, AKHAVAN-E SALESS, MEHDI, https://www.iranicaonline.org, 19 מאי 2016 (באנגלית)
- ^ 1 2 Karimi-Hakka, Poet of Desires Turned to Dust: In Memoriam Mehdi Akhavan Saless, World Literature Today Vol. 65, No. 1, Winter 1991, עמ' 18-24 (באנגלית), JSTOR www.jstor.org/stable/40146113
- ^ 1 2 Ahmad Karimi-Hakkak, Patriotism as Oppositional Discourse: A Qasida by Mehdi Akhavan-Saless, Iranian Studies 4-Volume 30 , numbers 3, Summer 1997, עמ' 243-246 (באנגלית), JSTOR https://www.jstor.org/stable/4311062?seq=5
- ^ 1 2 3 4 Marie Huber, Broken Lyres: Epic, Performance, and History in Mehdi Akhavān Sāles’ “Ākhar-e Shāhnāmeh”, Literary Text Research 28 (100), Sammer 2024, עמ' 112-91 doi: 10.22054/LTR.2023.76189.3762
- ^ עורך: סולי שאהוור, תרגום: מפרסית: אורלי נוי, ימים משונים הם אלה, יפתי, קובץ מהשירה המודרנית באיראן, תל אביב: כתב ווב הוצאה לאור בע"מ, 2018, עמ' 12
- ^ 1 2 Mehdi Akhavan Sales, Iran Chamber Society, Persian Language & Literature (באנגלית)