מועצה אזורית ערבות הירדן
מועצה אזורית ערבות הירדן היא מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, בבקעת הירדן. בעוד זהו שמה במסמכים רשמיים של הממשלה, היא נקראת "מועצה אזורית בקעת הירדן" במסמכיה של המועצה האזורית עצמה. בתחומי המועצה 21 יישובים, ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.9 ק"מ.
מדינה | ישראל | ||||||||||||||||||||||||
מחוז | יהודה ושומרון | ||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | מועצה אזורית | ||||||||||||||||||||||||
מספר יישובים במועצה | 21 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג מועצות אזוריות לפי מס. יישובים[1] | 23 | ||||||||||||||||||||||||
ראש המועצה | דוד אלחייני | ||||||||||||||||||||||||
תאריך ייסוד | 1979 | ||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[2] | |||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 7,493 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי[1] | 209 | ||||||||||||||||||||||||
- מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.07 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[4] |
6 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[1] | 109 | ||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[5] |
0.3717 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[1] | 206 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
פרופיל מועצה אזורית ערבות הירדן נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס | |||||||||||||||||||||||||
jordanvalley.org.il |
ישובי המועצה נמצאים בשטח המשתרע על 860 אלף דונם, ממורדות הרי השומרון ועד לנהר הירדן.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים במועצה אזורית ערבות הירדן 7,493 תושבים (מקום 209 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 82.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 10,069 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[6]
המועצה הוקמה בספטמבר 1979.[7]
בשטח המועצה האזורית ערבות הירדן אין עיר מחוז. היישוב הישראלי הגדול ביותר באזור הוא מעלה אפרים, שאינו חלק מהמועצה האזורית אלא מוגדר כמועצה מקומית עצמאית שהוקמה בצו של צה"ל.
באוגוסט 2023 הודיע שר הפנים משה ארבל על בחינת איחודן של רשויות מקומיות, כולל הצעה לאיחוד מועצה מקומית מעלה אפרים ומועצה אזורית מגילות ים המלח עם מועצה אזורית ערבות הירדן, והנחה כי תהליך הבחינה יחל לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. ביולי 2024 חתם מנכ"ל משרד הפנים רונן פרץ על כתב מינוי ועדה גאוגרפית לבחינת מעמד מוניציפלי ואיחוד רשויות מקומיות אלה[8].
ראשי המועצה
עריכה- ישראל נדיבי[9], תושב מחולה, כיהן שתי קדנציות (1979–1990)
- דוד לוי[10], תושב ארגמן, כיהן שלוש קדנציות
- דובי טל[11], תושב שדמות מחולה, כיהן קדנציה אחת
- דוד אלחייני[12], תושב ארגמן – ראש המועצה הנוכחי
יישובי המועצה
עריכהמספר | צורת היישוב | יישוב | שנת הקמה | מספר תושבים (2022) |
---|---|---|---|---|
1 | מושב | ארגמן | 1968 | 131 |
2 | מושב | בקעות | 1972 | 187 |
3 | מאחז | גבעת סלעית | 2001 | 16 משפחות |
4 | מושב | גיתית | 1972 | 502 |
5 | קיבוץ | גלגל | 1970 | 229 |
6 | יישוב קהילתי | חמדת | 1979 | 361 |
7 | מושב | חמרה | 1971 | 224 |
8 | מושב | ייט"ב | 1970 | 261 |
9 | מושב | יפית | 1980 | 225 |
10 | יישוב קהילתי | מבואות יריחו | 1999 | 308 |
11 | מושב | מחולה | 1967 | 688 |
12 | מושב | מכורה | 1973 | 179 |
13 | מושב | משואה | 1969 | 297 |
14 | יישוב קהילתי | משכיות | 2004 | 343 |
15 | מושב | נעמ"ה | 1982 | 247 |
16 | קיבוץ | נערן | 1971 | 109 |
17 | מושב | נתיב הגדוד | 1975 | 214 |
18 | מושב | פצאל | 1970 | 371 |
19 | מושב | רועי | 1976 | 170 |
20 | יישוב קהילתי | רותם | 2001 | 275 |
21 | מושב | שדמות מחולה | 1984 | 702 |
22 | מושב | תומר | 1976 | 310 |
גאוגרפיה
עריכה- ערך מורחב – בקעת הירדן
בתחום המועצה עובר אחד מכבישי האורך החשובים במדינת ישראל: כביש 90, המהווה ציר ראשי המקשר בין דרום הארץ לצפונה.
גבולות שטח השיפוט של המועצה הם:
- בדרום - העיר יריחו, השייכת לרשות הפלסטינית, וכן מועצה אזורית מגילות - בצפון ים המלח.
- בצפון - מועצה אזורית עמק המעיינות
- במזרח - נהר הירדן, גבול ישראל-ירדן
- במערב - המורדות המזרחיים של הרי השומרון, מועצה מקומית מעלה אפרים - מועצה אזורית שומרון, מועצה אזורית מטה בנימין.
רקע היסטורי וחברתי
עריכההשטח עליו הוקמה לאחר מכן המועצה, נכבש על ידי ישראל מממלכת ירדן בשנת 1967 במהלך מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הוחל בהקמת יישובים ישראליים בבקעה. ראשון היישובים היה מחולה, שהוקם בשנת 1967, ולאחריה הוקמו כיישובים אזרחיים פצאל, חמרה, ארגמן ובקעות. כן הוקמו היאחזויות נח"ל שאוזרחו לאחר מכן. תחילה קיבלו היישובים שירותים ממועצה אזורית בקעת בית שאן[13][14].
המועצה האזורית הוקמה בתחילת 1980 בצו של המושל הצבאי של צה"ל באזור יהודה ושומרון[15].
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות יהודית באזור הן בתקופת בית שני והן בתקופות מוקדמות יותר. לדוגמה, בעיר יריחו נמצאו שרידי בית כנסת עתיק.
מבחינה כלכלית חברתית סובלים יישובי המועצה האזורית ערבות הירדן מבעיות האופייניות לאזורי פריפריה המרוחקים מהמרכז: מיעוט תעסוקה לעובדים בעלי השכלה אקדמית, הגירה שלילית של צעירים, תשתיות לא מספקות בתחומי החינוך, התרבות ומחסור בתחבורה ציבורית.
כיום ישנם אזורים, בעיקר בצפון הבקעה שסובלים מטרור חקלאי של כפרים פלסטינים בעיקר מהכפרים ברדלה וכרדלה ועין אל-בידה.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מועצה אזורית ערבות הירדן
- פרופיל מועצה אזורית ערבות הירדן נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 לטבלת הדירוג המלא.
- ^ אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה האזורית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף אוגוסט 2024 (אומדן).
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ 1 2 3 4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
- ^ פרופיל מועצה אזורית ערבות הירדן באתר הלמ"ס
- ^ נישול וניצול: מדיניות ישראל בבקעת הירדן ובצפון ים המלח, באתר בצלם
- ^ הוועדה לבחינת איחודי רשויות מקומיות יוצאת לדרך
- ^ דובר המועצה בדף הפייסבוק של המועצה
- ^ בקעת הירדן: מן המסוף ניבט הסוף, יעקב אחימאיר, מחלקה ראשונה, 2005
- ^ מתוך גלריית אתר נווה שמואל
- ^ ראש מועצת בקעת הירדן: "הפלסטינים מנצחים אותנו, אנחנו מאבדים את הבקעה", גלעד צוויק, מידה, 2017
- ^ יוסף וייץ, דבר, 26 בספטמבר 1972
דוד שליו, מניין ישובי הבקעה, דבר, 8 בפברואר 1973 - ^ הוחל בחישמול דרום הבקעה, דבר, 8 ביוני 1975
- ^ ברוך מאירי, 16 ישובי בקעת הירדן חגגו הקמת מועצתם, מעריב, 3 בינואר 1980
פרופיל של הצעירה במועצות האזוריות, מעריב, 20 בפברואר 1980