מוצב תל קבעה
מוצב תל קבעה היה מוצב של צה"ל ברצועת הביטחון. המוצב שכן ליד מוצבי צד"ל תל קבעה ו-627 שהגנו על הכפרים רב א-תלתין ומרכבא.
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג |
בסיס צבאי  |
| קואורדינטות | 33°13′39″N 35°31′31″E / 33.227384°N 35.525358°E |
 | |
  | |
היסטוריה
עריכהבתחילת שנות ה-90 מוצב תל קבעה היה משטח מלבני באורך פחות מ-100 מטר ורוחב 50 מטר, מוקף בגדר תלתלית עם שטח מוגבה ומסתור לטנק. במרחק של פחות מקילומטר מגדר המערכת, המשטח היה לא מאויש ושימש רק למארבי טנקים ולפעמים בליווי של כוחות חיל רגלים.
מטרת המוצב הייתה להרחיק איומים מהגדר המגינה על מנרה ומרגליות בעיקר ולמנוע הנחת מטענים על מעברים הכרחיים. מתל קבעה היה ציר שהוביל לבינת ג'בייל, ברעשית (אנ') ואראג'מין אך מיעטו להשתמש בו בשל האיומים. למוצב הצה"לי לא נכנסו כוחות צד"ל בהנחיה מפורשת, בעקבות החשש ממטעני הצד (בגלל נקודות נסתרות מתצפיות בדרך אליו). לעיתים עברו שבועות עד שכוחות צה"ל נכנסו למשטח. הכוחות חיכו לאישור של היחידה לסילוק פצצות של צה"ל.
מאמצע שנות ה-90 הפך מוצב תל-קבעה למוצב צה"לי לכל דבר. כוח מגדוד רכס רמים ישב בו באופן קבוע, והמוצב היה מטווח לעיתים קרובות.
ב-16 בנובמבר 1998 התפוצץ מטען צד במוצב תל-קבעה בלבנון ושלושה מחיילי צה"ל של פלחי"ק גולני נהרגו[1]. בעקבות האירוע הוקמה ועדת חקירה בראשות ישראל זיו שלא הסיקה מסקנות אישיות אולם הוציאה תחת ידה דוח מקיף אודות אופן שהיית צה"ל ברצועת הביטחון[2].
ב-24 במאי 2000, בעקבות התמוטטות צד"ל ונסיגת צה"ל מרצועת הביטחון ננטש המוצב ופוצץ.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אהוד ערן, תמצית געגוע: סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, תל אביב: ידיעות ספרים, 2007, מסת"ב 9655116824
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, תל אביב: מערכות - משרד הביטחון, 2005, מסת"ב 9650512969
- יוסי פלד (כתבה: רונית ורדי), איש צבא, תל אביב: ספרית מעריב, 1993
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
קישורים חיצוניים
עריכה- מוצב תל קבעה, באתר "מפת סיפור מוצבי אזור הביטחון בלבנון"
- עמוס הראל, בפלוגה שלנו אין הומור שחור, הארץ, 15.12.1998, כפי שהועלה באתר פרש.
הערות שוליים
עריכה- ^ אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אביחי בקר, מלחמות ישראל, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2001.